תנ"ך - פן־יאמרו
הארץ
אשר
הוצאתנו
משם
מבלי
יכלת
ה'
להביאם
אל־הארץ
אשר־דבר
להם
ומשנאתו
אותם
הוציאם
להמתם
במדבר:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
פֶּן־יֹאמְר֗וּ
הָאָרֶץ֘
אֲשֶׁ֣ר
הוֹצֵאתָ֣נוּ
מִשָּׁם֒
מִבְּלִי֙
יְכֹ֣לֶת
יְהוָ֔ה
לַהֲבִיאָ֕ם
אֶל־הָאָ֖רֶץ
אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר
לָהֶ֑ם
וּמִשִּׂנְאָת֣וֹ
אוֹתָ֔ם
הוֹצִיאָ֖ם
לַהֲמִתָ֥ם
בַּמִּדְבָּֽר:
(דברים פרק ט פסוק כח)
פֶּן־יֹאמְרוּ
הָאָרֶץ
אֲשֶׁר
הוֹצֵאתָנוּ
מִשָּׁם
מִבְּלִי
יְכֹלֶת
יְהוָה
לַהֲבִיאָם
אֶל־הָאָרֶץ
אֲשֶׁר־דִּבֶּר
לָהֶם
וּמִשִּׂנְאָתוֹ
אוֹתָם
הוֹצִיאָם
לַהֲמִתָם
בַּמִּדְבָּר:
(דברים פרק ט פסוק כח)
פן־יאמרו
הארץ
אשר
הוצאתנו
משם
מבלי
יכלת
ה'
להביאם
אל־הארץ
אשר־דבר
להם
ומשנאתו
אותם
הוציאם
להמתם
במדבר:
(דברים פרק ט פסוק כח)
פן־יאמרו
הארץ
אשר
הוצאתנו
משם
מבלי
יכלת
יהוה
להביאם
אל־הארץ
אשר־דבר
להם
ומשנאתו
אותם
הוציאם
להמתם
במדבר:
(דברים פרק ט פסוק כח)
תרגום אונקלוס:
דִּלמָא
יֵימְרוּן
דָּיְרֵי
אַרעָא
דְּאַפֵּיקתַּנָא
מִתַּמָן
מִדְּלֵית
יוּכלָא
קֳדָם
יְיָ
לְאַעָלוּתְהוֹן
לְאַרעָא
דְּמַלֵיל
לְהוֹן
וּמִדְּסָנֵי
יָתְהוֹן
אַפֵּיקִנוּן
לְקַטָלוּתְהוֹן
בְּמַדבְּרָא
:
עין המסורה:
יכלת
-
ב':
במ'
יד
,
טז;
דב'
ט
,
כח.
אותם
-
ל"ט
מלא
בתורה:
ראה
דב'
א
,
טו.
להמתם
-
ב'
(אחד
חסר
ואחד
מלא):
דב'
ט
,
כח;
ש"א
ב
,
כה.
ר' יוסף בכור שור:
פן
יאמרו
-
כמו
כן
יאמרו;
כלומר:
זכור
לאבות
ועשה
בשבילם
,
וגם
פן
יאמרו:
מבלי
יכולת
יי'
-
היה
סבור
לתת
להם
הארץ
ולא
יכול
,
והמיתם.
ומשנאתו
-
כמו
'או
משנאתו';
כלומר:
או
שמא
לא
היה
דעתו
לתת
להם
את
הארץ
,
אלא
פיתן
בדברים
עד
שהוציאן
במדבר
והרגם
,
כי
שונא
היה
אותם;
כמו
"הנני
(בנוסחנו:
הנה
אנכי)
מפתיה
והולכתיה
המדבר
והמיתיה
בצמא"
(צירוף
של
הושע
ב
,
טז
ושם
,
ה).
ובלשון
התלמוד
יש
ו"וין
הרבה
שהם
במקום
'או'
,
כמו
'חלץ
ועשה
מאמר
ונתן
גט'
ביבמות
(משנה
יבמות
ה
,
ג).
רמב"ן:
מבלי
יכולת
יי'
להביאם
אל
הארץ
אשר
דבר
להם
-
אמר
במרגלים
"מבלתי
יכולת
יי'
להביאם
אל
הארץ
אשר
נשבע
להם
וישחטם
במדבר"
(ראה
במ'
יד
,
טז);
כלומר:
יאמרו
,
כי
כאשר
באו
והיו
קרובים
לארץ
,
וראה
שאין
יכולת
בידו
כנגד
העמים
ההם
,
שחטם
במדבר;
אבל
בכאן
אמר:
ומשנאתו
אותם
הוציאם
להמיתם
במדבר
-
כי
היתה
השנאה
הזאת
בהם
במצרים
,
טרם
שהוציאם
משם.
והטעם:
בעבור
שהיו
במעשה
העגל
עדיין
קרובים
למצרים
,
רחוקים
מארץ
כנען
,
יאמרו
כי
גם
בהיותם
במצרים
ראה
שאין
יכולת
בידו
להביאם
אל
הארץ
אשר
דבר
להם
באזני
המצרים
,
ועל
כן
שנאם
,
לבלתי
החל
לעיני
הגוים
אשר
נודע
אליהם
לעיניהם
(ע"פ
יח'
כ
,
ט)
,
והוציאם
ממצרים
להמיתם
במדבר
,
בְּמָקום
שלא
יוָדע
מה
היה
להם.
וזהו
"ברעה
הוציאם
להרוג
אותם
בהרים"
(שמ'
לב
,
יב)
-
שחשב
עליהם
מחשבה
רעה
טרם
שיצאו
,
והוציאם
מתוך
עם
מצרים
להרוג
אותם
בין
ההרים
,
מקום
אשר
לא
יעבר
בו
איש
ולא
ישב
אדם
שם
(ע"פ
יר'
ב
,
ו).
והכונה
בטענות
האלה
,
כי
הגוים
ידברו
ביי'
אלהי
ישראל
לאמר
עליו
כאלהי
גויי
הארצות
(ע"פ
דה"ב
לב
,
יז)
,
וכענין
שנאמר
"ועתה
אשוב
להלחם
עם
שר
פרס"
(דנ'
י
,
כ).
וכבר
הזכרתי
מן
הענין
הזה
(וי'
יח
,
כה).
רלב"ג:
והנה
להשלים
הספור
,
לבאר
להם
שהם
היו
תמיד
ממרים
עם
השם
,
זכר
להם
עניין
מה
שהקציפו
את
השם
יתעלה
בתבערה
ובמסה
ובדבר
המרגלים
,
קודם
שיבאר
עניין
התפלה
שהתפלל
לשם
יתעלה
בהר
(ראה
דב'
י
,
י)
להשיב
חרון
אפו
על
כל
החטא
שהיה
במעשה
העגל.
וכבר
בארנו
עניין
התפלה
הזאת
בפרשת
'כי
תשא'
(שמ'
לב
,
יא
-
יג).
וממה
שאמרנו
שם
התבאר
הכונה
במה
שנזכר
מזאת
התפילה
בזה
המקום
,
כי
הכונה
אחת
,
ואם
הומר
הלשון
והסידור
בדברים.