תנ"ך - וישלח יהושע־בן־נון מן־השטים שנים־אנשים מרגלים חרש לאמר לכו ראו את־הארץ ואת־יריחו וילכו ויבאו בית־אשה זונה ושמה רחב וישכבו־שמה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּשְׁלַ֣ח יְהוֹשֻֽׁעַ־בִּן־נ֠וּן מִֽן־הַשִּׁטִּ֞ים שְׁנַֽיִם־אֲנָשִׁ֤ים מְרַגְּלִים֙ חֶ֣רֶשׁ לֵאמֹ֔ר לְכ֛וּ רְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְאֶת־יְרִיח֑וֹ וַיֵּ֨לְכ֜וּ וַ֠יָּבֹאוּ בֵּית־אִשָּׁ֥ה זוֹנָ֛ה וּשְׁמָ֥הּ רָחָ֖ב וַיִּשְׁכְּבוּ־שָֽׁמָּה: (יהושע פרק ב פסוק א)

טקסט וניקוד:

וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ־בִּן־נוּן מִן־הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם־אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת־הָאָרֶץ וְאֶת־יְרִיחוֹ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית־אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ־שָׁמָּה: (יהושע פרק ב פסוק א)

טקסט בלבד:

וישלח יהושע־בן־נון מן־השטים שנים־אנשים מרגלים חרש לאמר לכו ראו את־הארץ ואת־יריחו וילכו ויבאו בית־אשה זונה ושמה רחב וישכבו־שמה: (יהושע פרק ב פסוק א)

תיקון קוראים:

וישלח יהושע־בן־נון מן־השטים שנים־אנשים מרגלים חרש לאמר לכו ראו את־הארץ ואת־יריחו וילכו ויבאו בית־אשה זונה ושמה רחב וישכבו־שמה: (יהושע פרק ב פסוק א)

תרגום יונתן:
וּשׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן מִן שִׁטִין תְּרֵין גֻּברִין מְאַלְלִין בְּרָז לְמֵימַר אִיזִילוּ חֲזוֹ יָת אַרעָא וְיָת יְרִיחוֹ וַאֲזַלוּ וְעָלוּ לְבֵית אִיתְּתָא פֻנדְּקֵיתָא וּשׁמַהּ רָחָב וּשׁכִיבוּ תַמָן :

עין המסורה:
שנים - אנשים - ב': יהו' ב , א; מ"א כא , י. חרש - ב': יהו' ב , א; דה"א ט , טו. וישכבו שמה ('שכיבה שמה') - ג': יהו' ב , א; מ"ב ד , יא; ט , טז. שמה - י"ח סופי פסוקים: בר' כג , יג; כד , ו , ח; לט , א; מג , ל; במ' טו , יח; יז , יט; לה , כו; יהו' ב , א; ש"א כב , א; מ"ב ד , י , יא; יש' סה , ט; יח' כט , יג; לו , כא; מ , א; מח , לה; קה' ט , י. (ופרט לכך גם בספרים שמות , ויקרא , דברים , שבהם רוב לצורה זו בסופי הפסוקים).

מסורה גדולה:
חרש ב' בתריי לשנ' יהושע (בקרא) [ובקבקר]. שכיבה שמה ג' וישכבו שמה ויסר אל העליה כי יורם שכב שמה.

מסורה קטנה:
שנים - אנשים - ב'; חרש - ב'; לכו ראו - ל'; ואת - יריחו - ל'; וישכבו - שמה - ג'.

רש"י:
וישלח יהושע וגו' - על כרחי אני צריך לומר , שבתוך ימי אבל משה שלחם. שהרי לסוף שלשה ימים שתמו ימי אבל משה עברו את הירדן , שמשם אנו למידין שמת משה בשבעה באדר , שכשאתה מוציא שלשים ושלשה למפרע מיום שעלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון (ראה קידושין לח , א); ועל כרחך משנשתלחו המרגלים , לא עברו את הירדן עד יום החמישי , שנאמר "וישבו שם שלשת ימים עד שבו הרודפים" (להלן , כב); בו בלילה: "ויעברו ויבאו אל יהושע בן נון" (להלן , כג); "וישכם יהושע בבקר וישעו מהשיטים" (יהו' ג , א) - הרי יום רביעי; "וילינו שם טרם יעברו" (שם) - נמצא , שלא עברו עד יום חמישי. חרש - "ברז" תרגם יונתן; אמר להם: עשו עצמיכם כחרשים כדי שלא יסתירו דבריהם מפניכם. דבר אחר: חרש - חרס; הטעינן קדירות , שיהו נראין כקדרין. ראו את הארץ ואת יריחו - והלא יריחו בכלל , ולמה יצאת? אלא שהיתה קשה כנגד כולן , לפי שהיתה על הספר; כיוצא בו "ויפקדו מעבדי דוד תשעה עשר איש ועשאל" (ש"ב ב , ל) , והלא עשאל היה בכלל , ולמה יצא? אלא שהיה קשה כנגד כולן; כיוצא בו "והמלך שלמה אהב נשים נכריות... ואת בת פרעה" (מ"א יא , א) , והלא בת פרעה בכלל , ולמה יצאת? אלא שהיה מחבבה כנגד כולן , וכלפי חטא שהחטיאתו יותר מכולן. כך שנוייה בסיפרי (ספ"ד נב). אשה זונה - תרגם יונתן: "פונדקיתא" - מוכרת מיני מזון.

רד"ק:
שנים אנשים - פירוש אנשים: טובים , לא כאותן שהלכו בשליחות משה (ראה במ' יג - יד). חרש לאמר - הזהירם שילכו בשתיקה , הולכים כחרשים שלא ירגישו בהם; כמו "ויתחרשו כל הלילה" (שו' טז , ב). ותרגומו: "ברז למימר" , רוצה לומר: בסתר שלחם , כי לא רצה שידעו ישראל , כדי שלא יפחדו בשלחו מרגלים. והוא לא שלחם אלא לפי שידע שיצליחו בשליחותם וירחיבו לב ישראל בבשורה טובה. ובדרש (ראה במ"ר ב , א): חרש - כמו 'חרס': הטעינם קדירות כדי שיֵראו קדרים ולא ירגישו בהם; ומהם אמרו: כלי נגרות היתה בידם , כמה דאת אמר "מעשה חרש" (יר' י , ט); ומהם פרשוהו כמשמעו ופשוטו: אמר להם יהושע: עשו עצמכם כחרשים ועמדו על רזיהם. את הארץ ואת יריחו - הארץ בכלל , ואת יריחו בפרט , לפי שהיתה עיר גדולה. אשה זונה - כמשמעה; או מוכרת מזון , כמו שתרגם יונתן: "פונדקיתא"; והוא בשקל 'טובה'. והאמת כי דעת יונתן: זונה ממש , כי כן דרכו במקומות , לתרגם כל 'זונה': "פונדקיתא"; וכן "שתים נשים זונות" (מ"א ג , טז): "פונדקיאן"; ואע"פ שתרגם מקצתם: "נפקת ברא" (יר' ג , ג ועוד); ודעתו: לפי שהזונה כפונדקית , שמפקרת עצמה לכל. וישכבו שמה - להודיע כי לא היו שם אלא לילה אחד , ובאותו לילה יצאו משם.

רלב"ג:
וראוי שנעיין בהתיר ספק , מה יקרה בענין זאת הצואה שצוה יהושע שוטרי העם ושלחו המרגלים: מה ענין אלו המרגלים? והנה איך שתהיה תשובתם בבאם לא ימנעו מלבא בארץ לרשת אותה , כי כבר יעד להם יהושע כי בעוד שלשת ימים יעברו הירדן לבא לרשת את הארץ? ואם אמרנו שכבר שלח המרגלים קודם זה , הנה יקשה גם כן , למה לא סמך יהושע על דברי השם יתברך , שהבטיחו שלא יתיצב איש בפניו כל ימי חייו , ולמה הסכים לשלח מרגלים עם מה שהתפרסם לו מה שהגיע מהתאחר במדבר לישראל על דבר המרגלים אשר שלח משה? ואנחנו אומרים בהתר זה הספק , ששלוח המרגלים הוא על התר שני דרכים: הדרך האחת הוא , לחקור אם יתכן שישתדל להלחם בעם אשר הם שלוחים לרגל ארצם , אם לא יתכן זה; כאלו תאמר שיחקרו מהעם היושב בה , "המעט הוא אם רב" "החזק הוא הרפה" , "ומה הערים... הבמחנים אם במבצרים" (במ' יג , יח - יט). והנה פרי זה הרגול הוא אם בהמשך אל המלחמה , או ההתרחק ממנה , לפי מה שיספרו המרגלים. ואולם הדרך השנית הוא , לחזק לב הנלחמים לבד , כמו שנתפרסם מענין גדעון בן יואש , כי הוא היה סומך בדברי השם יתברך אחר שעשה לו אות שהוא מדבר עמו. והנה הגיע מדרגת בטחו בשם יתברך , עד שכבר שלח החיל הבא אליו מישראל להלחם עם מדין , ולא השאיר מהם כי אם שלש מאות איש בדבר השם יתברך אליו. ועם כל זה , לחזק לבו על דבר המלחמה , צוהו השם יתברך שירד אל המחנה הוא ופורה נערו , וישמע מה ידברו , ואחר תחזקנה ידיו. והנה שמע שם מה שחזק לבו לבא בקשרי המלחמה , וכן היה בשלוח המרגלים בזה המקום , כמו שנבאר; רוצה לומר: שלא היה שלוחם , רק לחזק לב יהושע והעם , כשישמעו שנפלה אימת ישראל עליהם וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניהם. ואחר שנתישב לנו זה , הנה נבאר דברי זאת הפרשה לפי מנהגנו ונאמר , כי מלת חרש תאמר בפנים רבים; המכוון ממנה פה , לפי מה שאראה , הוא מענין "אל תחרוש על רעך" (מש' ג , כט); "חורשי און" (איוב ד , ח) , שהוא מענין מחשבה. הרצון בזה: שכבר שלח יהושע שנים אנשים מרגלים מחשבת אנשי הארץ , רוצה לומר: שיחקרו אם נפלה אימת ישראל עליהם ואם נמוגו מפניהם , כי בזה יתחזק מאד לב אנשי המלחמה. ולזה תמצא שהם לא רגלו הארץ ואת יריחו כי אם בזה האופן , לפי שכבר באו שם בלילה , ובלילה בעצמה יצאו משם , אחר שנתפרסם להם על פי רחב מחשבת הארץ , ושכבר נמוגו כל יושבי הארץ מפני בני ישראל. וזאת היתה גם כן תשובתם ליהושע; אמרו "כי נתן יי' בידינו את כל הארץ" וכו' (להלן , כד) , ולו היתה כונת יהושע שירגלו הארץ באופן הראשון , היה ראוי שיאמרו ליהושע שלא יכלו לרגל הארץ , כי בלילה באו ובלילה ההיא בעצמה הוכרחו לצאת משם. ולזה הוא מבואר , שהכוונה ברגולם היתה לרגל מחשבתם לבד , כדי שיתחזק בזה לב אנשי המלחמה. ואולם יתחזק בזה לב אנשי המלחמה , כי זה המורך לב הוא הודעה הנה יתבאר ממנה שזה מסודר להיות כן , כמו שביארנו בשני מספר מלחמות יי' ובביאורנו לספר איוב. ולזה תמצא בהרבה מהאנשים שסביב העת אשר יובלו עברות להם (ראה איוב כא , ל) ישיגם פחד מה. והנה אמר להם יהושע , שירגלו מחשבת אנשי הארץ בכללות , וביחוד מחשבת אנשי יריחו. וזהו מה שהזהירם לראות את הארץ ואת יריחו , רוצה לומר: שיראו מחשבתם באי זה אופן שיתכן להם זה בו.

ר' יוסף כספי:
מרגלים - שם , ונגזר משם 'רגל' שהוא דמיון ראשון , אבל מיוחד זה התאר בהסכמת העברי לאנשים הולכים רגליים לתור ולחקור. חרש - מטעם חרשות , והטעם בהניח. וזה התאר הוא בערך לבני הארץ , שלא היו שומעים ומרגישים במרגלים האלה. לאמר - הטעם: ואמר להם: לכו וגו' את הארץ את יריחו. זונה - כפשטו; גם כן רוב האושפיזות מצורף , שעשו זה לתחבולת הסתר סודם , גם לא ידענו מי היו אלה. וכן פירוש "ויתנו את הילד בזונה" (יואל ד , ג) , כאשר אפרש , כי הזונה והיין רעים.
ריכוז קישורים