רד"ק:
אז
יבנה
-
אז
כשעברו
את
הירדן
,
ואין
מוקדם
ומאוחר
בתורה;
כי
כן
כתוב
בספר
תורת
משה
"והיה
ביום
אשר
תעברו
את
הירדן"
וגו'
"והקמות
לך
אבנים
גדולות
ושדת
אותם
בשיד...
ובנית
שם
מזבח"
(דב'
כז
,
ב
-
ה);
ואז
הותרו
הבמות
כל
זמן
שהיו
בגלגל.
וכן
אמרו
רבותינו
ז"ל
(ראה
סוטה
לו
,
א):
בו
ביום
עברו
את
הירדן
ובאו
להר
גריזים
ולהר
עיבל
,
והביאו
את
האבנים
ושדום
בשיד
וכתבו
עליהם
את
כל
דברי
התורה
,
ובנו
מזבח
והעלו
עולות
ושלמים
,
ואכלו
ושתו
ושמחו
,
וברכו
וקללו
,
וקפלו
את
האבנים
ולנו.
ואמרו
(ראה
ויקר"מ
כב
,
ט):
"אין
הבמה
ניתרת
אלא
על
ידי
נביא
,
שנאמר:
אז
יבנה
יהושע.
ומלת
יבנה
-
עתיד
במקום
עבר
,
ויבוא
זה
עם
קשר
מלת
'אז'
בהרבה
מקומות
,
כמו
"אז
ישיר
משה"
(שמ'
טו
,
א);
"אז
ידבר
יהושע"
(יהו'
י
,
יב);
"אז
יבנה
שלמה"
(מ"א
יא
,
ז);
"אז
תבאנה"
(מ"א
ג
,
טז);
"אז
יקהל
שלמה"
(מ"א
ח
,
א).
תועלות לרלב"ג:
(שש
תועלות
לחלק
שלישי:
יהו'
ח
,
ל
-
יא
,
כג)
ואולם
התועלות
המגיעים
מזה
הסיפור
הם
אלה:
התועלת
הראשון
הוא
במצות
,
והוא:
מה
שזכר
מבנין
המזבח
בהר
עיבל
,
ומה
שנלוה
לזה
ממה
שנצטוו
לעשות
שם
,
כמו
שנזכר
בפרשת
'כי
תבא'
(ראה
דב'
כז
,
א
-
ח).
והנה
התועלת
בזאת
המצוה
הוא
להוסיף
אזהרה
לישראל
בענין
שמירת
התורה;
ולזה
נכתבה
שם
,
ובאה
שם
הברכה
למול
הר
גריזים
למי
שיקימה
,
והקללה
למול
הר
עיבל
למי
שיסור
ממנה
,
כי
בזה
הישרה
אל
שתדבק
בשלמות
ההשגחה
האלהית
בישראל
,
ויהיו
מפני
זה
יותר
ראויים
לירושת
הארץ
(ראה
שם
,
ג).
התועלת
השני
,
והוא
במידות
,
והוא:
שראוי
לאדם
להתישב
בדברים
שיעשה
אותם
,
שלא
ימהר
בעשייתם
בזולת
עצה
,
ואע"פ
שכבר
יראה
בתחלת
המחשבה
שהענין
ההוא
ראוי
שיעשה.
הלא
תראה
מה
שקרה
לישראל
עם
יושבי
גבעון
,
מפני
שמהרו
לכרות
להם
ברית
טרם
ששאלו
את
פי
יי'
,
כי
כבר
השיגה
להם
החרטה
אחר
זה;
כי
זה
ממה
שהביאם
לעבור
באופן
מה
על
מה
שצוו
בתורה
,
שלא
להחיות
כל
נשמה
מהערים
הקרובות
,
אם
לא
מהערים
"הרחוקות...
מאד
אשר
לא
מערי
הגוים
האלה
הנה"
(דב'
כ
,
טו)
,
רוצה
לומר:
משבעה
עממין.
התועלת
השלישי
,
והוא
במצות
,
הוא:
כי
השבועה
אשר
לפי
הדין
אינה
שבועה
,
כגון
זאת
,
לפי
שהיתה
שבועה
בטעות
,
עם
שכבר
היתה
באופן
מה
לעבור
על
דברי
תורה
,
ראוי
שתקויים
עם
מי
שאינו
מאנשי
אומתינו
,
כדי
שלא
יהיה
שם
חלול
השם;
ואולם
הכבידו
ענין
עבודתם
כמו
שזכרנו
,
לתת
להם
גמול
מה
על
מרמתם.
התועלת
הרביעי
,
והוא
במדות
,
הוא:
שראוי
לאדון
להשגיח
על
עבדיו
ולהצילם
מיד
הקמים
עליהם.
הלא
תראה
איך
התנהג
יהושע
עם
אנשי
גבעון
,
ואעפ"י
שכבר
רמו
אותו
,
לעזור
להם
כנגד
חמשת
המלכים
הקמים
עליהם.
התועלת
החמישי
הוא:
לפרסם
ענין
הנפלאות
שעשה
אז
השם
לישראל
בזאת
המלחמה
,
עד
שכבר
המית
מהם
באבני
הברד
יותר
ממה
שהרגו
ישראל
בחרב;
ושתוך
הזמן
הקצר
שהגביל
יהושע
נשלמה
נקמת
גוי
אויביו
,
להורות
כי
יי'
נלחם
בישראל.
ולפרסם
זה
המופת
והשארות
זכרו
צוה
שישיבו
חמשת
המלכים
תוך
המערה
,
ולשים
אבנים
גדולות
על
פי
המערה
,
להעיר
כי
לנחץ
ענין
המלחמה
הזאת
לא
רצו
להמתין
שיוציאו
המלכים
האלה
משם
,
אבל
שמו
אז
על
פי
המערה
אבנים
גדולות
,
ונשארו
שם
אנשים
לשמרם
בדרך
שלא
יאחרו
ענין
המלחמה
הזאת
,
וימהרו
לרדוף
אחר
הנשארים
קודם
שיבאו
אל
עריהם
,
בדרך
שתשלם
הנקמה
תוך
העת
שהגביל
יהושע.
התועלת
הששי
,
והוא
במדות
,
הוא:
שראוי
לאדם
בהיותו
ביום
טובה
שישמח
בו;
רוצה
לומר
שכאשר
יראה
היותו
מצליח
במעשיו
,
ראוי
שימהר
ויחיש
מעשיו
,
ולא
ימתין
לעשות
מה
שיוכל
לעשות
ביום
אחד
למחרת
היום
ההוא
,
כי
לא
ידע
מה
ילד
יום.
ולזה
תמצא
שסיפר
איך
עלה
הענין
ליהושע
בהשתדלו
בזריזות
בענין
המלחמה
,
עד
שכבר
זכר
שבפעם
אחת
נצח
יהושע
מלכים
רבים
ואת
ארצם
,
והם
עשרים
מלכים
שנזכרו
בענין
השלשים
ואחד
קודם
מלך
חצור;
ואחר
זה
כשהשתדל
בזה
,
לא
נצח
בימים
רבים
כי
אם
אחד
עשר
מלכים
שתמצא
ממלך
חצור
עד
סוף
זכר
המלכים
ההם.
ולו
היה
משתדל
יהושע
בזריזות
אולי
היה
מכלה
כל
הגוים
האלה
,
אשר
הוא
בסוף
הענין
לישראל
לפח
ולמוקש.