תנ"ך - ויסירו את־אלהי הנכר מקרבם ויעבדו את־ה' ותקצר נפשו בעמל ישראל: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיָּסִ֜ירוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ מִקִּרְבָּ֔ם וַיַּעַבְד֖וּ אֶת־יְהוָ֑ה וַתִּקְצַ֥ר נַפְשׁ֖וֹ בַּעֲמַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל: פ (שופטים פרק י פסוק טז)

וַיָּסִירוּ אֶת־אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִקִּרְבָּם וַיַּעַבְדוּ אֶת־יְהוָה וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל: פ (שופטים פרק י פסוק טז)

ויסירו את־אלהי הנכר מקרבם ויעבדו את־ה' ותקצר נפשו בעמל ישראל: פ (שופטים פרק י פסוק טז)

ויסירו את־אלהי הנכר מקרבם ויעבדו את־יהוה ותקצר נפשו בעמל ישראל: פ (שופטים פרק י פסוק טז)

תרגום יונתן:

וְאַעדִּיאוּ יָת טָעֲוָת עַמְמַיָא מִבֵּינֵיהוֹן וּפלַחוּ קֳדָם יְיָ וַתִּקצַר נַפשׁוֹ בַּעֲמַל יִשׂרָאֵל :

עין המסורה:

ותקצר - ד': במ' כא , ד; שו' י , טז; טז , טז; זכ' יא , ח. בעמל - ב': שו' י , טז; תה' עג , ה.

מסורה גדולה:

בעמל ב' ישראל אנוש אינמו.

מסורה קטנה:

ותקצר - ד'; בעמל - ב'.

רש"י:

ותקצר נפשו בעמל - כביכול לא היה רחבת מקום בקרבו לסבול ולכנס שם צרה שהיה לו בעמל ישראל.

רד"ק:

ותקצר נפשו בעמל ישראל - לא תרגמו יונתן , לרחקו התוארים מהבורא יתברך , כמו שכתבנו (שו' ט , יג) , ולא מצא דרך לפרשו , והניחו מלתרגם. והחכם הגדול הרב רבינו משה בר מימון ז"ל (מו"נ א , מא) פירש נפשו: רצונו; ופירש ותקצר נפשו: חדל רצונו מלהגדיל עמל ישראל. כי בתחילה כשעשו הרע בעיניו , היה חפצו בעמלם ובצרתם , וכשקרה להם מה שקרה , צרות רבות ורעות , ונכנעו ושבו אל יי' ויעבדוהו , רחם עליהם וחדל רצונו מלהגדיל עמלם עוד. ובי"ת 'בעמל' כמו מ"ם , כמו "והנותר בבשר ובלחם" (וי' ח , לב); "בגר ובאזרח הארץ" (שמ' יב , יט); והדומים להם. ולפי דעתי , כי בעמל - כמשמעו , ופירוש ותקצר נפשו - כמו "המו מעי לו" (יר' לא , יט); וכן "ויתעצב אל לבו" (בר' ו , ו); והכל הוא דרך משל , ודברה תורה כלשון בני אדם.

רלב"ג:

אז זעקו בני ישראל אל יי' ושבו אליו. ואמר השם להם על יד נביאו - והוא פנחס לפי שאחשב - שכבר הושיע השם יתברך אותם פעמים רבות מלוחציהם , כשזעקו אליו ושבו אליו וסרו מעבוד אלהים אחרים; ולזה לא יוסיף עוד להושיע אותם. והנה נכנע ישראל על זה מאד ליי' , והסירו את אלהי הנכר מקרבם , ועבדו את יי'. והנה קצר רצון השם מהושיע אותם תשועה שלימה , כמו הענין בתשועות הקודמות , בסבת עמל ישראל. אמר זה על דרך "דברה תורה כלשון בני אדם" (ברכות לא , ב ועוד): שהם כאלו סבבו לשם יתברך עמל ויגיעות להצילם ולשוב להצילם פעמים רבות , מצד היותם שונים במרים "ככלב שב על קיאו" (מש' כו , יא) , וכאלו הלאוהו על זה. או ענין 'עמל' מענין שקר וכזב , כמו "עמל ואון" (תה' י , ז); וירצה בזה , כי בסבת השקר והכזב שבחרו בו ישראל , והוא עבדם אלהים אחרים , קצר רצון השם יתברך מהושיע אותם תשועה שלימה כמו הענין בתשועות הקודמות , ולזה לא אמר להם בזה הענין.

ר' ישעיה מטראני:

ותקצר נפשו - כביכול מרוב רחמיו שנכמרו עליהם קצרה נפשו.