תנ"ך - וילך המלך ואנשיו ירושלם אל־היבסי יושב הארץ ויאמר לדוד לאמר לא־תבוא הנה כי אם־הסירך העורים והפסחים לאמר לא־יבוא דוד הנה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ וַֽאֲנָשָׁיו֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֶל־הַיְבֻסִ֖י יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֨אמֶר לְדָוִ֤ד לֵאמֹר֙ לֹא־תָב֣וֹא הֵ֔נָּה כִּ֣י אִם־הֱסִֽירְךָ֗ הַעִוְרִ֤ים וְהַפִּסְחִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹא־יָב֥וֹא דָוִ֖ד הֵֽנָּה: (שמואל ב פרק ה פסוק ו)

טקסט וניקוד:

וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלִַם אֶל־הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא־תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם־הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר לֹא־יָבוֹא דָוִד הֵנָּה: (שמואל ב פרק ה פסוק ו)

טקסט בלבד:

וילך המלך ואנשיו ירושלם אל־היבסי יושב הארץ ויאמר לדוד לאמר לא־תבוא הנה כי אם־הסירך העורים והפסחים לאמר לא־יבוא דוד הנה: (שמואל ב פרק ה פסוק ו)

תיקון קוראים:

וילך המלך ואנשיו ירושלם אל־היבסי יושב הארץ ויאמר לדוד לאמר לא־תבוא הנה כי אם־הסירך העורים והפסחים לאמר לא־יבוא דוד הנה: (שמואל ב פרק ה פסוק ו)

תרגום יונתן:
וַאֲזַל מַלכָּא וְגֻברוֹהִי לִירוּשׁלֶם לְוָת יְבוּסָאָה יָתֵיב אַרעָא וַאֲמַר לְדָוִיד לְמֵימַר לָא תֵיעוֹל הָלְכָא אֱלָהֵין בְּאַעדָּיוּתָך חַטָאַיָא וְחַיָיבַיָא דְּאָמְרִין לָא יֵיעוֹל דָּוִיד הָלְכָא :

עין המסורה:
היבסי - ה' חסר (בלישנא): ש"ב ה , ו , ח; כד , טז , יח; דה"א כא , יח. יושב - ח' מלא בסיפרא: ראה ש"א יד , ב. יושב הארץ - י"ב (בלישנא): בר' לד , ל; נ , יא; שמ' לד , יב , טו; במ' יד , יד; יהו' כד , יח; שו' יא , כא; ש"ב ה , ו; יש' כד , יז; כו , כא; יר' מז , ב; יח' ז , ז.

מסורה גדולה:
יושב הארץ י"ב להבאישני וירא השמר לך ושלאח' ויגרש ויתן היבסי והילל ואמרו לפקד פחד ופחת הצפירה .

מסורה קטנה:
היבסי - ה' חס'; יושב - ח' מל' בסי'; הסירך - ל'.

רש"י:
אל היבוסי - מצודת ציון נקראת 'יבוס' (דה"א יא , ד). ומזרעו של אבימלך היו , והיו להם שני צלמים , אחד עור ואחד פסח , שנעשו על שם יצחק ויעקב , ובפיהם השבועה שנשבע אברהם לאבימלך , ולכך לא הורישום; כשלכדו את ירושלם לא לכדו את המצודה , כמה שנאמר "ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם" (יהו' טו , סג) , ותניא (ספ"ד עב): אמר רבי יהושע בן קרחה: יכולין היו , אלא שלא היו רשאין. ויאמר לדוד - מי שאמר. העורים והפסחים - הצלמים.

ר' יוסף קרא:
וילך המלך ואנשיו אל היבוסי יושב הארץ. כי אם הסירך העורים והפסחים - הם דמויות כמראה אדם , שהציב אברהם לעדות פלשתים כשכרת עמם ברית , שלא יורישו בניו את ההר הזה; שכל זמן שיהו מראין להם דמויות הללו , שלא יהו בניו רשאין להוריש את היבוסי יושב ירושלים. וכשבא דוד לכבוש את היבוסי יושב הארץ , הוציאו לו דמויות הללו , אשר עינים להם ואינן רואין ורגלים להם ולא יהלכו; אמרו לו לדוד: כל זמן שדמויות הללו בידינו , אי אתה רשאי לבוא עלינו , מפני השבועה שנשבע זקינך לאבימלך , דכתיב "ועתה השבעה לי באלהים... אם תשקור לי ולניני ולנכדי" וגו' (בר' כא , כג). ואותם העורים והפסחים היו תקועים בצינור אחד , כיתד זו שתקועה בארץ; אמר דוד: כל מכה יבוסי ויגע בצינור - שאעפ"י שכיבשו כבר ירושלים , מצודת ציון שהיא מקום חזק בפני עצמו , לא היו יכולין לכבוש מפני אותן דמויות; ולכך היה אומר: לא תבא הנה - כלומר: לא תוכל לבוא הנה , אלא אם כן הסירך אותן דמויות. וילכוד דוד את מצודת ציון - והאיך לכדה? שאמר דוד ביום ההוא: כל מכה יבוסי ויגע בצינור , שהעמיד עליו הדמויות , ויטול מהם העורים והפסחים שהיו מוציאים לעדות , יהיה לראש; שכן כתיב בדברי הימים "ויאמר דוד כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר ויעל בראשונה יואב... ויהי לראש" (דה"א יא , ו). שדמויות הללו שהם עורים ופסחים , הם שנואי נפש דוד - נפש דוד שנאה אותם. ואם תאמר: מה ראה דוד לשנאותם , והלא אין בם רוח חיים? והולך ומפרש מה טעם שנאם: על כן יאמרו - פתרון: על אשר יאמרו יושבי ירושלים: עור ופסח לא יבא - כלומר: כל זמן שדמויות הללו בידינו , שהם עורים ופסחים , לא יבא דוד אל הבית - פתרון: לא יכנס דוד לפנים מן העיר. הבית - כמו "מבית ומחוץ" (בר' ו , יד); וכן "וביתה" (להלן , ט) שהוא: לפנים.

רד"ק:
וילך המלך ואנשיו - ובדברי הימים "וילך דוד וכל ישראל" (דה"א יא , ד) , כי כל ישראל היו אנשיו עתה. וכיון שמלך על כל ישראל , הלך אל ירושלם ללכוד מצודת ציון , לפי שהיתה קבלה אצלם כי ציון ראש ממלכת ישראל , ולא ילכוד אותה אלא מי שיהיה מלך על כל ישראל; ועד היום לא נתקיימה מלכות בישראל , כי שאול לא קמה מלכותו. כי אם הסירך העורים והפסחים - תרגם יונתן: "אלהין באעדיותך חטאיא וחייביא דאמרין לא ייעול דוד הלכא". ומצאנו בדרש (פר"א לה): אמרו אנשי יבוס לאברהם: כרות עמנו ברית שאין זרעך יורש את עיר היבוסי , ואנו מוכרין לך את מערת המכפלה; ועשה כן. ואנשי יבוס עשו צלמי נחשת והעמידום ברחוב העיר , וכתבו עליהם ברית השבועה; וכשבאו ישראל לא יכלו להכנס שם מפני השבועה , שנאמר "ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני יהודה להורישם" (יהו' טו , סג). וכשמלך דוד רצה להכנס שם ולא הניחוהו , שנאמר "ויאמרו אנשי יבוס לדוד לא תבוא הנה" (דה"א יא , ה) - אמרו לו: אין אתה יכול , עד שתסיר הצלמים הללו שכתוב עליהם ברית השבועה; שנאמר כי אם הסירך העורים והפסחים - ואלו הם הצלמים ש"עינים להם ולא יראו , אזנים להם ולא ישמעו... רגליהם ולא יהלכו" (תה' קטו , ה - ז) "שנואי נפש דוד" (להלן , ח) - שונא מלשמוע ומלעבוד עבודה זרה , שנאמר "על כן יאמרו עור ופסח לא יבוא אל הבית" (שם); אמר דוד לאנשיו: כל מי שיעלה בראשונה ויסיר את הצלמים יהיה לראש , ועלה יואב והיה לראש , שנאמר "ויעל... יואב" וגו' (דה"א יא , ו); ואחר כן קנה דוד את עיר היבוסי לישראל בממכר בכתב לאחוזת עולם בשש מאות זהב , שנאמר "ויתן דוד לארנן במקום" וגו' (דה"א כא , כה). ועוד אמרו (ראה ב"ר נד , ב) כי שני צלמים אלו היו בראש המגדל הנקרא צנור , והיה אחד עור על שם יצחק , והאחד פסח על שם יעקב , ובפיהם השבועה שנשבעו אברהם ואבימלך , שנאמר "אם תשקור לי ולניני ולנכדי" (בר' כא , כג); לפיכך לא כבשוהו ישראל כשכבשו ירושלם , כי עדיין היה נכד אבימלך חי , ובימי דוד כבר מת ובטלה השבועה. והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש כי אם הסירך כמו 'הסיר לך' , כלומר: אם נסיר למלחמתך אפילו העורים והפסחים , הם ימנעוך שלא תבוא הנה , כי המגדל הזה חזק מאד ולא נירא אותך למלחמה.

רלב"ג:
והנה היה היבוסי יושב בירושלם , ולא יכול דוד להוציאם משם , בעבור שבועת אברהם לאבימלך שהיתה כתובה בצלמים אשר שם , שהם עורים ופסחים , כי עינים להם ולא יראו , רגלים להם ולא יהלכו. ואפשר שהיו הצלמים ההם בצורת עור ופסח: העור - להורות על ברית יצחק שבסוף ימיו כהו עיניו מראות , והפסח - בעבור יעקב שהיה צולע על ירכו; ועשו זה להורות שכבר נשתלש להם זה הברית עם האבות בכללם. ולזאת הסבה אמר היבוסי לדוד: לא תבא הנה , אם לא הסירות תחלה העורים והפסחים שבהם זכירת זה הברית , כאלו יאמר: לא יבא דוד הנה , כי לא יוכל להסיר אלו הצלמים שבהם זכירת זה הברית.

ר' יוסף כספי:
ויאמר לדוד וגו' - זה האומר היה עם היבוסי; והנה ספור זה כתבו כותב דברי הימים בנסח יותר מבואר (דה"א יא , ד - ו) , ולא תפלא אם יש הבדל בין כותבי הספרים , כי רבים היו כותבי המאורעות , כמו שמבואר ביוסיפון. ואיך שהיה , הנה הענין בזה כי במקום ידוע , קרוב לשער עיר ירושלם , היתה רחובה אחת גדולה ששם צנור מים לשתות לכל הבא , ושם היו שוקדים תמיד עורים ופסחים וכל האמללים , כמו שהוא נמצא תמיד ברוב מקומות; ולכן כאשר דמה דוד ללכת לירושלם , היו היבוסים מחרפים את דוד ואומרים לו: צא נא תחלה והלחם עם אלה האמללים עד שתגע בצנור שברחובותם , ואחר נכח לך לבא אלינו - וזה כאלו אמרו: לא יבא דוד הנה בשום פנים , כי זה התנאי היה בעיניהם כמו 'על מנת שתעלה לרקיע' - וזה כי לא תוכל אותם , כי הם במקלותיהם ינצחוך שהם עם רב , ואיך תוכל לנו גבורי העיר; וזה כמו שאמר ירמיה "אנשים מדוקרים איש באהלו יקומו" (יר' לז , י). וכן היה - כי לא לכד דוד עתה רק מצודת ציון. וטעם ויגע בצנור - כמו "הנוגע באיש הזה" (בר' כו , יא) , כלומר: מגע להזק , כמו כל מכה יבוסי , והטעם: שישחית הכל. והעולה מזה הלשון הוא: שהכריז כל מכה יבוסי וגו'; ובדברי הימים כתב שיהיה לראש ולשר , ואין זה הכרח - שדי בהכרזה אם כן היה , כמו שיכריזו היום לתפוס איש , לפרסם שרצון המלך כן הוא ולא יזכרו לו תנאי גמול. וטעם על כן יאמרו וגו' - כי זאת החרפה היתה שומה מהיום והנה על פי דוד , ולכן היה כל עור ופסח מאז מעורר לו השחורה בראותו אותו , ולכן יאמרו עבדיו ובני ביתו , בראותם עור ופסח עברי או זולתו קרב אל בית דוד , שיתרחק משם ולא יבא אל ביתו. וידענו מזה שהפליג דוד ששם מפיבשת באוכלי שולחנו.

ר' ישעיה מטראני:
וילך המלך... אל היבוסי - רצה לתפוש העיר ולגרש היבוסי משם , ולהכין שם כסא מלכותו. ויאמר לדוד לאמר - פירוש: היבוסי אמר לו. כולם קורא בלשון יחיד. לא תבוא הנה כי אם הסירך העיורים והפסחים - הֱסירך כמו: הֲסירך , ונתחלפה התנועה. והעיוורים והפסחים הם צלמים שכתבו עליהם השבועה שעשו אברהם ויצחק לאבימלך; וקורא אותם: 'עיוורים' ו'פסחים' , על שם "עינים להם ולא יראו... רגליהם ולא יהלכו" (תה' קטו , ה - ז) , והיו להם אלוהות שהיו עובדים אותם. ויש אומרים: אחד עשו עיור על שם יצחק (ראה בר' כז , א) , ואחד פסח על שם יעקב (ראה בר' לב , כה). והיו עומדים אלה הצלמים בראש המצודה , והיו אומרים לו: עד שתסיר אלה , לא תוכל להכנס בה.
ריכוז קישורים