ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
על
דרך
הפשט
,
שפרשת
יהודה
(בר'
לח)
-
לפני
מכירת
יוסף
(בר'
לז);
גם
יסכה
איננה
שרה
(כנגד
סנה'
סט
,
ב)
,
ואלו
היתה
היא
,
היה
כתוב
'בת
בנו'
,
כאשר
אמר
"לוט
בן
בנו"
(להלן
,
לא)
,
רק
אמר
"שרי
כלתו"
(שם).
ואין
ראיה
מדברי
אברהם
"וגם
אמנה
אחותי
בת
אבי
היא"
(בר'
כ
,
יב)
,
כי
הוא
דחה
אותם
,
כאשר
דחה
את
נעריו
,
שלא
יבואו
עמו
ולא
יניחוהו
לקשור
את
בנו
,
ואמר:
"ונשתחוה
ונשובה
אליכם"
(בר'
כב
,
ה)
,
ובדעתו
להעלותו
עולה.
וככה
רבקה
,
כי
אלו
היתה
בת
שלש
שנים
(כנגד
סופרים
כא)
,
איך
השקת
גמלים
עשרה?
ומה
טעם
לכתוב
"בתולה
ואיש
לא
ידעה"
(בר'
כד
,
טז)
,
ועוד
-
"ונשאלה
את
פיה"
(בר'
כד
,
נז)?
והאומר
כי
הדור
הראשון
היו
חזקים
,
הדבר
הפוך:
כי
הנה
ראינו
מאדם
ועד
נח
שהיו
חיים
קרוב
מאלף
שנים
,
והנה
לא
מצאנו
אחד
מהם
שהוליד
פחות
מחמש
וששים
שנה
(ראה
בר'
ה
,
טו
,
כא);
וכתוב
"והחוטא
בן
מאה
שנה
יקולל"
(יש'
סה
,
כ);
ומימות
נח
,
ושחיו
אחרי
פלג
קרוב
ממאתים
שנה
,
לא
הוליד
אחד
מהם
פחות
מתשע
ועשרים
(ראה
לעיל
,
כד).
כי
המערכת
שמורה
,
כי
הנה
ימי
שנותינו
בהם
שבעים
שנה
(ע"פ
תה'
צ
,
י)
,
כאשר
היו
בימי
אחז
,
יוליד
הנער
והוא
בן
שלש
עשרה.
ומה
שנאמר
(סנה'
סט
,
ב)
כי
נקראה
שרה
יסכה
בעבור
שסכה
ברוח
הקודש
,
דרך
דרש
הוא
או
סברא
,
לא
קבלה;
ואין
זה
דבר
מצוה.
על
פני
תרח
אביו
-
כמו
"על
פני
אהרן
אביהם"
(במ'
ג
,
ד).
באור
כשדים
-
בקעה
,
כמו
"על
כן
באורים"
(יש'
כד
,
טו).
וקדמונינו
אמרו
(ב"ר
לח
,
יג)
שהשליך
אברהם
אבינו
בכבשן
האש;
ולא
נזכר
זה
בכתוב
,
ואם
קבלה
היא
,
נקבל
כדברי
התורה.
רמב"ן:
על
פני
תרח
אביו
בארץ
מולדתו
-
כתב
רבנו
שלמה
כדרך
דברי
רבותינו:
תרח
קבל
על
אברם
בנו
לפני
נמרוד
על
שבירת
צלמיו
,
והשליכוהו
לכבשן
,
והרן
יושב
ואומר:
אם
אברם
נוצח
,
אני
שלו
,
ואם
נמרוד
נוצח
,
אני
שלו;
וכשנצל
אברהם
,
אמרו
לו:
משל
מי
אתה?
אמר
להם:
משל
אברם
אני;
השליכוהו
לכבשן
ונשרף;
וזהו
אור
כשדים.
ומנחם
פירש
(מחברת:
'אר'):
אור
-
בקעה
,
וכן
"על
כן
באורים
כבדו
יי'"
(יש'
כד
,
טו)
,
וכן
"מאורת
צפעוני"
(יש'
יא
,
ח);
כל
חור
ונקע
עמוק
קרוי
'אור'.
והענין
שקבלו
רבותינו
בזה
הוא
האמת
(ראה
ב"ר
לח
,
יג)
,
ואני
מבאר
אותו:
אברהם
אבינו
לא
נולד
בארץ
כשדים
,
כי
אבותיו
בני
שֵם
היו
,
וכשדים
וכל
ארץ
שנער
ארצות
בני
חם;
והכתוב
אמר
"ויגד
לאברם
העברי"
(בר'
יד
,
יג)
,
לא
'הכשדי';
וכתוב
"בעבר
הנהר
ישבו
אבותיכם
מעולם
תרח
אבי
אברהם
ואבי
נחור"
(יהו'
כד
,
ב)
,
ומלת
"מעולם"
תורה
כי
משם
תולדותם
מאז
,
וכתוב
"ואקח
את
אביכם
את
אברהם
מעבר
הנהר"
(שם
,
ג).
וראיה
לדבר
,
כי
נחור
בחרן
היה
,
ואם
היה
מקום
תרח
אור
כשדים
בארץ
שנער
,
והכתוב
ספר
כי
בצאתו
מאור
כשדים
לא
לקח
אותו
,
רק
אברם
בנו
ולוט
בן
הרן
בן
בנו
ושרי
כלתו
(ראה
להלן
,
לא)
,
אם
כן
היה
נחור
נשאר
בארץ
כשדים!
אבל
באמת
ארץ
מולדתם
ארץ
ארם
היא
בעבר
הנהר
,
והיא
מנחלת
אבותיו
מעולם
,
שהכתוב
אומר
בבני
שם
"ויהי
מושבם
ממשא
בואכה
ספרה
הר
הקדם"
(בר'
י
,
ל)
,
והוא
שם
כולל
,
כדכתיב
"בארצותם
לגוייהם"
(שם
,
לא)
,
וכתוב
"מן
ארם
ינחני
בלק
מלך
מואב
מהררי
קדם"
(במ'
כג
,
ז);
והנה
הוא
ואבותיו
מן
הארץ
ההיא
מעולם.
ומצינו
בתלמוד
(ב"ב
צא
,
א)
כי
אברהם
נחבש
בכותא
,
וזאת
העיר
איננה
בארץ
כשדים
,
כדכתיב
"ויבא
מלך
אשור
מבבל
ומכותא
ומעוה
(בנוסחנו:
ומכותה
ומעוא)
ומחמת"
(מ"ב
יז
,
כד)
,
וכתוב
"ואנשי
בבל
עשו
את
סכות
בנות
ואנשי
כות
עשו
את
נרגל"
(שם
,
ל);
אבל
יֵרָאֶה
,
כי
היא
עיר
בעבר
הנהר
בארץ
ארם
נהרים
,
כי
חרן
-
שֵם
עיר
בארץ
ארם
נהרים
,
דכתיב
"וילך
אל
ארם
נהרים
אל
עיר
נחור"
(בר'
כד
,
י)
,
שהיא
חרן;
ועוד
,
חקרנו
וידענו
על
פי
תלמידים
רבים
שהיו
יושבי
הארץ
ההיא
,
כי
כותא
-
עיר
גדולה
בין
חרן
ובין
אשור
,
רחוקה
ממדינת
בבל
,
ובינה
ובין
חרן
כמו
ששה
ימים
,
אבל
היא
נכללת
בעבר
הנהר
,
בעבור
היותה
בין
נהרים
,
בין
נהר
פרת
גבול
ארץ
ישראל
ובין
חדקל
ההולך
קדמת
אשור.
והנה
תרח
הוליד
בניו
הגדולים
,
אברם
ונחור
,
בעבר
הנהר
ארץ
אבותיו
,
והלך
לו
עם
אברם
בנו
אל
ארץ
כשדים
ושם
נולד
בנו
הקטן
הרן
,
ונשאר
נחור
בנו
בעבר
הנהר
בעיר
חרן
,
או
שנולד
בעיר
ההיא
או
שנתישב
בה
מכותא;
וזה
טעם
בארץ
מולדתו
באור
כשדים
,
כי
שם
מולדתו
של
הרן
לבדו.
והענין
הזה
המקובל
נמצא
גם
כן
בספרי
קדמוני
הגוים
,
כמו
שכתב
הרב
ב'מורה
הנבוכים'
(ג
,
כט)
,
כי
הזכירו
בספר
'עבודת
האכרים
המצרית'
,
כי
אברם
אשר
נולד
בכותא
חלק
על
דעת
ההמון
שהיו
עובדי
השמש
,
ונתן
המלך
אותו
בבית
הסהר
,
והיה
עמהם
בתוכחות
ימים
רבים
שם;
אחר
כן
פחד
המלך
שישחית
עליו
ארצו
ויסיר
בני
אדם
מאמונתם
,
וגרש
אותו
אל
קצה
ארץ
כנען
אחר
שלקח
כל
הונו.
והנה
על
כל
פנים
במקום
ההוא
בארץ
כשדים
נעשה
נס
לאברהם
אבינו
,
או
נס
נסתר
,
שנתן
בלב
אותו
המלך
שלא
ימיתנו
,
והוציא
אותו
מבית
הסהר
שילך
לנפשו
,
או
נס
מפורסם
,
שהשליכו
לכבשן
האש
ונצל
,
כדברי
רבותינו.
ואל
יפתה
אותך
רבי
אברהם
בקושיותיו
(ראה
שיטה
אחרת
,
כאן)
,
שאומר
שלא
ספר
הכתוב
זה
הפלא
,
כי
עוד
אתן
לך
טעם
וראיה
בזה
וכיוצא
בו;
אבל
הגוים
ההם
לא
הזכירו
זה
בספרם
,
לפי
שהם
חולקים
על
דעתו
,
והיו
חושבים
בנסו
שהוא
ממעשה
הכשפים
,
כענין
משה
רבנו
עם
המצרים
בתחלת
מעשיו;
ומפני
זה
עוד
לא
הזכיר
הכתוב
הנס
הזה
,
כי
היה
צריך
להזכיר
דברי
החולקים
עליו
כאשר
הזכיר
דברי
חרטומי
מצרים
,
ולא
נתבארו
דברי
אברהם
עמהם
כאשר
נתבארו
דברי
משה
רבנו
בסוף;
וזהו
שאמר
הכתוב
"אני
יי'
אשר
הוצאתיך
מאור
כשדים
לתת
לך
את
הארץ
הזאת
לרשתה"
(בר'
טו
,
ז)
,
כי
מלת
"הוצאתיך"
תלמד
על
נס
,
כי
לא
אמר
'אשר
לקחתיך
מאור
כשדים'
,
אבל
אמר
"הוצאתיך"
,
שהוציא
ממסגר
אסיר
(ע"פ
יש'
מב
,
ז)
,
כמו
"אשר
הוצאתיך
מארץ
מצרים"
(שמ'
כ
,
ב).
ואמר
"לתת
לך
את
הארץ
הזאת
לרשתה"
,
כי
מעת
הוציאו
אותו
מאור
כשדים
היה
הרצון
לפניו
יתברך
שיגדלנו
ויתן
לו
הארץ
ההיא.
ותרח
אביו
ואברהם
היה
בלבם
מן
היום
ההוא
שנצל
שילכו
אל
ארץ
כנען
,
להתרחק
מארץ
כשדים
מפחד
המלך
,
כי
חרן
קרוב
להם
,
ועם
אחד
ושפה
אחת
לכלם
,
כי
לשון
ארמית
לשניהם.
ורצו
ללכת
אל
עם
אשר
לא
ישמע
לשונו
(ע"פ
דב'
כח
,
מט)
המלך
ההוא
ועמו.
וזהו
טעם
"ויצאו
אתם
מאור
כשדים
ללכת
ארצה
כנען
ויבאו
עד
חרן"
(להלן
,
לא)
-
אשר
שם
משפחתם
ואבותיהם
מעולם
,
וישבו
ביניהם
ונתעכבו
שם
ימים
רבים
,
ושם
נצטוה
אברהם
לעשות
מה
שעלה
בדעתו
,
"ללכת
ארצה
כנען"
(להלן
,
לא)
,
ועזב
את
אביו
,
ומת
שם
בחרן
ארצו
,
והוא
הלך
עם
אשתו
ולוט
בן
אחיו
לארץ
כנען;
וזהו
שאמר
הכתוב
"ואקח
את
אביכם
את
אברהם
מעבר
הנהר
ואולך
אותו
בכל
ארץ
כנען"
(בר'
כד
,
ג)
,
כי
בעבר
הנהר
נצטוה
בזה
,
ומשם
לקחו
והוליכו
בכל
ארץ
כנען.
והנה
על
דעת
רבותינו
,
יהיה
אור
כשדים
כפשוטו
,
מלשון
"חמותי
ראיתי
אור"
(יש'
מד
,
טז);
ואמר
"ויצאו
אתם
מאור
כשדים"
(להלן
,
לא)
,
ותרח
לא
יצא
מן
הכבשן
,
אבל
אברם
הוא
העיקר.
או
המקום
נקרא
כן
בעבור
הנס
,
כמו
"ובתבערה
ובמסה
ובקברות
התאוה"
(דב'
ט
,
כב)
,
וזולתם;
וירמוז
הכתוב
,
כי
בצאת
אברם
מן
הכבשן
ברחו
להם
כולם
משם.
ופירוש
"באורים
כבדו
יי'"
(יש'
כד
,
טו)
,
על
דעתי
-
כדבריהם
,
כי
הם
ההרים
הגבוהים
ששם
עושין
אור
ומשיאין
משואות
להודיע
החדשות
מָהֵר
במרחקים
,
כאשר
אמר
"באיי
הים
שם
יי'
אלהי
ישראל"
(שם);
והענין
,
שיודיעו
בכל
העולם
הנס
והפלא
הנעשה
להם
לכבוד
השם.
וכן
"מאורת
צפעוני"
(יש'
יא
,
ח)
-
החור
שלו
,
ששם
אורו
וחמימותו
הגדול
,
כמו
שקורא
אותו
"שרף"
(במ'
כא
,
ח).
וראיתי
במדרש
'קומי
אורי'
(יש'
כד
,
טו)
(פר"כ
כא
,
א):
"על
כן
באורים
כבדו
יי'"
-
במה
מכבדין
אותו?
רבי
ייבא
בר
כהנא
אמר:
באילֵן
פנסיא;
הם
כגון
העששיות
שמדליקין
בבתי
כנסיות
בכל
מקום
,
אפילו
באיי
הים
,
לכבוד
יי';
הרי
שהם
עושים
"באורים"
מלשון
'אש'
כפשוטו.