תנ"ך - ויאמרו
איש
אל־רעהו
הבה
נלבנה
לבנים
ונשרפה
לשרפה
ותהי
להם
הלבנה
לאבן
והחמר
היה
להם
לחמר:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֹּאמְר֞וּ
אִ֣ישׁ
אֶל־רֵעֵ֗הוּ
הָ֚בָה
נִלְבְּנָ֣ה
לְבֵנִ֔ים
וְנִשְׂרְפָ֖ה
לִשְׂרֵפָ֑ה
וַתְּהִ֨י
לָהֶ֤ם
הַלְּבֵנָה֙
לְאָ֔בֶן
וְהַ֣חֵמָ֔ר
הָיָ֥ה
לָהֶ֖ם
לַחֹֽמֶר:
(בראשית פרק יא פסוק ג)
וַיֹּאמְרוּ
אִישׁ
אֶל־רֵעֵהוּ
הָבָה
נִלְבְּנָה
לְבֵנִים
וְנִשְׂרְפָה
לִשְׂרֵפָה
וַתְּהִי
לָהֶם
הַלְּבֵנָה
לְאָבֶן
וְהַחֵמָר
הָיָה
לָהֶם
לַחֹמֶר:
(בראשית פרק יא פסוק ג)
ויאמרו
איש
אל־רעהו
הבה
נלבנה
לבנים
ונשרפה
לשרפה
ותהי
להם
הלבנה
לאבן
והחמר
היה
להם
לחמר:
(בראשית פרק יא פסוק ג)
ויאמרו
איש
אל־רעהו
הבה
נלבנה
לבנים
ונשרפה
לשרפה
ותהי
להם
הלבנה
לאבן
והחמר
היה
להם
לחמר:
(בראשית פרק יא פסוק ג)
תרגום אונקלוס:
וַאֲמַרוּ
גְּבַר
לְחַברֵיהּ
הַבוּ
נִרמֵי
לִבנִין
וְנִשׂרוֹפִינוּן
בְּנוּרָא
וַהֲוָת
לְהוֹן
לְבֵנְתָא
לְאַבנָא
וְחֵימָרָא
הֲוָה
לְהוֹן
לִשׁיָע
:
עין המסורה:
ויאמרו
-
ו'
בטעמא
(גרשיים
,
בראש
פסוק):
*בר'
יא
,
ג
,
ד;
מב
,
כא;
ש"א
יא
,
ט;
יר'
מב
,
ב;
יונה
א
,
ז.
לבנים
-
ג':
בר'
יא
,
ג;
שמ'
ה
,
יח;
יש'
ט
,
ט.
לשרפה
-
ב':
בר'
יא
,
ג;
יש'
ט
,
ד.
לאבן
-
ב':
בר'
יא
,
ג;
ש"א
כה
,
לז.
לחמר
-
ב':
בר'
יא
,
ג;
איוב
ל
,
יט.
מסורה קטנה:
ויאמרו
-
ו'
בטע';
לבנים
-
ג';
לשרפה
-
ב';
לאבן
-
ב'
והוא
היה
לאבן.
רש"י:
איש
אל
רעהו
-
אומה
לאומה:
מצרים
לכוש
ופוט
לכנען.
הבה
-
הזמינו
עצמיכם.
כל
'הבה'
לשון
הזמנה
הוא
,
שמכינין
עצמן
למלאכה
,
או
למשא
,
או
לעצה.
'אפרליר'
בלעז.
נלבנה
לבנים
-
שאין
אבנים
בבבל
שהיא
בקעה.
ונשרפה
לשרפה
-
כך
עושין
הלבנים
שקורין
'טיולש'
בלעז
,
ששורפים
אותן
בכבשן.
לחומר
-
לטוח
הקיר.
ראב"ע פירוש א - הקצר:
נלבנה
-
מגזרת
לבנים;
ואע"פ
שהחיבור
עם
מ"ם
,
לשון
נקבות
הן
,
כמו
"נשים"
(בר'
ו
,
ב)
ו"פילגשים"
(בר'
כה
,
ו).
והנה
שרפו
הלבנים
עד
שעמדו;
וזה
הוא
הבניין
התקיף
,
שלא
ימס
במים
או
באש.
והלבנה
היתה
להם
לאבן
-
תחת
אבן
,
והחמר
-
תחת
טיט;
ופירושו
כמשמעו
בלשון
ישמעאל.
ואלה
בוני
המגדל
לא
היו
טפשים
,
שיחשבו
לעלות
אל
השמים;
גם
לא
פחדו
מהמבול
,
כי
נח
ובניו
,
שנשבע
להם
השם
,
שם
היו
,
וכולם
היו
סרים
אל
משמעתם
,
כי
בניהם
היו.
ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
הלבנה
-
ידוע
כי
זה
הבנין
יעמוד
שנים
רבות
,
ואין
פחד
מאש
ומים.
והלבנה
-
תחת
אבן
ליסוד
,
והחמר
הוא
חומר
מדבק;
ויקרא
בלשון
קדר
'חמר'
,
והוא
נמצא
בארץ
ישראל.
רד"ק:
ויאמרו.
הבה
-
זאת
המלה
הורגלה
על
נתינת
עצה
או
עזר
לעשות
הדבר
שנאמרה
עליו.
ואינה
צווי
ממש
,
אלא
כענין
מקור
או
שם
,
לפיכך
תבא
המלה
גם
לנקבה
גם
לרבים.
נלבנה
לבנים
-
לתוספת
באור;
כמו
"ויצם
דוד
צום"
(ש"ב
יב
,
טז)
,
והדומים
להם;
וכן
נשרפה
לשרפה.
ובאותה
בקעה
אין
אבן
,
לפיכך
כל
בניינם
בלבנים.
והלבנים
-
עושים
אותם
מן
הטיט
,
ואחר
כן
שורפים
אותם
בכבשן.
ותהי
להם
הלבנה
לאבן
-
בא
קמוץ
ב'זקף';
וכן
"ואלה
תולדות
פרץ"
(רות
ד
,
יח);
"הוא
יהיה
לי
עָבד"
(בר'
מד
,
יז);
והדומים
להם.
והיתה
להם
הלבנה
לבנין
במקום
אבן
,
כי
אין
אבנים
בבבל.
והחמר
היה
להם
לחֹמר
-
החֵמר
הוא
טיט
מגובל
עפר
במים
,
וחומר
הוא
המגובל
מסיד
ומחול
במים.
ושם
לא
היו
להם
אבנים
שיהיו
שורפים
לסיד
,
והיה
להם
לבניינם
החֵמר
במקום
החומר.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
ואמרו
איש
אל
רעהו
,
שיעשו
בנין
גבוה
מאד
מלבנים
וחומר
,
בדרך
שיהיה
ארוך
הקיום
,
לפי
שהלבנים
לא
ישחיתם
האש
ולא
המים
,
ויגיעו
להם
בזה
שתי
תועלות
,
לפי
מחשבתם:
האחד:
לעשות
להם
שם
,
רוצה
לומר
,
שיקרא
שמם
על
המגדל
ההוא
,
בשיֵאָמֵר:
זה
המגדל
בנו
אותו
הראשונים
המסתעפים
מנח
באופן
הסתעפותם
ממנו
,
ובזה
ישאר
זכר
לראשונים;
והשני:
שזה
ישמרם
שלא
יפוצו
על
פני
כל
הארץ
,
בבקשם
מקומות
נאותים
לשכון
בו
ולהוית
הצמחים
ההכרחיים
לאדם
,
כי
הם
יראו
זה
הבניין
מרחוק
,
לגבהו
,
וישמרו
שלא
יתרחקו
ממנו
מרחק
רב
,
ובזה
יִשְלַם
להם
שיהיו
כולם
מקובצים
במקום
אחד
מהארץ;
וזה
יהיה
גם
כן
בהוסיפם
בבנין
העיר
ההיא
תמיד
,
כל
אשר
יתוסף
מספרם.