תנ"ך - וירד ה' לראת את־העיר ואת־המגדל אשר בנו בני האדם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֵּ֣רֶד יְהוָ֔ה לִרְאֹ֥ת אֶת־הָעִ֖יר וְאֶת־הַמִּגְדָּ֑ל אֲשֶׁ֥ר בָּנ֖וּ בְּנֵ֥י הָאָדָֽם: (בראשית פרק יא פסוק ה)

וַיֵּרֶד יְהוָה לִרְאֹת אֶת־הָעִיר וְאֶת־הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם: (בראשית פרק יא פסוק ה)

וירד ה' לראת את־העיר ואת־המגדל אשר בנו בני האדם: (בראשית פרק יא פסוק ה)

וירד יהוה לראת את־העיר ואת־המגדל אשר בנו בני האדם: (בראשית פרק יא פסוק ה)

תרגום אונקלוס:

וְאִתגְּלִי יְיָ לְאִתפְּרָעָא עַל עוֹבָד קַרתָּא וּמִגדְּלָא דִּבנוֹ בְּנֵי אֱנָשָׁא :

עין המסורה:

לראת - ג' חסר: בר' יא , ה; *שמ' י , ה; לג , כ. בני האדם - ו' (בלישנא): בר' יא , ה; ש"א כו , יט; מ"א ח , לט; תה' לג , יג; קמה , יב; דה"ב ו , ל. וכל קהלת דכותהון.

מסורה קטנה:

לראת - ג' חס'; ואת - המגדל - ל'.

רש"י:

וירד יי' לראות - לא הוצרך לכך , אלא ללמד לדיינין שלא ירשיעו את הנדון עד שיראו ויבינו. מדרש רבי תנחומא (נח יח). אשר בנו בני האדם - למה נאמר? אלא בני מי , שמא בני חמֹרים וגמלים? אלא מה תלמוד לומר בני האדם? בני אדם הראשון שכפה את הטובה ואמר: "האשה אשר נתתה עמדי" (בר' ג , יב) , אף אֵילוּ כפו טובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

ומלת וירד יי' - בעבור שכל מעשה התחתיים תלויים הם בכח הגבוהים , ומהשמים יתכנו כל העלילות (ע"פ ש"א ב , ג); על כן נקרא השם "רוכב שמים" (דב' לג , כו); "היושבי בשמים" (תה' קכג , א). וכדרך לשון בני אדם אמר הכתוב וירד. ויאמר יי' הן עם אחד - זה הדבר אמר למלאכים , וזה טעם וירד; וטעמו: ירד בעבור שאמר כן. עם אחד - שיש להם דת אחת; כי בהשתנות הדתים תתחדש הקנאה והשנאה , גם כן בהשתנות הלשון; על כן צוה מלך מדי ופרס "ומדבר כלשון עמו" (אס' א , כב). ונפתח ה"א החלם בפתח גדול , בעבור הח"ת שהוא אחריו , וכן "הַחִלוֹתָ" (דב' ג , כד). ומלת יבצר - כמו 'יִמָּנֵע'; וכמוהו "ערים בצורות" (דב' ג , ה). וזה הטעם: אם אעזבם , יחשבו שיוכלו לעשות כל חפצם. ומלת יזמו - כמו "זממו" (תה' לא , יד) , והם שני שרשים.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:

וירד יי' - בעבור שהגזרות יורדות מן השמים , אמר הכתוב ככה.

ר' יוסף בכור שור:

וירד יי' לראות - דרך בני אדם הכתוב מדבר , כדי שיהא נקח לאוזן , כי ממקומו רואה וחוקר וסוקר הכל.

רד"ק:

וירד יי' - בהשגחת האל במעשה השפלים יכנה הכתוב הענין הזה בלשון 'ירידה'; וכן בענין סדום (ראה בר' יח , כא); לפי שירידה היא אצל כבודו להשגיח בתחתונים. אלא שכן ראה הוא יתברך להשגיח באדם , מפני שתוף השכל אשר בו. לראות - וכן אמר בענין סדום "ואראה" (שם). ואנקלוס תרגם זה בענין נקמה , ושל סדום בענין דין. ופירושו הֵנָּה - כפי משמעו: להשגיח במעשיהם ובמחשבתם , ולבטלם. ועוד נפרשנו בענין סדום (שם). אשר בנו - אשר החלו לבנות. בני האדם - באמת בני האדם , שהולכים אחר תאות לבם , ולא יפנו למעשה האל; כי הוא רצה בישוב הארץ ממזרח למערב , והם חושבים לְיַשֵּׁב מקום אחד מן הארץ לבד; והם היו חושבים לבטל רצון האל. והנה בענין המבול לא אמר לשון 'ירידה' אלא לשון 'ראיה': "וירא יי' כי רבה רעת האדם בארץ" (בר' ו , ה); לפי שענין ה'ירידה' הוא כענין השתדלות לחקור הדבר ולהשגיח עליו. וענין המבול היה מפורסם מאד , והיה בכל העולם; ודבר סדום לא היה אלא בארצם , ולא היה נודע לַכּל , כי אם בארצם ובאשר סביבותיהם. ועל הכל דברה תורה כלשון בני אדם.

רלב"ג - ביאור המילות:

וירד יי' - הוא על דרך משל , לדבר כלשון בני אדם , כי השם יתעלה יודע הכל , כמו שהתבאר בשלישי מ'ספר מלחמות יי''.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

ולפי שכבר ראה השם יתעלה , שהקבוץ לאדם במקום אחד מהארץ הוא בלתי נאות לקיום המין האנושי , לפי שכבר אפשר שיקרה במקום מה מהארץ הפסד , אם מצד הרעש וההפכה בהתהוות הרוח בבטן הארץ , אם מצד הרוח החזק , יפרק הרים וישבר סלעים , אם מצד אבני אלגביש , אם מצד שטף מים , ומה שידמה לאלו הסבות המפסידות , ואם היה המין האנושי כלו במקום אחד מהארץ , היה אפשר בו שיפסד עם הפסד החלק ההוא מהארץ. ולזה היה מן ההכרחי לאדם שיהיה מפוזר בכל חלקי היישוב , כדי שיתקיים מינו , וכאשר יגיע ההפסד במקום אחד , יתקיים המין בנשאר. והנה כבר השתדל השם יתעלה להפר עצתם , ושם להם למשפחותיהם , על דרך המופת , תשוקה לחדש לשון , ידברו בו המשפחה ההיא; וכאשר נמשך הענין , נשארו האחרונים בלתי מכירים בלשון , זולת לשון משפחתם; וזה היה סבה שתסור ההסכמה מהמשפחות ההם , ויפרדו על פני כל הארץ , וחדלו להמשיך בנין העיר באופן אשר הסכימו בו. והנה עשה זה השם יתעלה להשגיח במין האנושי , שיִשְלַם לו הקיום; והוא מבואר שלזה התכלית נעשה , ואם לא נזכר , לפי שהוא ממה שאין בו ספק , שהשם יתעלה לא השתדל לבלבל הלשונות ללא תועלת. ולהוסיף בנפשותינו אמתת זה הספור , ספר שזה היה סבה לקרא שם העיר ההיא בבל , כי שם בלל יי' שפת כל הארץ , ומשם הפיצם על פני כל הארץ. וראוי שתדע שנח ושם היו מבוני המגדל , כי קודם שמת נח היו המשפחות מפוזרות בארץ , לפי הנראה , הלא תראה ששבע עשרה שנה אחר מיתת נח צוה השם לאברהם שיצא מארץ מולדתו וילך לארץ כנען. (תועלת אחת לפרשת 'נח' , חלק רביעי - בקובץ רלב"ג תועלות). (חלק חמישי: "אלה תולדות שם" וגו'; יא , י - לב). (פתיחה:) בעבור שהיה הסתעפות האבות הקדושים משם , שב לזכור תולדות שם בדרך ארוכה , עד שהגיע לאבות. וזכר עם זה בן כמה שנים היה כל אחד מהם כשהוליד , וכמה שנים חיה אחר שהוליד , לישב יותר בנפשותינו אמתת זה הספור הנבואיי. והנה האריך בספור תולדות תרח , וזכר שהוא הוליד אברם ונחור והרן , בעבור כבוד אברהם , ובעבור מה שיספר ממנו , ובעבור האומות אשר השתלשלו מהם; כי מלוט בן הרן נסתעפו שתי אומות , והם עמון ומואב. וכבר ספר גם כן שאברהם צוה לתת לבנו אשה ממשפחתו (בר' כד , מ) , והיא היתה מנחור , וכן נשי יעקב (בר' כח , ב) , ולזה הוכרח להזכיר נחור. וכבר הגיד ספורים רבים מענין אברהם עם לוט , ולזה גם כן הוכרח להזכיר הרן , אשר הוא אבי לוט; והאריך גם כן בספור ההוא , לישב יותר בנפשותינו אמתת זה הספור , ולזה זכר המקום שמת בו הרן , ושמות נשי אברם ונחור , והמקום שיצא ממנו תרח עם אברם ולוט , והמקום שמת בו. ובכאן נשלם הביאור בזאת הפרשה.