תנ"ך - ויאמר אדני ה' במה אדע כי אירשנה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֹּאמַ֑ר אֲדנָ֣י יְהֹוִ֔ה בַּמָּ֥ה אֵדַ֖ע כִּ֥י אִירָשֶֽׁנָּה: (בראשית פרק טו פסוק ח)

וַיֹּאמַר אֲדנָי יְהֹוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה: (בראשית פרק טו פסוק ח)

ויאמר אדני ה' במה אדע כי אירשנה: (בראשית פרק טו פסוק ח)

ויאמר אדני יהוה במה אדע כי אירשנה: (בראשית פרק טו פסוק ח)

תרגום אונקלוס:

וַאֲמַר יְיָ אֱלֹהִים בְּמָא אֶדַּע אֲרֵי אֵירְתִינַהּ :

עין המסורה:

ויאמר - י' ראשי פסוקים בתורה: בר' טו , ח; טז , ח; יח , ג; יט , ז; כד , יב , לד; ל , כח; שמ' לג , יד , יח; דב' לג , ב. ויאמר - צ"א (בפתח): ראה בר' יד , יט. אדני יי' - ח' כתב באוריתא ובכתיבייא: ראה לעיל , ב. אדני יי' - ד' בתורה: בר' טו , ב , ח; דב' ג , כד; ט , כו. במה - ח' בקמץ: *בר' טו , ח; שו' ו , טו; ש"א יד , לח; מ"א כב , כא; מי' ו , ו; מל' א , ב; ב , יז; דה"ב יח , כ. וחד: ובמה - ש"ב כא , ג.

מסורה גדולה:

במה ח' קמצ' וסימנהון אדע במה אושיע במה היתה ויאמר יי' אליו במה וחבירו במה אקדם יי' במה אהבתנו במה הוגענו. וחד ובמה אכפר.

מסורה קטנה:

ויאמר - י' ראש' פסוק' בתור'; במה - ח'; אירשנה - ל'.

ר' יוסף בכור שור:

במה אדע כי אירשנה - אין לומר ששאל אות להקדוש ברוך הוא , שכבר האמין , ועוד מה אות נתן לו? תחילה אמר לו , ולבסוף אמר לו כמו כך; אלא במה אידע כי אירשנה - כלומר: יודע אני שאירשנה , אלא במה אירשנה? באיזה זמן ובאיזה דור ומתי יהיה? וכמה אירש ממנה? כמו שאומר באחאב , שאמר לו הנביא "הראית... כל ההמון... הנני נתנו בידך... ויאמר לו אחאב במי" (ראה מ"א כ , יג - יד) - על ידי מי אנצח? וכן כאן: על ידי מה ובאיזה עיניין תבא הירושה?

רד"ק:

ויאמר. במה אדע כי אירשנה - פירוש: כי יירשוה בני; וכן "אשר לקחתי מיד האמורי" (בר' מח , כב). ופירוש במה אדע - כי הוא לא נסתפק לו אם יירשוה בניו , שהרי אמר "והאמין ביי'" (לעיל , ו) , אלא נסתפק לו אם יירשוה לעולם , כי אולי יחטאו ויגלו ממנה. ושאל , באי זה ענין ידע הירושה , איך תהיה; שיראה לו בנבואה , כמו שהראה לו ענין רבוי זרעו בכוכבים (ראה לעיל , ה). A(ט) ויאמר אליו קחה לי. פירוש לי: להקריבם לפני , ובהם ארמוז לך ענין ישיבתם בארץ ירושתם וגלותם ממנה , ובהם אכרת לך ברית שלא תמוט. כי כריתת הברית הוא בזה הדרך , כמו שאמר "העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו" (יר' לד , יח); כן אמר הֵנָה "ויבתר אותם בתוך" (להלן , י). וזכר שלשת המינים מהבהמה , שבהם יכשר הקרבן. ורמז בהם , שכל זמן שיקריבו הקרבנות כראוי , לא יגלו מן הארץ. והשילוש שזכר בהם , רמז לשלשת גליות שעתידין בניו לגלות מארצם. ועל זה נאמר גם כן "ותשקימו בדמעות שליש" (תה' פ , ו). ובאמרו עגלה - רמז בו לגלות ראשון , שהוא גלות מצרים , שנקראו 'עגלה' , כמו שאומר "עגלה יפיפיה מצרים" (יר' מו , כ); כי מארץ כנען , שהוא ארצם , גלו שם. וכבר היו בארצם מושלים , לולי כי לא שלם עון האמורי (ראה להלן , טז). ועז... ואיל - אמר על גולת בבל , ועל גלות רומי שאנחנו בו היום , שהוא 'מלכות רביעית' (ע"פ דנ' ז , כג). ואע"פ שהצרו להם מלכות יון , לא הגלום מארצם , מכל מקום במשל הם נכללים , כי הם נקראו 'עז' בחלום דניאל (ראה דנ' ח , ה). ולפי שהם היו תחלת רעת ישראל בבית שני , נעשה המשל בהם , והרומים כִלו והגלום. ואיל - הם מדי ופרס (ראה דנ' ח , כ); ולפי שמלכו בבבל , נקרא מלכותם 'איל'. וְהֵנָה רמז באיל מלכות בבל. ופרס ומדי , אע"פ ששלחו גלותם (ראה עז' א , ג) , מלכים מהם האריכו גלותם ואחרו בנין הבית והעיר (ראה עז' ד , כא). וקרא השנים נקבות והשלישי זכר - כנגד הטובה שהטיבו מדי ופרס , שנקראו 'איל' , לישראל. ועוד , שלא נתנו הכח והתפארת לעצמם אלא לאל , כמו שאמר כורש מלך פרס: "כל ממלכות הארץ נתן לי יי' אלהי ישראל" (ראה עז' א , ב) , ומלך אשור אמר: "בכח ידי עשיתי" (יש' י , יג); וכן טיטוס חרף וגדף (ראה גיטין נו , ב). וקראו 'זכר' , כמו שהזכר חשוב מהנקבה. והשנים הרעו לישראל ולא הטיבו , והתפארו במלכותם לעצמם , ולא נתנו הכח והתפארת לאל; לפיכך קראם 'נקבה'. משולשת... משולש - כתרגומו: "עגלין תלת... ודכרין תלת". או אפשר לפרשם: בני שלש שנים. ותור וגוזל - ולא ידענו מאי זה מין מהעופות היה הגוזל , כי כל קטני העופות יקראו 'גוזל' , כמו שאמר על בני נשר "על גוזליו ירחף" (דב' לב , יא). ואנקלוס פירש לנו ותרגם: "ובר יונה"; וכן הוא האמת , כי הוא הכשר לקרבן , והוא הנדרס ואינו דורס , וכן התור; ויש ביניהם שתוף בטבע. והנקבה מהם לא תזקק לזכר אחר מות בעלה; כן ישראל בגלות , שהיתה כאלמנה (ע"פ איכה א , א) בגלות מיום שנפרד בעלה ממנה , והוא חי וקיים , לא עבדה אלהים אחרים בגלות , אעפ"י שארך הגלות כאלו אין תקוה. אע"פ כן: "אם שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר" (תה' מד , כא)! והתור והגוזל היו משל לישראל , שיהיו דרוסים ברגלי האומות בפשעיהם ברוב הזמנים , עד יבא משיח. וישראל נמשלו ליונה , כמו שנאמר "עיניך יונים" (שה"ש א , טו); ונאמר "יונתי בחגוי הסלע" (שם ב , יד); וכן נמשלו לתור , כמו שנאמר "אל תתן לחית נפש תורך" (תה' עד , יט).

רלב"ג - ביאור המילות:

צדקה - הוא מה שראוי לפי היושר והמשפט; והרצון בו , שכבר האמין אברם בשם יתעלה במה שיעד אותו מרבוי הזרע , וחשב זה לשם יתעלה ליושר ולמשפט , כי הוא היה ראוי שישגיח בו השם יתעלה בזה האופן מההשגחה. ואולם בעניין ירושת הארץ שאל אות , כי לא ידע אם יהיו בניו ראויים שישגיח בהם השם יתעלה בזה האופן מההשגחה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

ואחר זה אמר אליו השם יתעלה , שהוא הוציא אותו מאור כשדים לתת לו ארץ כנען , שיירשה זרעו. ולפי שזה הייעוד לא יתקיים , אם לא היה זרעו ראוי שישגיח בו השם יתעלה בזה האופן מההשגחה ― רוצה לומר , שיכלה הכנענים מפניהם ויתן להם ארצם ירושה ― שאל אברם בזה הייעוד אות. וכבר יתבאר לך , שלא יתקיים זה הייעוד לזרע אברם אם לא יהיו ראויים שתדבק בהם ההשגחה האלהית , ממה שאמר באברם "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו" , וסוף המאמר "למען הביא יי' על אברהם את אשר דבר עליו" (בר' יח , יט) - הנה כבר העירנו בזה , שהשם יתעלה יביא על אברם את אשר דבר עליו באמצעות הפעולות הטובות אשר יעשם זרעו; ולזה שאל אברם אות מהשם יתעלה על ירושת הארץ.