תנ"ך - ויפצר־בם
מאד
ויסרו
אליו
ויבאו
אל־ביתו
ויעש
להם
משתה
ומצות
אפה
ויאכלו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיִּפְצַר־בָּ֣ם
מְאֹ֔ד
וַיָּסֻ֣רוּ
אֵלָ֔יו
וַיָּבֹ֖אוּ
אֶל־בֵּית֑וֹ
וַיַּ֤עַשׂ
לָהֶם֙
מִשְׁתֶּ֔ה
וּמַצּ֥וֹת
אָפָ֖ה
וַיֹּאכֵֽלוּ:
(בראשית פרק יט פסוק ג)
וַיִּפְצַר־בָּם
מְאֹד
וַיָּסֻרוּ
אֵלָיו
וַיָּבֹאוּ
אֶל־בֵּיתוֹ
וַיַּעַשׂ
לָהֶם
מִשְׁתֶּה
וּמַצּוֹת
אָפָה
וַיֹּאכֵלוּ:
(בראשית פרק יט פסוק ג)
ויפצר־בם
מאד
ויסרו
אליו
ויבאו
אל־ביתו
ויעש
להם
משתה
ומצות
אפה
ויאכלו:
(בראשית פרק יט פסוק ג)
ויפצר־בם
מאד
ויסרו
אליו
ויבאו
אל־ביתו
ויעש
להם
משתה
ומצות
אפה
ויאכלו:
(בראשית פרק יט פסוק ג)
תרגום אונקלוס:
וְאַתקֵיף
בְּהוֹן
לַחדָּא
וְזָרוּ
לְוָתֵיהּ
וְעָלוּ
לְבֵיתֵיהּ
וַעֲבַד
לְהוֹן
מִשׁתְּיָא
וּפַטִיר
אֲפָא
לְהוֹן
וַאֲכַלוּ
:
עין המסורה:
ויפצר
-
ד'
בפתח:
בר'
יט
,
ג;
לג
,
יא;
שו'
יט
,
ז;
מ"ב
ה
,
טז.
ומצות
-
ב':
בר'
יט
,
ג;
שמ'
יב
,
ח.
רש"י:
ויסורו
אליו
-
עקמו
את
הדרך
לצד
ביתו.
ומצות
אפה
-
פסח
היה.
ראב"ע פירוש א - הקצר:
הנה
נא
אדני
-
רבותיי
,
לשון
חול.
וכאשר
תמצא
מלת
'סור'
ואחריה
מ"ם
,
היא
כמשמעה;
ואם
אחריה
'אֶל'
הפתוח
בפתח
קטן
,
טעמה
,
שיסור
ממקומו
וילך
אל
הקורא
או
המקום
הנקרא
,
כמו
"סורה
אלי"
(שו'
ד
,
יח).
ויאמרו
לא
-
אם
לא
תפצר;
וזאת
המלה
-
רבוי
דברים
,
כטעם
'פיוסים'
(ראה
ת"י);
וכן
"ואון
ותרפים
הפצר"
(ש"א
טו
,
כג).
ר' יוסף בכור שור:
ויפצור
(לפנינו:
ויפצר)
בם
מאד
-
כאדם
שאומר:
מה
תועילו
במחלוקת?
וְשָמְעוּ
,
כי
מה
תועלת
להתקוטט
עִם
עַם
מת?
הרבה
יִרְאוּ
גבורתו
של
הקדוש
ברוך
הוא.
רמב"ן:
ויפצר
בם
מאד
-
היה
ללוט
זכות
בהפצירו
בהם
,
והיות
לו
חפץ
טוב
בהכנסת
אורחים
,
והיו
ממאנים
כדי
לזכותו
,
ולכן
שמעו
לו
בסוף.
ורבותינו
אמרו
(ב"מ
פז
,
א):
מסרבין
לקטן
ואין
מסרבין
לגדול;
ואם
כן
,
יהיה
כדרך
מוסר
בני
אדם.
רד"ק:
ויפצר
בם
מאד
-
הרבה
להם
דברים
ותחנות
,
עד
שנטו
אליו
ובאו
עמו
אל
ביתו.
ואונקלוס
תרגם
"ותקיף
בהון"
,
כלומר:
החזיק
בם
עד
שסרו
אליו
לבא
אל
ביתו.
ויעש
להם
משתה
-
לפי
שהיה
לילה
,
לא
היה
לו
פנאי
לזבוח
ולתקן
מאכלים
,
אלא
עשה
להם
משתה
ואפה
להם
מצות
,
שלא
ימתינו
עד
שיתחמץ
הבצק;
ומה
שיכול
לתקן
במהרה
,
תקן.
וזהו
מדרך
ארץ
,
להכין
לאורח
הבא
מה
שיוכל
להכין
במהרה
,
כי
הוא
עיף
וצריך
לאכול
ולשתות.
לפיכך
נכתב
הספור
הזה
,
ללמדך
דרך
ארץ.
ויאכלו
-
אם
במראה
-
כמשמעו;
ואם
בהקיץ
ובמורגש
-
נדמה
לו
שאכלו
ושתו
,
ששב
המאכל
והמשתה
המורכב
-
פשוט
,
כל
דבר
ליסודו
הראשון;
וזה
כמעשה
נס.