תנ"ך - ויקח ה' אלהים את־האדם וינחהו בגן־עדן לעבדה ולשמרה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיִּקַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת־הָאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעָבְדָ֖הּ וּלְשָׁמְרָֽהּ: (בראשית פרק ב פסוק טו)

וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן־עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ: (בראשית פרק ב פסוק טו)

ויקח ה' אלהים את־האדם וינחהו בגן־עדן לעבדה ולשמרה: (בראשית פרק ב פסוק טו)

ויקח יהוה אלהים את־האדם וינחהו בגן־עדן לעבדה ולשמרה: (בראשית פרק ב פסוק טו)

תרגום אונקלוס:

וּדבַר יְיָ אֱלֹהִים יָת אָדָם וְאַשׁרְיֵיהּ בְּגִינְתָא דְעֵדֶן לְמִפלְחַהּ וּלמִטְרַהּ :

עין המסורה:

וינחהו - ב' חסר: בר' ב , טו; מ"א יג , כט.

מסורה קטנה:

וינחהו - ב' חס'; לעבדה - ל'; ולשמרה - ל'.

רש"י:

ויקח - לקחו בדברים נאים ופִתָהו ליכנס.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

הגן - לשון זכר ונקבה , וכן חיבורו: "גנים" (שה"ש ד , טו); "גנות" (יר' כט , ה). והאומרים , כי לעבדה ולשמרה שב אל האדמה , איך יתכן לעבוד ולשמור מקום גדול ממקום קטן? ואחר שחטא הוציאו לעבוד את האדמה , וכבר היה עובד את האדמה!? רק פירוש לעבדה - על הגן שמפריו יאכל. ואחר שחטא שב לאכול את עשב השדה , והוא הלחם (בר' ג , יח - יט). וטעם לעבדה - להשקות הגן. ולשמרה - מכל החיות , שלא יכנסו שם ויטנפוהו. ויש אומרים (ב"ר טז , ה) , כי פירושו: לעבד מצותו; והמצוה לא תֵעָבֵד!

ראב"ע פירוש ב - הארוך - דקדוק המלים:

ויניחהו בגן עדן - כמו "ויניחהו אהרן" (שמ' טז , לד) , שיהיה ראוי לעמוד שם תמיד. גן - לשון זכר: "גן נעול" (שה"ש ד , יב); גם לשון נקבה: לעבדה ולשמרה; כמו 'אש' , גם 'רוח' , ו'בית' , ו'מקום'.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:

ועתה כאשר השלים לספר הנהרות , שב לפרש הכתוב בתחילה "וישם שם את האדם" (לעיל , ח); וזה האדם - שני פרצופין; והנה לעבדה - להשקות את הגן , ולשמרה - שלא יכנסו בו חיות רעות.

ר' יוסף בכור שור:

הוא פרת - הידוע לכם שהוא בתחומי ארץ ישראל , כמו שפירשתי (בר' א , לא). וגם את האדם נתן שם לעבדה ולשמרה - אותה אדמה שהגן שם , וכל זה מתיקון הגן.

רד"ק:

ויקח יי' אלהים - אע"פ שזכר למעלה "וישם שם" (לעיל , ח) , חזר ושנה עוד ואמר ויקח , לפי שרוצה לזכור המצוה שצוהו האל. ועוד הוסיף לעבדה ולשמרה , שלא זכר בתחלה. ופירש ויקח... ויניחהו , שלקחו ממקום שנברא שם , סמוך לגן עדן , והניחהו בגן עדן. ולמה לא יצרו תחלה בגן עדן , אחר שהיה סופו להניחו שם? כדי שיהיה המקום ההוא חביב עליו יותר , שהיה חדש אצלו , ושיכיר כי האל הולך ומטיב עמו. וטעם ויקח - כמו "ואקח את אביכם... מעבר הנהר" (יהו' כד , ג). לעבדה ולשמרה - אמר בכנוי הנקבה , רוצה לומר: על האדמה שהגן נטוע בה. או אמר לשון נקבה על הגן , כי יקרא 'גנה' בה"א הנקבה , כמו "וכגנה זרועיה תצמיח" (יש' סא , יא). והניחהו בה , שיעבוד האדמה ההיא בנכוש ובעדור בירקות ובאילנות למאכלו , ולשמרה מחיות ומעופות כפי כחו. ורבותינו ז"ל פירשו במשל זה , ואמרו (פר"א יב): לעבדה - זה תלמוד , ולשמרה - אלו מצות.

רלב"ג - ביאור המילות:

ויקח יי' אלהים את האדם - רוצה לומר , ששָׂם טבע ימשכהו לעבוד ולשמור הגן בדרך שיוציא פריו; וזאת ה'עבודה' וה'שמירה' היא ההשתמשות בקניין המושכלות , בדרך שיצא מה שבכח הגן אל הפועַל. והנה זה הטבע אשר ימשכהו , הוא מה שיֵרָאֶה בתחלת העניין באלו הנמצאות הטבעיות מִשְׁלֵמוּת היצירה וטוב הסדר והיושר , כי זה ממה שימשוך האדם אל שיחקור בעניינם , עד שידע הסדור המושכל אשר לאלו הנמצאות; וכבר ביארנו זה בספר שיר השירים (א , ב). אמרו בבראשית רבה (טז , ה) , שאומרו ויקח יי' אלהים - רוצה לומר: פִתה אותו , כמה דתימר "קחו עמכם דברים" (הו' יד , ג); וזה מסכים למה שאמרנו.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

וכבר משך השם יתעלה האדם , ושם בו תשוקה אל שתהיה השתדלותו לעבוד ולשמר השכל אשר בו , עד שישלימהו ויוציאהו מהכח אל הפועל. וזאת התשוקה אמנם הושמה בו מצד השלמוּת הנראה בתחלת העניין באלו הנמצאות הטבעיות , אשר יעירו האדם אל שיתבונן במה שיש מן החכמה בבריאתם.