תנ"ך - ויצו ה' אלהים על־האדם לאמר מכל עץ־הגן אכל תאכל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיְצַו֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים עַל־הָאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל: (בראשית פרק ב פסוק טז)

וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל־הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ־הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: (בראשית פרק ב פסוק טז)

ויצו ה' אלהים על־האדם לאמר מכל עץ־הגן אכל תאכל: (בראשית פרק ב פסוק טז)

ויצו יהוה אלהים על־האדם לאמר מכל עץ־הגן אכל תאכל: (בראשית פרק ב פסוק טז)

תרגום אונקלוס:

וּפַקֵיד יְיָ אֱלֹהִים עַל אָדָם לְמֵימַר מִכֹּל אִילָן גִּנְתָא מֵיכָל תֵּיכוֹל :

עין המסורה:

על - האדם - ג': בר' ב , טז , כא; *קה' ו , א. וכל 'על האדם ועל הבהמה' דכותהון. תאכל - י"ז: בר' ב , טז; *וי' כב , יב , יג; *דב' יב , כז; טו , כג; כ , יט; ש"ב כב , ט; מ"ב ז , ב , יט; יש' ט , יז; יח' יב , יח; כד , יז; *תה' יח , ט; נ , ג; קכח , ב; מש' לא , כז; איוב לא , יב.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

ויצו - מלת 'צווי' עם על - מצות 'לא תעשה' , וכן "ועל העבים אצוה" (יש' ה , ו); אע"פ שהתרתי לך פרי עץ הגן , לא תאכל מפרי עץ הדעת. ואחר שאמר ומעץ הדעת... לא תאכל , מה צורך למלת ממנו? רק הוסיף לבאר; וכן "ותפתח ותראהו את הילד" (שמ' ב , ו). או טעמו: אפילו מעט ממנו. ודקדוק ממנו - בספר היסוד (יס"ד ע' 93 ) תמצאנו. ודע , כי אדם מלא דעת היה , כי השם לא יצוה לאשר אין לו דעת , רק דעת טוב ורע בדבר אחד לבדו לא ידע; הלא תראה , שקרא שמות לכל הבהמה והעוף (ראה להלן , כ) כפי תולדת כל אחד , והנה חכם גדול היה. ולולי שהיה כן , לא הביא השם את בריאותיו אליו לראות מה יקראם , והוא יודע ממנו שהוא בער. גם השם הראה לו עץ הדעת , כי הנה אשתו ידעה שהוא בתוך הגן (ראה בר' ג , ג).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - דקדוק המלים:

כל מצוה ואחריה על היא 'לא תעשה' , כמו "ועל העבים אצוה" (יש' ה , ו).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:

ויצו - לא יתכן לצוות השם מי שאין לו דעת נכונה! והנה אדם היה מלא דעת , והעד , שקרא שמות לכל העופות ובהמה וחיה (ראה להלן , יט - כ) , ודק טעמי השמות כפי תולדותם , רק לא היה יודע תאות המשגל. מכל עץ הגן - פירושו: מותרים הם לך לאכלה; כמו "ששת ימים תעבוד" (שמ' כ , ט) - ואיננה מצוה; רק המצוה: לא תאכל מעץ הדעת.

רד"ק:

ויצו יי' אלהים - המצוה על "לא תאכל ממנו" (להלן , יז) או על שניהם; כי מצוה היא להחיות האדם את עצמו במותר לו. לפיכך אמר אכל תאכל , כי בבא המקור על הפועל הוא לחזק הדבר , כמו "שמוע תשמעו" (דב' יא , יג); "שמור תשמרון" (שם , כב). ורבותינו ז"ל אמרו (ב"ר טז , ו) , כי שש מצות נצטוה האדם , ועשו זה הפסוק סמך , אחרי הקבלה שהיתה בידם; ואמרו: ויצו - זה עבודה זרה , כמה דאת אמר: "כי הואיל הלך אחרי צו" (הו' ה , יא). יי' - זו ברכת השם , וכן הוא אומר: "ונוקב שם השם" (וי' כד , טז). אלהים - אלו דָיָּנִין , וכן הוא אומר: "אלהים לא תקלל" (שמ' כב , כז). על האדם - זו שפיכת דמים , וכן הוא אומר: "שופך דם האדם" (בר' ט , ו). לאמר - זה גילוי עריות , וכן הוא אומר "הן ישלח איש" (יר' ג , א). מכל עץ הגן - ולא גזל. והשביעית - נצטוה עליה נח בפירוש , והיא אבר מן החי (ראה בר' ט , ד); כי אדם - לא היה צריך לצוות עליו , כי לא היה אוכל בשר.

רלב"ג - ביאור המילות:

אכל תאכל - הוא משל אל ההשגה , כי האכילה תֵאָמֵר על ההשגה , כמו שאמר "אכול דבש הרבות לא טוב" (מש' כה , כז); וכבר נכפל ההמשל בזה בשיר השירים ובמשלי.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

ולהיות כוונת השם יתעלה שיהיה השתדלותו בהשלמת השכל האנושי לבד , צוה האדם שישתדל בהשגות המיוחסות אל השכל האנושי , והם המושכלות אשר ישוב בהם נצחי , ויעזוב השגת הטוב והרע , כי בעת השתדלותו בו יבצר ממנו שלמוּתו האמתי , אשר בו יקנה החיים הנצחיים. ולזה גם כן ברא השם יתעלה את האשה , להיות לעזר לאדם בעשותה המלאכות הצריכות לאדם לתקון גופו , ובזה יהיה לו פנאי להשתדל במושכלות. ואם כבר נבראת האשה גם כן לתכלית אחר , והוא לקיום המין , הנה זכר בכאן זה התכלית , להיותו יותר נכבד. ולהעיר על זה העניין , ספר , דרך משל , שכבר אמר השם שאיננו טוב באדם שיהיה לבדו , אחר שכבר נברא לזה התכלית שזכר , כי הוא לבדו לא יוכל על זה , בשכבר יצטרך לו חלק גדול מזמנו בתיקון מזונותיו ושאר המלאכות ההכרחיות לו להעמדת גופו; ולזה הסכים השם יתעלה שיעשה לו עזר כנגדו , והוא האשה.