תנ"ך - ויקרא האדם שמות לכל־הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא־מצא עזר כנגדו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּקְרָ֨א הָאָדָ֜ם שֵׁמ֗וֹת לְכָל־הַבְּהֵמָה֙ וּלְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּלְכֹ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה וּלְאָדָ֕ם לֹא־מָצָ֥א עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ: (בראשית פרק ב פסוק כ)

טקסט וניקוד:

וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל־הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא־מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: (בראשית פרק ב פסוק כ)

טקסט בלבד:

ויקרא האדם שמות לכל־הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא־מצא עזר כנגדו: (בראשית פרק ב פסוק כ)

תיקון קוראים:

ויקרא האדם שמות לכל־הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא־מצא עזר כנגדו: (בראשית פרק ב פסוק כ)

תרגום אונקלוס:
וּקרָא אָדָם שְׁמָהָן לְכָל בְּעִירָא וּלעוֹפָא דִשׁמַיָא וּלכֹל חַיַת בָּרָא וּלאָדָם לָא אַשׁכַּח סְמָך כְּקִבלֵיהּ :

עין המסורה:
ויקרא האדם - ב': בר' ב , כ; ג , כ. שמות - ט' מלא בתורה: בר' ב , כ; כו , יח; *במ' א , ב , יח , כ , כב , כד , לד; כו , נג. ולאדם - ג': בר' ב , כ; ג , יז; קה' ב , כא.

מסורה קטנה:
שמות - ט' מל' בתור'; ולאדם - ג'.

רש"י:
ולאדם לא מצא עזר כנגדו. ויפל יי' אלהים תרדמה - כשהביאן , הביאן לפניו זכר ונקבה כל מין ומין; אמר: לכולם יש בן זוג , ולי אין בן זוג! מיד: ויפל וגו'. מצלעותיו - מסטריו , כמו "ולצלע המשכן" (שמ' כו , כ). זו היא שאמרנו (בר' א , כז): שני פרצופין נבראו. ויסגר - מקום החתך. ויישן ויקח - שלא יראה חתיכת הבשר שממנה נבראת ותתבזה עליו.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ומלת לכל הבהמה - גם היא מושכת אחרת עמה , כי טעמו: ולכל עוף השמים; וכן "ויהי מתיו מספר" (דב' לג , ו); "ולא למדתי חכמה" (מש' ל , ג); ורבים כאלה. וטעם ולאדם לא מצא - ולנפשו לא מצא , כי כן מנהג לשון הקדש , כמו "וישלח יי' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל" (ש"א יב , יא). ורחוק הוא בעיני , שישוב אל השם. ופה אמר , כי העוף נוצר מהאדמה (ראה לעיל , יט) , ולמעלה - מהמים (ראה בר' א , כ) , כי משניהם נוצר.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
יש אומרים , כי מצא שב אל השם הנכבד. והנכון בעיני , שהוא שב אל האדם , כאילו אמר: ולעצמו לא מצא עזר. וכמוהו בדברי שמואל "וישלח יי' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל" (ש"א יב , יא); "ונגש משה לבדו" (שמ' כד , ב) , ולא אמר 'ונגשת' , כאשר החל: "עלה אל יי' אתה" (שם , א).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - דקדוק המלים:
הבהמה - היא האוכלת עשב , והחיה - האוכלת הכל.

ר' יוסף בכור שור:
ולאדם לא מצא עזר כנגדו - לא בהם היה ראוי להיזדווג לו.

רמב"ן:
ולאדם לא מצא עזר כנגדו - לשון רבנו שלמה: כשהביאן , הביאן לפניו זכר ונקבה; אמר: לכל יש בן זוג , ולי אין בן זוג! מיד - "ויפל יי' אלהים תרדמה" (להלן , כא) . ויפה פירש , כי כאשר הכניס פסוקי קריאת השמות בתוך דבר ה'עזר' , יכריח זה. וקריאת השמות על דעת המפרשים (ראה רש"י) - כפשוטו , שיהא לכל אחד שם לעצמו כדי שיהיו ידועים וניכרים לתולדותיו בשמות אשר יקרא להם , כי יהיה שמו לעולם. והנה הקדוש ברוך הוא כשרצה לעשות ה'עזר' אז הביאן לפניו , כי היה צריך להביאן לו זוגות לקרוא שם גם לנקבותיהם , כי מהם שקראם בשם אחד ומהם חלוקים , כ'שור' ו'פרה' , ו'תיש' ו'עז' , ו'כבש' ו'רחל' וזולתם; וכשראה אותם מזווגים זה עם זה נתאוה להם , וכאשר לא מצא בתוכם עזר כנגדו נעצב ויישן , והאלהים הפיל עליו תרדמה , שלא ירגיש בהסרת צלע מגופו. ולפי דעתי , שקריאת השם הוא 'עזר' , והענין - כי הקדוש ברוך הוא הביא כל חית השדה וכל עוף השמים לפני אדם , והוא הכיר טבעם וקרא להם שמות , כלומר: השם הראוי להם כפי טבעיהם , ובשמות נתבאר הראוי להיות עזר לחברו , כלומר: הראויים להוליד זה מזה; ואפילו אם נאמין בשמות שהם בהסכמה , לא טבעיות , נאמר שקריאת השמות היא הבדלת המינין; כי עברו לפניו זכר ונקבה , והתבונן בטבעם איזה מהם עזר לחברו , כלומר: המוליד ממנו , והודיע זה בשמות; כי הבהמה הדקה קרא בשם אחד , שכולן עזר זה לזה בתולדת שיולידו זה מזה , והגסה בשם אחר , והחיה בשם אחר , שלא יולידו מין זה מזה , וכן כולן. ולא מצא בכולן שתהיה בטבעה עזר לו ותִקָרֵא בשמו , כי קריאת השמות הוא ההבדלה במינין והפרד כֹחותם זה מזה , כאשר פירשתי למעלה; ואין הענין שיהיה ביד האדם למצא בהם עזר לו , כי בטבעם נבראו , אבל שאם יראה טבעו נאות באחד המינים ויבחר בו , היה הקדוש ברוך הוא מתקן טבעו אליו כאשר עשה בצלע , ולא יצטרך לבנותו בנין חדש. וזה טעם "כל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו" (לעיל , יט) , כלומר: הוא יהיה שמו , שהקדוש ברוך הוא יקיים בו השם ההוא , ועל ענין שפירשתי. והנכון בעיני , כי לא היה החפץ לפניו יתעלה לקחת צלעו ממנו , עד שידע האדם שאין בנבראים עזר לו , ושיתאוה שיהיה לו עזר כמותם , ומפני זה יהיה צריך לקחת ממנו אחת מצלעותיו; וזה טעם ולאדם לא מצא עזר כנגדו , כלומר: ולשם האדם לא מצא שיהיה ראוי להיות עזר כנגדו ותקרא בשמו שיוליד ממנו. ואין צריך בכאן לדברי המפרשים (ראה ראב"ע ורד"ק) , שאמרו כי יבא בכאן שם במקום הכנוי: ולו לא מצא עזר כנגדו , כדרך "נשי למך" (בר' ד , כג); "ואת יפתח ואת שמואל" (ש"א יב , יא). וזהו שאמר "זאת הפעם" (להלן , כג) , כלומר: הפעם הזאת מצאתי עזר לי , שלא מצאתי עד הנה בשאר המינים , כי היא עצם מעצמי ובשר מבשרי , וראוי שתִקָּרֵא בשמי ממש , כי נוליד זה מזה. ובמלת "זאת" - סוד , יוָדע מדברינו בפרשת 'וזאת הברכה' (דב' לג , א) , אם יברכני צורי להגיע שם , ולכך החזיר "כי מאיש לוקחה זאת" (להלן , כג); והָבֵין.

רד"ק:
ויקרא. ולאדם לא מצא עזר כנגדו - ראה כל היצורים לפניו זכר ונקבה , ולעצמו לא מצא עזר כנגדו; וכמוהו "ואל משה אמר עלה אל יי'" (שמ' כד , א); "נשי למך" (בר' ד , כג); "ואת יפתח ואת שמואל" (ש"א יב , יא); והדומים להם. והשמות שקרא האדם - בלשון הקודש קרא אותם , כי הלשון הזה היה דבורו , וכן דבור כל בני אדם עד דור הפלגה. ובאותו לשון דבר האל עמו וצוהו על העץ; והראיה - שהאל קראם 'אדם' (ראה בר' ה , ב) , שהוא נגזר מן 'אדמה' אשר נברא ממנה. וכן קרא הוא שם אשתו 'חוה' "כי היא היתה אם כל חי". וכן בכל הלשונות שנפלגו , שם 'אדם' ו'חוה' לא נשתנו בפי בעלי הלשונות. וכן קראה חוה שם בנה 'קין' , "ותאמר קניתי איש את יי'" (בר' ד , א); וכן 'נח' מן "ינחמנו" (בר' ה , כט).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה בזה האופן קרא האדם שמות לכל הבעלי חיים , ולו בעצמו לא מצא עזר - רוצה לומר , שכאשר השיג המושכלות וידע שלזה התכלית נברא , מצא עצמו חסר עזר מתיחס לו; כי הבעלי חיים והצמחים כלם הם עזר לו , כי הם נבראים כולם לעבודתו , כמו שקדם (בה"מ בר' א , כו) , אלא שלא יִשְלַם בהם העֵזֶר הצריך לו , כי העזר ההוא צריך שיהיה מבעל שכל , לפי שהמלאכות הצריכות לאדם הם כולם מסודרות מהשכל , והוא אשר יקראוהו הפילוסופים 'השכל המעשי'.
ריכוז קישורים