תנ"ך - ויצר
ה'
אלהים
מן־האדמה
כל־חית
השדה
ואת
כל־עוף
השמים
ויבא
אל־האדם
לראות
מה־יקרא־לו
וכל
אשר
יקרא־לו
האדם
נפש
חיה
הוא
שמו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיִּצֶר֩
יְהוָ֨ה
אֱלֹהִ֜ים
מִן־הָאֲדָמָ֗ה
כָּל־חַיַּ֤ת
הַשָּׂדֶה֙
וְאֵת֙
כָּל־ע֣וֹף
הַשָּׁמַ֔יִם
וַיָּבֵא֙
אֶל־הָ֣אָדָ֔ם
לִרְא֖וֹת
מַה־יִּקְרָא־ל֑וֹ
וְכֹל֩
אֲשֶׁ֨ר
יִקְרָא־ל֧וֹ
הָאָדָ֛ם
נֶ֥פֶשׁ
חַיָּ֖ה
ה֥וּא
שְׁמֽוֹ:
(בראשית פרק ב פסוק יט)
וַיִּצֶר
יְהוָה
אֱלֹהִים
מִן־הָאֲדָמָה
כָּל־חַיַּת
הַשָּׂדֶה
וְאֵת
כָּל־עוֹף
הַשָּׁמַיִם
וַיָּבֵא
אֶל־הָאָדָם
לִרְאוֹת
מַה־יִּקְרָא־לוֹ
וְכֹל
אֲשֶׁר
יִקְרָא־לוֹ
הָאָדָם
נֶפֶשׁ
חַיָּה
הוּא
שְׁמוֹ:
(בראשית פרק ב פסוק יט)
ויצר
ה'
אלהים
מן־האדמה
כל־חית
השדה
ואת
כל־עוף
השמים
ויבא
אל־האדם
לראות
מה־יקרא־לו
וכל
אשר
יקרא־לו
האדם
נפש
חיה
הוא
שמו:
(בראשית פרק ב פסוק יט)
ויצר
יהוה
אלהים
מן־האדמה
כל־חית
השדה
ואת
כל־עוף
השמים
ויבא
אל־האדם
לראות
מה־יקרא־לו
וכל
אשר
יקרא־לו
האדם
נפש
חיה
הוא
שמו:
(בראשית פרק ב פסוק יט)
תרגום אונקלוס:
וּברָא
יְיָ
אֱלֹהִים
מִן
אַרעָא
כָּל
חַיַת
בָּרָא
וְיָת
כָּל
עוֹפָא
דִשׁמַיָא
וְאַיתִי
לְוָת
אָדָם
לְמִחזֵי
מָא
יִקרֵי
לְהוֹן
וְכֹל
דַּהֲוָה
קָרֵי
לֵיהּ
אָדָם
נַפשָׁא
חַיתָא
הוּא
שְׁמֵיהּ
:
עין המסורה:
ויצר
-
ב'
,
אחד
חסר
ואחד
מלא:
בר'
ב
,
ז
,
יט.
ויבא
-
נ"א
,
י"ח
מנהן
בתורה:
בר'
ב
,
יט;
ד
,
ג;
ח
,
ט;
כז
,
יד
,
כה
,
לא
,
לג;
כט
,
כג;
ל
,
יד;
לז
,
ב;
מג
,
יז
,
כד;
מז
,
ז
,
יד;
*שמ'
ד
,
ו;
לז
,
ה;
לח
,
ז;
מ
,
כא;
יהו'
כד
,
ז;
ש"א
יח
,
כז;
יט
,
ז;
ש"ב
יד
,
כג;
מ"א
ב
,
מ;
ז
,
נא;
טו
,
טו;
כ
,
לט;
מ"ב
ד
,
מב;
ה
,
ו;
יא
,
ד;
יז
,
כד;
כ
,
כ;
כג
,
ח;
יש'
לא
,
ב;
יר'
מ
,
ג;
יח'
ח
,
ז
,
יד
,
טז;
יז
,
יב
,
יג;
מ
,
א
,
ג
(מלא
יו"ד);
תה'
קה
,
מ;
אס'
ה
,
י;
נחמ'
יג
,
יח;
דה"א
ד
,
י;
דה"ב
ה
,
א;
טו
,
יח;
כה
,
יד;
כט
,
ד;
לג
,
יא;
לד
,
טז.
רש"י:
וייצר...
מן
האדמה
וגו'
-
היא
'יצירה'
היא
'עשייה'
האמורה
למעלה:
"ויעש...
את
חית
הארץ"
וגו'
(בר'
א
,
כה)
,
אלא
בא
ופירש
שהעופות
נבראו
מן
הרקק
,
לפי
שאמר
למעלה
(א
,
כ)
שנבראו
מן
המים
,
וכאן
אמר:
מן
הארץ.
ועוד
לימדך
כאן
,
שבשעת
יצירתן
מיד
,
בו
ביום
,
הביאם
אל
האדם
לקרות
שֵם.
ובדברי
אגדה
(ב"ר
יז
,
ד):
'יצירה'
זו
לשון
'רידוי
וכבוש'
,
כמו
"כי
תצור
אל
עיר"
(דב'
כ
,
יט)
,
שכבשן
תחת
ידו
של
אדם.
וכל
אשר
יקרא
לו
האדם
נפש
חיה
-
סרסיהו
ופרשיהו:
כל
נפש
חיה
אשר
יקרא
לו
האדם
שֵם
,
הוא
שמו
לעולם.
ראב"ע פירוש א - הקצר:
ולמ"ד
אשר
יקרא
לו
האדם
,
משרת
עצמו
ואחֵר
עמו;
וכן
הוא:
אשר
יקרא
לו
האדם
לנפש
חיה.
כי
יש
בו
תוספת
ביאור
,
כמו
"ותראהו"
(שמ'
ב
,
ו)
,
ורבים
כמהו.
ר' יוסף בכור שור:
לראות
מה
יקרא
לו
-
האדם.
לפי
שרוצה
לספר
על
מעשה
האשה
שקרא
לזו
שם
על
פי
הטעם
(ראה
להלן
,
כג)
,
בא
הכתוב
ללמדך
שאף
לכל
בריות
העולם
קרא
כמו
כן
שם
הראוי
לכל
אחד.
וכל
אשר
יקרא
לו
האדם
נפש
חיה
הוא
שמו
-
של
עכשיו
,
שקוראין
לו
,
שמעולם
לא
נשתנו
שמותם;
שכך
כִּיוֵון
האדם
לקרות
להם
שם
על
פי
מראיהן
ומעשיהן
,
שמעולם
לא
בא
אדם
אחריו
לומר:
אין
זה
השם
מתוקן
,
נשנה
לזה
השם
ונחליפנו
בשם
שהוא
מתוקן
לו
לפי
עניינו
יותר
מאותו
שקרא
אדם.
וגם
יש
לומר:
הוא
שמו
-
'שדוו"ש'
בלעז
-
שמתוך
שמו
של
כל
אחד
,
אם
ידענו
פירושו
,
היינו
יודעין
עיניינו;
להבדיל
,
כמו
שכתוב
"יי'
צבאות
שמו"
(יש'
מז
,
ד)
-
שמתוך
שמו
יש
להבין
שהוא
אדון
כל
,
ואות
בצבא
שלו
יתברך
שמו
לעולם.
רמב"ן:
אשר
יקרא
לו
האדם
נפש
חיה
-
לשון
רבנו
שלמה:
סרסהו
ופרשהו:
וכל
נפש
חיה
אשר
יקרא
לו
האדם
שם
,
הוא
שמו
לעולם.
ורבי
אברהם
אמר
,
כי
למ"ד
אשר
יקרא
לו
נמשך:
וכל
אשר
יקרא
לו
האדם
לנפש
חיה
הוא
שמו.
ויתכן
שיהיה
פירושו
בענין
העֵזֶר
,
והכונה
לומר
,
כי
האדם
-
נפש
חיה
,
כמו
שאמר
"ויהי
האדם
לנפש
חיה"
(לעיל
,
ז)
,
וכמו
שפירשתי
(שם);
והביא
לפניו
המינין
כולם
,
וכל
מין
מהם
שיקראנו
האדם
בשמו
,
ויאמר
בו
שהוא
נפש
חיה
כמהו
,
הוא
יהיה
שמו
,
ויהיה
לו
עזר
כנגדו;
והוא
קרא
לכולן
,
ולא
מצא
לעצמו
עזר
שיקרא
לו
נפש
חיה
כשמו.
רד"ק:
ויצר
-
ביו"ד
אית"ן
לבד
,
ויו"ד
השורש
נעלמת
מכתיבה.
ופירושו:
וכבר
יצר
יי'
אלהים
מן
האדמה
כל
חית
השדה
ואת
כל
עוף
השמים.
ובכלל
חית
השדה
-
הבהמה
,
כמו
שפרט
בפסוק
"ויקרא
האדם"
(להלן
,
כ);
ונוצרו
מן
האדמה
טרם
האדם.
וכיון
שברא
את
האדם
ואמר
לו
שימשול
בהם
,
הביאם
לפניו
,
לאמר
שימשול
על
כלם
,
כמו
שהוא
רואה
אותם
מלפניו
,
כעבד
לפני
מושל;
ושיקרא
להם
שמות
לפי
טבעם
הנתון
בהם
,
כפי
חכמתו
שנתן
האל
בו
יותר
על
כלם.
וטעם
לראות
-
שיהיו
רואים
ויודעים
הבאים
אחריו
חכמתו
,
כי
קרא
להם
שמות
כמקובל
בידם
,
בן
מפי
אב
,
השמות
שקרא
לכל
אחד
לפי
טבעו
שידע
בו
בחכמתו.
והנה
ידע
האדם
בשעה
שראה
אותם
,
טבע
כל
אחד
מהם
ומנהגו;
רְאֵה
חכמה
יתירה
שנתן
האל
בלבו
בזכרו
העוף
,
ואמר
שנוצר
מן
האדמה
,
וביום
יצירתו
אמר
שנוצר
מן
המים
(בר'
א
,
כ)!?
מזה
ומזה
נברא
,
כלומר:
מן
המים
הסמוכים
ליבשה.
הוא
מה
שאמרו
רבותינו
ז"ל
(חולין
כז
,
ב):
מן
הרקק
נבראו.
או
אמר
מן
האדמה
,
כי
מן
האדמה
הביאו
אל
אדם
,
כי
שם
גדולו
,
כמו
שאמר
"ועוף
יעופף
על
הארץ"
(בר'
א
,
כ).
ולא
זכר
דגי
הים
,
כי
לא
יתכן
לפי
הטבע
שנתן
בהם
האל
,
שיבאו
לפני
האדם
,
כי
אין
חיותם
כי
אם
במים
,
וכשיוציאום
מן
המים
ימותו;
גם
אין
להם
כלי
ההליכה
אלא
כלי
השיטה.
והשמות
שיקראו
לדגי
הים
הוא
שם
מוסכם
מִצָדֵי
הדגים
,
לפיכך
שמותם
משתנים
לפי
שנוי
המקומות.
מה
יקרא
לו
-
מה
שם
יקרא
לו.
וכל
אשר
יקרא
לו
האדם
נפש
חיה
-
פירושו:
וכל
נפש
חיה
אשר
יקרא
לו
האדם
שם
,
הוא
שמו;
וכן
"מקום
שם
קבר"
(יח'
לט
,
יא)
-
כמו
'מקום
קבר
שם'
,
וכן
רבים.
ופירוש
הוא
שמו
-
הוא
שמו
הנאות
לו
לפי
טבעו.
ובנפש
חיה
-
כלל
כל
המתנועעים.
ואמר
לו
-
כנגד
הגוף.
ומה
שאמר
נפש
חיה
,
לפי
שהוא
כלל
לכל
אשר
קרא
האדם
שמות.
והביאם
לפניו
קודם
שיצר
האשה
,
כדי
שיתבונן
בהם
ויראה
אותם
כלם
,
זכר
ונקבה;
ולעצמו
לא
ראה
נקבה.
והתבונן
בזה
,
כי
לטובתו
ולכבודו
עשה
האל
זה.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה
מה
שיצר
השם
יתעלה
מהבעלי
חיים
ההולכים
והמעופפים
,
והם
אשר
יתכן
הרגשם
לאדם
בקלות
,
הביא
אל
האדם
לראות
מה
יקרא
לו
-
רוצה
לומר:
להשיג
מהותם
אשר
יוחד
בו
אחד
אחד
מהם
,
והוא
הסדור
המושכל
אשר
ממנו
השתלשל
מציאוּתו;
וכל
אשר
השיגָהו
האדם
מזה
באחד
אחד
מהנמצאות
הטבעיות
,
היה
שמו
נפש
חיה
-
רוצה
לומר
,
שהמושכל
ההוא
כשהגיע
לאדם
היה
שכל
נצחי.