תנ"ך - אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

אֵ֣לֶּה תוֹלְד֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם וְהָאָ֖רֶץ בְּהִבָּֽרְאָ֑ם בְּי֗וֹם עֲשׂ֛וֹת יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם: (בראשית פרק ב פסוק ד)

אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם: (בראשית פרק ב פסוק ד)

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים: (בראשית פרק ב פסוק ד)

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים: (בראשית פרק ב פסוק ד)

תרגום אונקלוס:

אִלֵין תּוֹלְדָת שְׁמַיָא וְאַרעָא כַּד אִתבְּרִיאוּ בְּיוֹמָא דַּעֲבַד יְיָ אֱלֹהִים אַרעָא וּשׁמַיָא :

עין המסורה:

אלה תולדות - ד' (בכתיבים שונים): *בר' ב , ד; ו , ט; יא , י; לז , ב. תולדות - ב' מלא: בר' ב , ד; רות ד , יח. ושמים - ד': בר' ב , ד; יש' מ , יב; תה' קמח , יג; איוב טו , טו.

מסורה קטנה:

תולדות - ב' מל'; בהבראם - ל'; ושמים - ד'.

רש"י:

אלה - האמורים למעלה; תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים - לימדך שכולן נבראו בראשון (ראה ב"ר יב , ט). דבר אחר (שם): בה"י בראם , שנאמר: "כי ביה יי' צור עולמים" (יש' כו , ד); בשתי אותיות הללו של שֵם צָר שני עולמים; ולימדך כאן , שהעולם הזה נברא בה"י , רמז שירדו רשעים למטה לראות שחת , כה"י זה שסתום מכל צדדין ופתוח מלמטה לרדת דרך שם.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

אלה תולדות - פירוש תולדות: אלה שהולידו. בהבראם - בהיות הרקיע ונראתה הארץ. ומלת ביום עשות - הוא 'תקון' , והעד: "וימהר לעשות אותו" (בר' יח , ז); וכן "בראתיו" , ואחר כן "יצרתיו" , ואחר כן "עשיתיו" (יש' מג , ז).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:

אלה תולדות השמים - החל לפרש - אחר שהשם עשה השמים , שהם הרקיע , והארץ , שהיא היבשה - איך הולידו. וטעם בהבראם: שגזר עליהם להוליד. ביום עשות - תקון.

ר' יוסף בכור שור:

אלה תולדות השמים - לפי שבתחילה קיצר במקצת הדברים , עתה חוזר ומפרש איך נעשו.

רמב"ן:

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם - יספר תולדות השמים והארץ במטר ובצמיחה כאשר נבראו ונעשו כתקונם , כי השמים יתנו טלם ומטרם והארץ תתן יבולה (ע"פ זכ' ח , יב) , והם קיום כל חי. ורמז בהבראם - מה שאמרו (מנחות כט , ב): בה"א בראם; ומפני זה לא הזכיר עד הנה , רק מלת 'אלהים'; ומפורש בכתוב "ואת כל אלה ידי עשתה" (יש' סו , ב) , וכן אמר איוב "מי לא ידע בכל אלה כי יד יי' עשתה זאת" (איוב יב , ט); אם כן תרמוז ביום עשות יי' אלהים למלת "בראשית" , כמו שאמרנו (בר' א , א).

רד"ק:

אלה תולדות השמים והארץ - אלה שזכר בששת ימי בראשית , הם תולדות השמים והארץ. אע"פ שהאל עשה הכל , כמו שאמר "ויברא" (בר' א , כא , כז) , "ויעש" (שם , ז , טז , כה) , הוא עשה , אבל על ידי אמצעים , והם השמים והארץ. ובבראשית רבה (יב , ז): לכל יש לו תולדות: שמים וארץ יש להן תולדות , שנאמר אלה תולדות השמים והארץ; מטר יש לו תולדות , שנאמר "היש למטר אב" (איוב לח , כח); טל יש לו תולדות: "או מי הוליד אגלי טל" (שם). ריש לקיש אמר (ב"ר יב , ז): אלו מרגליות - תולדות של טל הם , והם הבדלח , כמו שנפרש (להלן , יב). תני: כל מי שיש לו תולדות , מת ובָלֶה , נברא ואינו בורא; וכל מי שאין לו תולדות , אינו מת ואינו בלה , ובורא ואינו נברא. רבי עזריה בשם רבי (ב"ר יב , ז): כלפי מעלה הדבר אמור; שכל מה שאתה רואה - תולדות שמים וארץ הם , שנאמר "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" (בר' א , א). בהבראם - בעת שנבראו שמים וארץ , הוציאו אלה התולדות; וזהו ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים - כלומר: ביום שתקן הארץ , שהיא היבשה , והשמים , שהוא הרקיע. כי מהיום ההוא ואילך הולידו אלה התולדות הנזכרות. ופירוש ביום - כי ביום אחד נעשו הרקיע והיבשה כמו שפירשנו (בר' א , ו). ורבותינו ז"ל דרשו (ב"ר יב , י): בה"א בראם; מה ה"א זה - כל האותיות תופשות את הלשון , וה"א זו אינה תופשת את הלשון , כך לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו. ואמר יי' אלהים - ובכל מעשה בראשית לא נזכר אלא אלהים לבד; אמרו רבותינו ז"ל (ב"ר יג , ג): נקרא שם מלא על עולם מלא. וכתב החכם רבי אברהם אבן עזרא (בר' א , א): בעבור שאין בארץ דבר עומד , אלא נשמת האדם לבדו , על כן לא נמצא השם הנכבד נזכר במעשה בראשית , רק מלת אלהים. כדמות הדִבּורים , שיקראו 'שפה' ו'לשון' , בעבור שֶיֵּרָאו ממנה; וכן נשמת האדם העליונה נקראת 'לב' , והלב - גוף , והיא איננה גוף; רק בעבור היות הלב המרכבה הראשונה לה , נקראת כן. וכן בעבור היות כל מעשה השם על ידי המלאכים עושי רצונו , על כן נקרא על שמם. ונתחבר שם 'יי'' עמו , בעבור האדם שנברא בתכלית מעשה בראשית , בעבור הנשמה העליונה שיש בו , שהיא עומדת. ולא נאמר 'יי'' לבדו , עד שנולד קין (ראה בר' ד , א). ועוד נכתוב הטעם שכתב בו החכם הזה (שם).

רלב"ג - ביאור הפרשה:

אלה תולדות השמים והארץ בעת הבראם , כאשר עשה השם יתעלה התחתונים והעליונים , רוצה לומר: מה שכבר זְכָרוֹ מהבריאה על מדרגותיו.