תנ"ך - וכל׀ שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל־עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלהים על־הארץ ואדם אין לעבד את־האדמה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְכֹ֣ל׀ שִׂ֣יחַ הַשָּׂדֶ֗ה טֶ֚רֶם יִֽהְיֶ֣ה בָאָ֔רֶץ וְכָל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה טֶ֣רֶם יִצְמָ֑ח כִּי֩ לֹ֨א הִמְטִ֜יר יְהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וְאָדָ֣ם אַ֔יִן לַעֲבֹ֖ד אֶת־הָאֲדָמָֽה: (בראשית פרק ב פסוק ה)

וְכֹל׀ שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל־עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים עַל־הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת־הָאֲדָמָה: (בראשית פרק ב פסוק ה)

וכל׀ שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל־עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלהים על־הארץ ואדם אין לעבד את־האדמה: (בראשית פרק ב פסוק ה)

וכל׀ שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל־עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על־הארץ ואדם אין לעבד את־האדמה: (בראשית פרק ב פסוק ה)

תרגום אונקלוס:

וְכֹל אִילָנֵי חַקלָא עַד לָא הֲווֹ בְאַרעָא וְכָל עִסבָּא דְחַקלָא עַד לָא צְמַח אֲרֵי לָא אַחֵית יְיָ אֱלֹהִים מִטרָא עַל אַרעָא וֶאֱנָשׁ לֵית לְמִפלַח יָת אֲדַמתָּא :

עין המסורה:

וכל - ג' פסוקים דומים (מתחילים במלה 'וכל' ובהם שמונים אותיות): בר' ב , ה; במ' לו , ח; יהו' יא , יד. וכל - ה' ראשי פסוקים בסיפרא: בר' ב , ה; יז , כז; כו , טו; מא , נז; נ , ח. ואדם - ט': בר' ב , ה; יש' יג , יב; מה , יב; תה' מט , יג; מש' ג , ד , יג; כ , כד; איוב לד , טו; קה' ט , טו.

מסורה קטנה:

וכל - עשב - ל'; ואדם - ט'.

רש"י:

טרם יהיה בארץ - כל 'טרם' שבמקרא לשון 'עד לא' הוא , ואינו לשון 'קודם' , ואינו 'נפעל' , לומר 'הטרים' , כאשר תאמר 'הקדים'; וזה מוכיח , ועוד אחר: "כי טרם תיראון" (שמ' ט , ל) - עדיין לא תיראון. ואף זה תפרש: עדיין לא היה בארץ כשנגמרה בריית עולם בששי , קודם שנברא אדם , וכל עשב השדה עדיין לא צמח. ובשלישי שכתב: "תוצא הארץ" (בר' א , יב) - על פתח קרקע עמדו עד יום ששי (ראה חולין ס , ב). כי לא המטיר - ומה טעם לא המטיר? לפי שאדם אין עדיין לעבד את האדמה , ואין מכיר בטובתן של גשמים; וכשבא אדם וידע שצורך הם לעולם , התפלל עליהם וירדו , וצמחו האילנות והדשאים (ראה שם). יי' אלהים. יי' - הוא שמו; אלהים - שהוא שליט ושופט על כל; וכן פירוש זה בכל מקום לפי פשוטו: יי' שהוא אלהים.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

וכל שיח - עץ , וכן "בין שיחים ינהקו" (איוב ל , ז). ועל דעתי , שהוא עץ פרי , בעבור שנמשל האדם אל עץ (ראה יר' יז , ח); והנה 'שיח' (ראה מ"א יח , כז) ו'ניב' (ראה יש' נז , יט) ו'סעיף' (ראה יח' לא , ו) ו'בד' (ראה יש' טז , ו) ו'אמיר' (ראה יש' יז , ו) ו'סרעף' (ראה יח' לא , ה).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - דקדוק המלים:

אמר הגאון (רס"ג תורה) , הכתוב כי לא המטיר מושך עצמו ואחר עמו , והנה הטעם: ולא אד יעלה מן הארץ; כמו "יכפה אף" (מש' כא , יד). ולדעתי , אין צורך. ואד - בלא יו"ד; אולי מעט הפרש יש בינו ובין "כי קרוב יום אידם" (דב' לב , לה).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:

שיח השדה - העץ , כמו "בין שיחים ינהקו" (איוב ל , ז). והנה הזכיר איך הִדְשִיאָה , כי אד יעלה מן הארץ. והו"ו - כפ"ה רפה בלשון ישמעאל , ובספרינו כמוהו רבים: "ביום השלישי וישא אברהם את עיניו" (בר' כב , ד); "ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו" (שמ' ט , כא). אמר אחד מגדולי ספרד (ראה הכוזרי ב , יד) , כי האדמה היא ארץ ישראל , והראיתי לו גם אני "וגם האדמה אשר הם עליה" (שמ' ח , יז); והוא השיב: הנה מצאנו "הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה" (בר' ד , יד) , ואני עניתי , כי 'פני האדמה' - בדרום , כי שש פאות הנה , והשלש הם הנכבדות , והנה תנועת הצמח - למעלה , והאדם - לפנים , והגלגל - לימין , על כן 'פני האדמה' נכבדים מכל הארץ.

ר' יוסף בכור שור:

וכל שיח השדה וגו' - לפי שאנו רואים בכל שנה הצמחים באים על ידי מטר ועבודת האדם , ודרך העולם לנהוג מנהגו שעשה בראשונה , אומר לך כי העשבים והאילנות לא היו לא על ידי אדם , ולא על ידי מטר , כי עדיין לא המטיר , כמו שהכתוב אומר רק איד יעלה מן הארץ - שעדיין היתה הארץ מלוחלחת במים שהיו על פניה ומשוקה , וצמחה מליחלוחיתיה , כי ביום שנקוו המים במקום אחד , בו ביום צמחו העשבים , והוא ביום השלישי. ואיד - לשון 'ליחלוחית' , כמו "יזוקו מטר לאידו" (איוב לו , כז) - כלומר: ללחלחו.

רמב"ן:

וכל שיח השדה - על דעת רבותינו בבראשית רבא (ב"ר יב , ה): בשלישי עמדו על פתח קרקע הארץ , ובששי צמחו לאחר שהמטיר עליהם; ועל דעתי כפי הפשט , כי בשלישי הוציאה הארץ העשב ועץ הפרי בקומתם וצביונם כאשר צוותה בהם , ועכשו יספר הכתוב , כי אין נוטע וזורע מהם , והיא לא תצמח עד אשר עלה אד ממנה והשקה אותה , ונוצר האדם העובד אותה לזרוע ולנטוע ולשמור. וזהו טעם השדה , שלא אמר 'שיח האדמה' , כי המקום הנעבד יקרא 'שדה': "אשר תזרע את השדה" (בנוסחנו: בשדה; שמ' כג , טז); "לא נעבור בשדה ובכרם" (במ' כ , יז). וזהו תשמישו של עולם שנהיה מאחרי ששת ימי בראשית והלאה כל ימי עולם (ע"פ יש' סג , ט) , כי בסבת האד ימטירו השמים , ובסבתם הארץ זרועיה תצמיח (ע"פ יש' סא , יא).

רד"ק:

וכל שיח השדה - עתה פרט במעשה בראשית מה שלא זכר , ומה שקרה לו לאדם ביום שנברא , בקצת נבראי יום שלישי ויום ששי הנמצאים עמו ביבשה. ולפי שעתיד לזכור ענין עץ החיים ועץ הדעת (ראה להלן , ט) , שהם מכלל הצמחים , ספר תחלה איך היתה הצמיחה. ואמר וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ - עניינו 'אילן'; וכן "תחת אחד השיחים" (בר' כא , טו). רוצה לומר: כי אע"פ שכתב למעלה "תדשא הארץ" (בר' א , יא) , לא הדשיאה הארץ מיד , כי עדין לא המטיר יי' על הארץ ואדם אין לעבוד; כי שני הדברים האלה צריכה האדמה להוציא צִמְחָהּ , וכל זה לא היה ביום השלישי בתחלתו עדין. ואיך הוציאה צמחה הארץ? שעלה איד מן הארץ בכח המאורות שנתלו ברקיע (ראה בר' א , טז) , והשקה את כל פני האדמה. ואז הדשיאה והוציאה צמחה , אע"פ שלא היה אדם עדין לעבוד את האדמה. כי לא כל הצמחים צריכים לעבודת האדם , אלא אותם שהם למאכלו , כמו שאמר במזמור "ברכי נפשי את יי'" (תה' קד , א): "ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ" (שם , יד). ומה שאמר תחלה כי לא המטיר יי' אלהים , ואחר כך אמר איד יעלה מן הארץ , ולא אמר בשניהם המטיר יי' או איד יעלה , להודיע , כי פעֻלת המטר מהאיד , והאל הוא הממטיר על יד האיד העולה ברצון האל , בטבע ששם בו. והגאון רב סעדיה פירש (רס"ג תורה); ואיד - 'ולא איד' , ולא שזכר , או אַיִן - עומד במקום שנים; וכן פירש: כי לא היה בתחלת העולם , לא אדם שיזרע ויטע , ולא איד שיעלה וישקה , אלא ברא הקדוש ברוך הוא בגזרותיו הכל מתוקן. ומה שאמר 'ולא איד יעלה' אחר שאמר כי לא המטיר , ודי לו בזה , נאמר , כי ואיד יעלה הוא פירוש כי לא המטיר - להודיע , כי האל הוא הממטיר על ידי האיד; כי זהו תחלת הספור במטר ככתוב. ובבראשית רבה (יג , יא): הכא אתאמר וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ , והכא אתאמר "ויצמח יי' אלהים מן האדמה" (להלן , ט)? אתמהא! אמר רבי חנינא: להלן - לגן עדן , וכאן - לישובו של עולם. תני רבי חייא: אלו ואלו לא צמחו עד שירדו עליהם גשמים. ואחר שפירש יציאת הצמחים איך היתה , פירש גם כן יצירת האדם שזכר , באומרו "ויברא אלהים את האדם" (בר' א , כז); ופירש עתה איך היתה יצירתו. כי שאר בעלי חיים שהוציאה הארץ וששרצו המים , יצאו עם נפשם וגופם , שהוציאה אותם תולדת הארץ והמים והאויר והאש כן , בשעת יצירתם , כי הנפש גם כן היא מהארץ ומהמים ומהאויר והאש כמו הגוף. אבל האדם - היתה יצירתו בענין אחר.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

והנה בעת הבריאה לא היו האילנות נראים בארץ עדיין , ולא צמחו העשבים , כי לא ירד עדיין המטר , ולא היה האדם נמצא בעת ההוא שנבראו , שיעבד האדמה; והם שני דברים צריך הצמח אליהם , או לאחד מהם לכל הפחות , רוצה לומר: עבודת האדמה והמטר; ולזה לא נראו הצמחים תכף הבריאה ההיא , אבל הצמיחה אותם הארץ מעט מעט באמצעות המטר עד שנשלמו. והמטר ההוא שהשקה כל פני האדמה היתה הוייתו מן האיד העולה מן הארץ , שכבר יתהוה ממנו המטר , כמו שהתבאר ב'ספר האותות'. ואולם זכר זה בכאן , לפי שהשלמוּת ביצירתו לא הגיע אלא לזמן ארוך אחר הבריאה שברא השם יתעלה בששת ימי בראשית. וכן זכר גם כן לזאת הסבה בריאת האדם , לפי שהשלמוּת האמתי ביצירתו לא נשלם לו בעת הבריאה גם כן , וגם אחרי כן לא יגיע לו כי אם בקושי גדול. וזכרוֹ גם כן לסבה שנית , והוא להעמידנו על סודות הבריאה האנושית , ובאיזה דרך תגיע לו הצלחתו; ולזה שב להגיד הבריאה שספר עליה , איך היתה , ואמר שכבר יצר השם יתעלה את האדם מהתחתונים; ואמנם זכר העפר לבד , לפי שרוב בניינו מהעפר , כמו שאמרו ז"ל (?; וראה מש"ת יסודי התורה ד , ד); ועוד , כי הוית הבעל חיים ההולך נתיחסה אל העפר , לפי שבּוֹ עמידתו; אמר "תוצא הארץ נפש חיה" וגו' (בר' א , כד); ולזאת הסבה גם כן נתיחסה הוית האדם אל העפר. והנה בסוף ההויה שָׂם בו נשמת חיים מהעליונים , והיה האדם , בזה האופן , לנפש שיִמָּצֵא בה החִיּוּת והקיום בעצמותה , מה שאין כן בשאר הבעלי חיים , כי צורותיהם אין להם עמידה כי אם בחמר.