תנ"ך - ואד יעלה מן־הארץ והשקה את־כל־פני האדמה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאֵ֖ד יַעֲלֶ֣ה מִן־הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁקָ֖ה אֶֽת־כָּל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה: (בראשית פרק ב פסוק ו)

טקסט וניקוד:

וְאֵד יַעֲלֶה מִן־הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת־כָּל־פְּנֵי הָאֲדָמָה: (בראשית פרק ב פסוק ו)

טקסט בלבד:

ואד יעלה מן־הארץ והשקה את־כל־פני האדמה: (בראשית פרק ב פסוק ו)

תיקון קוראים:

ואד יעלה מן־הארץ והשקה את־כל־פני האדמה: (בראשית פרק ב פסוק ו)

תרגום אונקלוס:
וַעֲנָנָא הֲוָה סָלֵיק עַל אַרעָא וּמַשׁקֵי יָת כָּל אַפֵּי אֲדַמתָּא :

עין המסורה:
ואד - ב' , חד חסר וחד מלא (בשני לשונות): בר' ב , ו; איוב יח , יב. ואד - ב' חסר (בלישנא): בר' ב , ו; איוב לו , כז. והשקה - ג': בר' ב , ו; במ' ה , כד; יואל ד , יח.

מסורה קטנה:
ואד - ב' חד חס' וחד מל'.

רש"י:
ואד יעלה מן הארץ - לעניין ברייתו של אדם , העלה התהום והשקה עננים לִשְרוֹת העפר , ונברא אדם , כגַבָּל זה שנותן מים ואחר כך לש את העסה , אף כאן והשקה ואחר כך "וייצר" (להלן).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ואד - כמו 'עשן'; וכמוהו "יום אידם" (דב' לב , לה) , שהיום הרע יקרא "יום ענן וערפל" (יואל ב , ב). והטעם: כי עלה אד מהארץ בכח המאורות , והשקה האדמה והצמיחה. והגאון (רס"ג תורה) אמר כי פירושו: ו"לא" (לעיל , ה) אד יעלה מן הארץ.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - דקדוק המלים:
אמר הגאון (רס"ג תורה) , הכתוב כי לא המטיר מושך עצמו ואחר עמו , והנה הטעם: ולא אד יעלה מן הארץ; כמו "יכפה אף" (מש' כא , יד). ולדעתי , אין צורך. ואד - בלא יו"ד; אולי מעט הפרש יש בינו ובין "כי קרוב יום אידם" (דב' לב , לה).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
שיח השדה - העץ , כמו "בין שיחים ינהקו" (איוב ל , ז). והנה הזכיר איך הִדְשִיאָה , כי אד יעלה מן הארץ. והו"ו - כפ"ה רפה בלשון ישמעאל , ובספרינו כמוהו רבים: "ביום השלישי וישא אברהם את עיניו" (בר' כב , ד); "ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו" (שמ' ט , כא). אמר אחד מגדולי ספרד (ראה הכוזרי ב , יד) , כי האדמה היא ארץ ישראל , והראיתי לו גם אני "וגם האדמה אשר הם עליה" (שמ' ח , יז); והוא השיב: הנה מצאנו "הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה" (בר' ד , יד) , ואני עניתי , כי 'פני האדמה' - בדרום , כי שש פאות הנה , והשלש הם הנכבדות , והנה תנועת הצמח - למעלה , והאדם - לפנים , והגלגל - לימין , על כן 'פני האדמה' נכבדים מכל הארץ.

ר' יוסף בכור שור:
וכל שיח השדה וגו' - לפי שאנו רואים בכל שנה הצמחים באים על ידי מטר ועבודת האדם , ודרך העולם לנהוג מנהגו שעשה בראשונה , אומר לך כי העשבים והאילנות לא היו לא על ידי אדם , ולא על ידי מטר , כי עדיין לא המטיר , כמו שהכתוב אומר רק איד יעלה מן הארץ - שעדיין היתה הארץ מלוחלחת במים שהיו על פניה ומשוקה , וצמחה מליחלוחיתיה , כי ביום שנקוו המים במקום אחד , בו ביום צמחו העשבים , והוא ביום השלישי. ואיד - לשון 'ליחלוחית' , כמו "יזוקו מטר לאידו" (איוב לו , כז) - כלומר: ללחלחו.

רמב"ן:
וכל שיח השדה - על דעת רבותינו בבראשית רבא (ב"ר יב , ה): בשלישי עמדו על פתח קרקע הארץ , ובששי צמחו לאחר שהמטיר עליהם; ועל דעתי כפי הפשט , כי בשלישי הוציאה הארץ העשב ועץ הפרי בקומתם וצביונם כאשר צוותה בהם , ועכשו יספר הכתוב , כי אין נוטע וזורע מהם , והיא לא תצמח עד אשר עלה אד ממנה והשקה אותה , ונוצר האדם העובד אותה לזרוע ולנטוע ולשמור. וזהו טעם השדה , שלא אמר 'שיח האדמה' , כי המקום הנעבד יקרא 'שדה': "אשר תזרע את השדה" (בנוסחנו: בשדה; שמ' כג , טז); "לא נעבור בשדה ובכרם" (במ' כ , יז). וזהו תשמישו של עולם שנהיה מאחרי ששת ימי בראשית והלאה כל ימי עולם (ע"פ יש' סג , ט) , כי בסבת האד ימטירו השמים , ובסבתם הארץ זרועיה תצמיח (ע"פ יש' סא , יא).

רד"ק:
וכל שיח השדה - עתה פרט במעשה בראשית מה שלא זכר , ומה שקרה לו לאדם ביום שנברא , בקצת נבראי יום שלישי ויום ששי הנמצאים עמו ביבשה. ולפי שעתיד לזכור ענין עץ החיים ועץ הדעת (ראה להלן , ט) , שהם מכלל הצמחים , ספר תחלה איך היתה הצמיחה. ואמר וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ - עניינו 'אילן'; וכן "תחת אחד השיחים" (בר' כא , טו). רוצה לומר: כי אע"פ שכתב למעלה "תדשא הארץ" (בר' א , יא) , לא הדשיאה הארץ מיד , כי עדין לא המטיר יי' על הארץ ואדם אין לעבוד; כי שני הדברים האלה צריכה האדמה להוציא צִמְחָהּ , וכל זה לא היה ביום השלישי בתחלתו עדין. ואיך הוציאה צמחה הארץ? שעלה איד מן הארץ בכח המאורות שנתלו ברקיע (ראה בר' א , טז) , והשקה את כל פני האדמה. ואז הדשיאה והוציאה צמחה , אע"פ שלא היה אדם עדין לעבוד את האדמה. כי לא כל הצמחים צריכים לעבודת האדם , אלא אותם שהם למאכלו , כמו שאמר במזמור "ברכי נפשי את יי'" (תה' קד , א): "ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ" (שם , יד). ומה שאמר תחלה כי לא המטיר יי' אלהים , ואחר כך אמר איד יעלה מן הארץ , ולא אמר בשניהם המטיר יי' או איד יעלה , להודיע , כי פעֻלת המטר מהאיד , והאל הוא הממטיר על יד האיד העולה ברצון האל , בטבע ששם בו. והגאון רב סעדיה פירש (רס"ג תורה); ואיד - 'ולא איד' , ולא שזכר , או אַיִן - עומד במקום שנים; וכן פירש: כי לא היה בתחלת העולם , לא אדם שיזרע ויטע , ולא איד שיעלה וישקה , אלא ברא הקדוש ברוך הוא בגזרותיו הכל מתוקן. ומה שאמר 'ולא איד יעלה' אחר שאמר כי לא המטיר , ודי לו בזה , נאמר , כי ואיד יעלה הוא פירוש כי לא המטיר - להודיע , כי האל הוא הממטיר על ידי האיד; כי זהו תחלת הספור במטר ככתוב. ובבראשית רבה (יג , יא): הכא אתאמר וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ , והכא אתאמר "ויצמח יי' אלהים מן האדמה" (להלן , ט)? אתמהא! אמר רבי חנינא: להלן - לגן עדן , וכאן - לישובו של עולם. תני רבי חייא: אלו ואלו לא צמחו עד שירדו עליהם גשמים. ואחר שפירש יציאת הצמחים איך היתה , פירש גם כן יצירת האדם שזכר , באומרו "ויברא אלהים את האדם" (בר' א , כז); ופירש עתה איך היתה יצירתו. כי שאר בעלי חיים שהוציאה הארץ וששרצו המים , יצאו עם נפשם וגופם , שהוציאה אותם תולדת הארץ והמים והאויר והאש כן , בשעת יצירתם , כי הנפש גם כן היא מהארץ ומהמים ומהאויר והאש כמו הגוף. אבל האדם - היתה יצירתו בענין אחר.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה בעת הבריאה לא היו האילנות נראים בארץ עדיין , ולא צמחו העשבים , כי לא ירד עדיין המטר , ולא היה האדם נמצא בעת ההוא שנבראו , שיעבד האדמה; והם שני דברים צריך הצמח אליהם , או לאחד מהם לכל הפחות , רוצה לומר: עבודת האדמה והמטר; ולזה לא נראו הצמחים תכף הבריאה ההיא , אבל הצמיחה אותם הארץ מעט מעט באמצעות המטר עד שנשלמו. והמטר ההוא שהשקה כל פני האדמה היתה הוייתו מן האיד העולה מן הארץ , שכבר יתהוה ממנו המטר , כמו שהתבאר ב'ספר האותות'. ואולם זכר זה בכאן , לפי שהשלמוּת ביצירתו לא הגיע אלא לזמן ארוך אחר הבריאה שברא השם יתעלה בששת ימי בראשית. וכן זכר גם כן לזאת הסבה בריאת האדם , לפי שהשלמוּת האמתי ביצירתו לא נשלם לו בעת הבריאה גם כן , וגם אחרי כן לא יגיע לו כי אם בקושי גדול. וזכרוֹ גם כן לסבה שנית , והוא להעמידנו על סודות הבריאה האנושית , ובאיזה דרך תגיע לו הצלחתו; ולזה שב להגיד הבריאה שספר עליה , איך היתה , ואמר שכבר יצר השם יתעלה את האדם מהתחתונים; ואמנם זכר העפר לבד , לפי שרוב בניינו מהעפר , כמו שאמרו ז"ל (?; וראה מש"ת יסודי התורה ד , ד); ועוד , כי הוית הבעל חיים ההולך נתיחסה אל העפר , לפי שבּוֹ עמידתו; אמר "תוצא הארץ נפש חיה" וגו' (בר' א , כד); ולזאת הסבה גם כן נתיחסה הוית האדם אל העפר. והנה בסוף ההויה שָׂם בו נשמת חיים מהעליונים , והיה האדם , בזה האופן , לנפש שיִמָּצֵא בה החִיּוּת והקיום בעצמותה , מה שאין כן בשאר הבעלי חיים , כי צורותיהם אין להם עמידה כי אם בחמר.
ריכוז קישורים