רמב"ן:
וילדו
-
אם
הלשון
כפשוטו
,
ושב
לאשתו
ואמהותיו
,
כי
עצר
השם
בעד
רחמם
,
תמה
הוא
,
כי
נראה
כי
בלילה
הראשון
אשר
לוקחה
שרה
לבית
אבימלך
ולא
קרב
אליה
עדין
,
בא
אליו
האלהים
בחלום
,
ובבקר
השכים
וקרא
לעבדיו
גם
לאברהם
,
ומתי
היה
להם
עצר
רחם?!
אולי
היו
על
פרקן
,
ואחזום
חבלי
יולדה
ולא
יכלו
להמלט;
ואולי
אברהם
איחר
תפלתו
ימים.
והנה
רפואת
אבימלך
,
גם
חליו
,
לא
נתפרשו.
ולשון
רבנו
שלמה:
וילדו
-
"ואתרוחו"
(ת"א)
,
נתפתחו
נקביהם
והוציאו
,
והיא
'לידה'
שלהן.
בעד
כל
רחם
-
כנגד
כל
פתח.
ואין
זה
נכון
,
כי
אם
נאמר
בוילדו
שהוא
'יציאת
החוץ'
,
שמצינו
'לידה'
בענינים
רבים
―
כגון
"הרה
עמל
וילד
און"
(ראה
תה'
ז
,
טו);
"לדת
חק"
(צפ'
ב
,
ב);
"מה
ילד
יום"
(מש'
כז
,
א)
-
מה
יוציאו
ויחדשו
הימים
―
אבל
מלת
רחם
לא
תבא
על
פתח
אחר;
ואין
טענה
מן
"בגיחו
מרחם
יצא"
(איוב
לח
,
ח)
,
שהוא
כנוי
,
כמו
'בטן
האדמה'
(?;
וראה
יונה
ב
,
ג).
ודעת
אנקלוס
איננה
כדברי
הרב
,
כי
הוא
שתרגם
"ואתרוחו"
,
עשה
רחם
כפשוטו:
"פתח
ולדא"
,
אלא
שרצה
לכלול
גם
אבימלך
במלת
וילדו.
ולשון
בראשית
רבא
(נב
,
יג):
כי
עצר
עצר
יי'
-
עצירה
בפה
,
עצירה
בגרון
,
עצירה
בעין
,
עצירה
באזן
,
עצירה
מלמעלה
,
עצירה
מלמטה.
והמדרש
הזה
להם
-
מייתור
לשון
הכפל
עצור
עצר
,
לא
שיפרשו
כל
רחם
-
כל
נקב.
והנכון
בעיני
,
כי
מיום
אשר
נלקחה
שרה
לקה
אבימלך
באיברי
התשמיש
ולא
יוכל
לשמש
,
וזהו
"לא
נתתיך
לנגוע
אליה"
(לעיל
,
ו)
,
כי
הנגיעה
והקריבה
בנשים
הוא
על
התשמיש
,
כענין
"אל
תגשו
אל
אשה"
(שמ'
יט
,
טו);
"ואקרב
אל
הנביאה"
(יש'
ח
,
ג);
ואשתו
ואמהותיו
,
והן
מעוברות
,
עצר
בעד
רחמן
ולא
יוכלו
להמלט;
כי
'עצירת
רחם'
הוא
שלא
תהר
,
כדרך
"ויי'
סגר
רחמה"
(ש"א
א
,
ה)
,
אבל
'עצירה
בעד
הרחם'
הוא
שלא
תלד
,
כלשון
"סגר
בעדי
ולא
אצא"
(ראה
איכה
ג
,
ז);
ועמדה
שרה
בביתו
ימים
,
ולא
שב
אבימלך
מדרכו
כי
לא
הבין
,
עד
שבא
אליו
האלהים
בחלום
והודיעו
―
ולא
פירש
הכתוב
חלי
אבימלך
,
והזכירו
ברמז
,
דרך
מוסר
וכבוד
לשרה
―
ואחרי
תפלת
אברהם
נרפא
אבימלך
ואשתו
ואמהותיו
,
וילדו
הנשים.