תנ"ך - ויאמר קח־נא את־בנך את־יחידך אשר־אהבת את־יצחק ולך־לך אל־ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֨ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶ֨ךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּֽרִיָּ֑ה וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ: (בראשית פרק כב פסוק ב)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר קַח־נָא אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידְךָ אֲשֶׁר־אָהַבְתָּ אֶת־יִצְחָק וְלֶךְ־לְךָ אֶל־אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: (בראשית פרק כב פסוק ב)

טקסט בלבד:

ויאמר קח־נא את־בנך את־יחידך אשר־אהבת את־יצחק ולך־לך אל־ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך: (בראשית פרק כב פסוק ב)

תיקון קוראים:

ויאמר קח־נא את־בנך את־יחידך אשר־אהבת את־יצחק ולך־לך אל־ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך: (בראשית פרק כב פסוק ב)

תרגום אונקלוס:
וַאֲמַר דְּבַר כְּעַן יָת בְּרָך יָת יְחִידָך דִּרחֵימתָּא יָת יִצחָק וְאִיזֵיל לָך לַאֲרַע פֻּלחָנָא וְאַסֵיקהִי קֳדָמַי תַּמָן לַעֲלָתָא עַל חַד מִן טוּרַיָא דְּאֵימַר לָך :

עין המסורה:
ולך - י"א: בר' כב , ב; כז , יג; שו' יח , יט; ש"א טז , א; כט , ז; ש"ב יד , כא; מ"ב ו , ג; ח , ח; ט , א; יח' ג , א , יא. המריה - ב' , חד חסר וחד מלא: *בר' כב , ב; דה"ב ג , א. אחד - כ"ה (בפתח , בלישנא): ראה בר' כא , טו.

מסורה גדולה:
המוריה ב' חד מל' וחד חס' ולך לך אל ארץ המריה ויחל שלמה. קדמיה חס' ותינינ' מל'.

רש"י:
קח נא - אין נא אלא לשון בקשה. אמר לו: בבקשה ממך עמוד לי בזה , שלא יאמרו: הראשונות לא היה בהן ממש (ראה סנה' פט , ב). את בנך - אמר לו: שני בנים יש לי , אמר לו: את יחידך. אמר לו: זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו. אמר לו: אשר אהבת. אמר לו: שניהם אני אוהב. אמר לו: את יצחק. ולמה לא גילה לו מתחילה? שלא לערבבו פתאום , ותזוח דעתו מעליו ותטרף (ראה סנה' פט , ב) , וכדי לחבב את המצוה עליו , וליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור (ראה ב"ר נה , ז). ארץ המוריה - ירושלם , וכן קורא אותה בדברי הימים: "לבנות לו בית ליי' בהר המוריה" (דה"ב ג , א). ורבותינו פרשוהו (ב"ר שם): על שם שמשם הוראה יוצאה לעולם. ואונקלוס תרגמו על שם עבודת הקטרת , שיש בה מֹר ושאר בשמים. והעלהו שם - ולא פירש לו 'שחטהו' , לפי שלא היה בדעתו לשוחטו , אלא יעלהו להר על מנת לעשותו עולה , ומשהעלהו , אמר לו: הורידהו. על אחד ההרים - כך הקדוש ברוך הוא מתהא לצדיקים , ואחר כך הוא מגלה להם טעמו של דבר לקבל שכר על כל דבור ודבור , וכן "אל הארץ אשר אראך" (בר' יב , א); וכן ביונה "וקרא עליה (בנוסחנו: אליה) את הקריאה אשר אני (בנוסחנו: אנכי) דובר אליך" (יונה ג , ב).

רשב"ם:
המוריה - 'האמוריה' , ארץ האמורי; הרבה אלפ"ין חסרין: "וימש חשך" (שמ' י , כא) - כמו 'ויאמש'; "לא יהל" (יש' יג , כ) - כמו 'לא יאהל שם ערבי'.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
אחד ההרים - שם נבנה הבית; וכן מפורש "ויבן שלמה את הבית בהר המוריה" (?; ראה דה"ב ג , א). ואיננו הר גבוה , ובו היה גורן ארונה (ראה שם).

ר' יוסף בכור שור:
אחר הדברים האלה - שנעשה אברהם שר וגדול , והמלכים כורתים עמו ברית. נסה את אברהם - הביאו לידי נסיון , שלא יוכל שטן ומקטרג ובעל הדין לומר עליו: החנם ירא אברהם? והלא סך בעדו ובעד כל אשר לו , וגם המלכים כורתים עמו ברית! כדרך שאמר על איוב (ראה איוב א , ט - י); וביקש ממנו דבר החביב עליו יותר מגופו וממונו , וכיון שלא מנעו , ולא נתרעם לומר: הלא אמרת לי "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בר' כא , יב) , ועכשיו אתה אומר לשחטו ולשרפו , ולא דיי אם היה נשחט על ידי אחרים , שנתתו לי להקהות בו את שיניי , אלא שאתה אומר לי לשחטו בידי; וכיון שכל זה לא חשב כלום , אלא סמך על מצוותו של הקדוש ברוך הוא. והעלהו שם לעולה - סתם הקדוש ברוך הוא את דבריו , וחשב אברהם כי צוה עליו לשחטו ולהקטירו כליל , ולפיכך הוליך עמו אש ועצים ומאכלת , והוא לא צוה רק להעלותו על גבי המזבח , ומשהעלהו גמר ועשה מצוותו של הקדוש ברוך הוא. ויש מפרש (ב"ר נה , א): נסה - הגביהו ונשאו , והודיעו לעולם כמה הוא אדם חשוב , כמו "נסה עלינו אור פניך" (תה' ד , ז) , וכמו "ונשא נס" (יש' יא , יב) , כי 'נס' דבר גדול הוא [הג"ה]. אשר אומר אליך - ואחר כך פירש לו היכן , כמו שמפרש "אל המקום אשר אמר לו האלהים" (להלן , ג) - אלמא , שאמר לו היכן; ומשום הכי הכיר את המקום מרחוק (ראה להלן , ד) , שכבר פירש לו.

רמב"ן:
קח נא את בנך את יחידך - בעבור היותו בן הגבירה , והוא לבדו אשר יקרא לו 'זרע' , קראו 'יחידו'. ובא הלשון להגדיל המצוה , אמר: קח נא את בנך היחיד האהוב יצחק והעלהו עולה לפני. המוריה - לשון רבנו שלמה: הוא ירושלם , וכן בדברי הימים "לבנות... בית יי' בהר המוריה" (דה"ב ג , א); ורבותינו פירשו (תענית טז , א) , שמשם יצאה הוראה לעולם; ואנקלוס תרגם על שם הקטורת , שיש בו מור וסמים. ואם כן , יהיה פירושו: אל הארץ אשר תהיה מוריה; או שנקראת כן מעולם על שם העתיד. ובבראשית רבא (נה , ז) כך אמרו: רבנין אמרין: למקום שהקטורת קרבה , כמה דתימר "אלך לי אל הר המור" (שה"ש ד , ו); אבל דעת אנקלוס שאמר "ארעא פולחנא" אינו נראה כן על המור שבקטרת , שאין לשון "פולחנא" על סם אחד מסמי אחת העבודות , ולמה לא אמר 'לארעא דקטרת בוסמין'?! אבל דעתו לומר: בארץ אשר עבדו שם האלהים; ויתכון בזה למה שדרשו בפירקי רבי אליעזר (לא); אמרו: באצבע הראה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו את המזבח , אמר לו: זהו המזבח! הוא המזבח שהיה אדם הראשון מקריב מקדם , הוא המזבח שהקריב בו קין והבל , הוא המזבח שהקריב בו נח ובניו; שנאמר "ויבן שם אברהם את המזבח" (להלן , ט) - 'מזבח' אין כתוב כאן , אלא "המזבח" , הוא המזבח שהקריבו בו הראשונים; עד כאן. ושם מוריה ― עשאו מן 'מורא' , ששם יראו האלהים ועבדו לפניו. והנכון על דרך הפשט , שהוא כמו "אל הר המור ואל גבעת הלבונה" (שה"ש ד , ו) , כי ימצאון שם בהר ההוא מור אהלים וקנמון (ע"פ מש' ז , יז) , כענין שאמרו (ירוש' פאה ז , ג): קנמון היה גדל בארץ ישראל , והיו עזים וצבאים אוכלים ממנו; או שנקרא כן לשבח. והנה בכאן קורא שם הארץ ארץ מוריה , ושם נראה כי הר הבית לבדו יקרא "הר המוריה" (דה"ב ג , א). ואולי נקראת העיר על שם ההר ההוא אשר בתוכה הארץ אשר בה המוריה , וההר לבדו הוא שנקרא 'מוריה' , ואברהם ידע את הארץ ולא ידע את ההר , ולכן אמר לו שילך אל ארץ המוריה , והוא יראנו אחד ההרים שֶשָּׁם , שנקרא ככה. וצוהו להעלותו במקום ההוא , כי הוא "ההר חמד אלהים לשבתו" (תה' סח , יז) , ורצה שתהיה זכות העקידה בקרבנות לעולם , כאשר אמר אברהם "יי' יראה" (להלן , יד). ועוד כי למען צדקו הגדיל טרחו , ורצה שיעשה זה אחרי מהלך שלשה ימים; כי אלו יעשה כן בפתע פתאם במקומו , היתה פעולתו במהירות ובהלה , אבל כשיהיה אחר מהלך שלשה ימים , כבר נעשה בישוב דעת ועצה. וכך אמרו בבראשית רבא (נה , ו): רבי עקיבא אומר: נסה אותו בַּודאי , שלא יהו אומרין: הממו , ערבבו , ולא היה יודע מה לעשות.

רד"ק:
ויאמר. את יחידך - אע"פ שהוא יחידך ואהבת אותו מאד , שנולד לך מאשתך בימי זקנותכם , וזהו יצחק. אע"פ שהדבר קשה על כל בן , כל שכן על יחיד , כל שכן שהוא אהוב , שהוא בן זקונים. ולך לך - כן מנהג הלשון , כמו "לך לך מארצך" (בר' יב , א); "אלכה לי" (יר' ה , ה); "וילך לו" (שמ' יח , כז); "אשובה לי" (במ' כב , לד); "קחו לכם" (בר' מה , יט) , והדומים להם. אל ארץ המוריה - ירושלם וגבולה נקראת ארץ המוריה , ועל שם זה נקרא ההר , שהיה שם גורן ארונה היבוסי - "הר המוריה" , כמו שאמר "לבנות... בית יי' בירושלם בהר המוריה" (דה"ב ג , א); ולא מצאנו בכתוב למה נקרא כן. ורבותינו ז"ל אמרו (ב"ר נה , ז): נקרא כן , לפי שמשם יוצאה הוראה לישראל. ואנקלוס תרגם "לארעא פולחנא". על אחד ההרים ולא אמר לו עדין על אי זה הר , אלא אמר לו אשר אומר אליך , כמו שאמר לו "אל הארץ אשר אראך" (בר' יב , א). וכל זה להגדיל ספור אהבת אברהם אבינו לאל: לא שאל ולא נסה למה לא אמר , ולמה אמר להעלותו במקום רחוק שלשה ימים (ראה להלן , ד) , ולא אמר לו להעלותו מיד שם במקומו. וזה היה לשתי סבות: האחת - להגדיל אהבת אברהם; כי אלו אמר לו: העלהו עתה במקומך! - היה הדבר פתאום , ונבהל לדבר ולא התבונן בו , ועשה מצות האל פתאום , כמו שצוהו; אבל בהאריכו לו זמן העלותו עד שלשה ימים , והיה לו שהות להתבונן בדבר , ועם כל זה מהר לעשות רצון האל - זה היה דבר גדול. והסבה השנית - להורותו מקום הנבחר , שיבנו שם בניו בית ליי' ומזבח להעלות עליו עולות וזבחים , וְלַחֲנֹךְ המקום ההוא בנפש האהוב הנבחר; כי אע"פ שלא נשלם הדבר ולא נשחט , הרי היה לרצון לפני האל כאלו נעשה. והנה הועלה על המזבח נעקד כשה.

רלב"ג - ביאור המילות:
נסה - הוא מעניין 'נסיון'. ועניין זה הנסיון היה , לפי דעתי , שבאתהו הנבואה בלשון מסופק , והוא שאמר אליו השם יתעלה על יצחק: והעלהו שם לעולה , וזה המאמר יתכן שיובן , שיזבח אותו ויעשהו עולה , או שיעלהו שם להעלות עולה , כדי שיתחנך יצחק בעבודת השם יתעלה. ונסה אותו השם יתעלה אם יקשה בעיניו לעשות שום דבר שיצוהו השם עליו , עד שיהיה זה סבה אל שיבין מזה המאמר זולת מה שיובן ממנו בתחלת העיון - רוצה לומר , שיובן ממנו שיעלה שם עולה אחרת , לא שיזבח בנו. ועניין הנסיון הזה מבואר לפי מה שבארנו מעניין ידיעת השם אלו הדברים בשלישי מ'מלחמות יי''; וזה , שהשם יודע מה שראוי שיעשהו האדם לפי מה שסודר לו מפאת העליונים , אבל בחירתו היא מושלת על זה הסדור; ולזה הוא מבואר , שאין כל מה שיעשהו האדם לפי מה שסודר לו מהפעולות מפאת העליונים , אבל הוא , אפשר שיעשה הפעולות ההם , ושלא יעשה אותם; ובזה תתקיים התורה , ויתקיים טבע האפשר הנמצא בדברים , ויתקיים שידע השם יתעלה אלו הדברים השפלים , כמו שבארנו שם.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
זכר שאחר הדברים האלה נסה השם יתעלה את אברהם , אם יקל בעיניו לעשות איזה דבר שיצוהו השם יתעלה , ואמר אליו שיקח בנו יחידו אשר אהב , והוא יצחק , וילך אל ארץ המוריה , ויעלהו שם לעולה על אחד מהרי המוריה אשר יאמר אליו השם. והנה כוון השם יתעלה בזה המאמר , שיעלהו שם בעבור עולה - רוצה לומר , שיראה יצחק שם הקרבת העולה לַשֵּׁם , כדי שיתחנך בעבודת השם יתעלה , ויגיע לשלמותו באופן שיאות שיהיה ממנו הזרע הנבחר שיעד השם יתעלה לאברהם. ולפי שזה המאמר , יהיה המובן ממנו לפי הנהוג בו , שיעלה יצחק בנו שם לעולה בשיזבחנו וישרפנו , הנה נִשְׁלַם לשם יתעלה נסיון אברהם בזאת הנבואה , אם יקל בעיניו איזה דבר שיזדמן לכבוד השם; וזה , שאם יקל זה בעיניו , לא יחזור להבין מזה העניין זולת מה שיובן ממנו בתחלת העיון , ואם יקשה בעיניו , יבקש לזה המאמר כוונה אחרת זולת מה שיובן ממנו בתחלת העיון.
ריכוז קישורים