תנ"ך - ויצא
יצחק
לשוח
בשדה
לפנות
ערב
וישא
עיניו
וירא
והנה
גמלים
באים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֵּצֵ֥א
יִצְחָ֛ק
לָשׂ֥וּחַ
בַּשָּׂדֶ֖ה
לִפְנ֣וֹת
עָ֑רֶב
וַיִּשָּׂ֤א
עֵינָיו֙
וַיַּ֔רְא
וְהִנֵּ֥ה
גְמַלִּ֖ים
בָּאִֽים:
(בראשית פרק כד פסוק סג)
וַיֵּצֵא
יִצְחָק
לָשׂוּחַ
בַּשָּׂדֶה
לִפְנוֹת
עָרֶב
וַיִּשָּׂא
עֵינָיו
וַיַּרְא
וְהִנֵּה
גְמַלִּים
בָּאִים:
(בראשית פרק כד פסוק סג)
ויצא
יצחק
לשוח
בשדה
לפנות
ערב
וישא
עיניו
וירא
והנה
גמלים
באים:
(בראשית פרק כד פסוק סג)
ויצא
יצחק
לשוח
בשדה
לפנות
ערב
וישא
עיניו
וירא
והנה
גמלים
באים:
(בראשית פרק כד פסוק סג)
תרגום אונקלוס:
וּנפַק
יִצחָק
לְצַלָאָה
בְחַקלָא
לְמִפנֵי
רַמשָׁא
וּזקַף
עֵינוֹהִי
וַחֲזָא
וְהָא
גַמלַיָא
אָתַן
:
עין המסורה:
לפנות
ערב
-
ב':
בר'
כד
,
סג;
דב'
כג
,
יב.
וישא
עיניו
-
ה':
ראה
בר'
יח
,
ב.
רש"י:
לשוח
-
לשון
תפלה
כמו:
"ישפוך
שיחו"
(תה'
קב
,
א;
ראה
ב"ר
ס
,
יד).
רשב"ם:
ויצחק
בא
מבוא
-
כמו
"באכה
סדומה"
(בר'
י
,
יט).
ויצחק
,
באותו
היום
שבא
העבד
,
בא
מ'באכה'
של
באר
לחי
ראי
,
שהרי
יצחק
יושב
בארץ
הנגב
ששם
באר
לחי
ראי
,
כדכתיב
"על
העין
בדרך
שור"
(בר'
טז
,
ז)
,
וכתוב
"ויסע
משם
אברהם
ארצה
הנגב
וישב
בין
קדש
ובין
שור"
(בר'
כ
,
א);
ולפי
שבא
משם
ביום
ההוא
,
ולא
היה
יודע
מה
היו
עושים
פועלים
שלו
,
היו
נוטעים
גגות
ופרדסים
,
וילך
יצחק
לשוח
בשדה
-
כדכתיב
"וכל
שיח
השדה"
(בר'
ב
,
ה)
,
כלומר:
לטעת
אילנות
ולראות
ענייני
פועליו;
ואז
,
בהיותו
בשדה
,
ראה
גמלים
באים
,
והלך
לקראתם
לראות
אם
הם
גמלי
אביו
שהוליך
העבד.
ראב"ע פירוש א - הקצר:
לשוח
-
ללכת
בין
השיחים.
לפנות
ערב
-
קרוב
מביאת
השמש;
והפך:
"לפנות
בקר"
(שמ'
יד
,
כז).
ובפרשת
"כי
תצא
מחנה"
(דב'
כג
,
י)
אבארנו
באר
היטיב
(שם
,
יב).
רמב"ן:
בא
מבא
(בנוסחנו:
מבוא)
באר
לחי
ראי
-
יאמר
כי
יצחק
בא
עתה
מבואו
באר
לחי
ראי
,
ששב
מבאר
לחי
שבא
שמה.
שאלו
אמר
'בא
מבאר
לחי'
,
היה
נראה
שהיה
דר
שם
,
ולכך
הוצרך
לפרש
כי
הוא
שב
לעירו
מביאתו
שבא
אל
באר
לחי
לפי
שעה
,
כי
הוא
יושב
בארץ
הנגב
וחוזר
לעירו.
ויתכן
בעבור
היות
מבא
מקור
,
שהיה
יצחק
הולך
תמיד
אל
המקום
ההוא
,
כי
היה
לו
מקום
תפלה
בעבור
הראות
שם
המלאך
,
והוא
יושב
בארץ
הנגב
קרוב
משם.
וכן
תרגם
אנקלוס:
"אתא
ממיתוהי";
ועל
דעתו
הוא
באר
שבע
,
שתרגם
"בין
קדש
ובין
ברד"
(בר'
טז
,
יד)
ו"בין
קדש
ובין
שור"
(בר'
כ
,
א):
"רקם
וחגרא".
ואם
כן
,
המקום
ההוא
,
מקום
אשל
אברהם
(ראה
בר'
כא
,
לג)
,
ראוי
לתפלה.
והנה
יצחק
בא
מן
הבאר
ההיא
אל
עיר
אחרת
אשר
היתה
בדרך
עירו
,
ויצא
לפנות
ערב
לשוח
בשדה
עם
רעיו
ואוהביו
אשר
שם
,
ומצא
את
העבד
ורבקה
,
והלכו
כולם
יחדיו
אל
עירו
,
ויביאה
אל
אהל
אמו.
רד"ק:
ויצא
יצחק
-
ויצא
מן
העיר
אשר
נכנס
ללון
שם;
יצא
בדרך
מקרה
לאותו
הדרך
,
שהיתה
באה
בו
רבקה.
והוא
יצא
לשוח
בשדה
,
כלומר:
לטייל
בין
השיחים.
לפנות
ערב
-
לעת
שפונה
השמש
,
והוא
עת
ערב
,
שדרך
בני
אדם
לצאת
לטייל
בין
השיחים.
והנה
הוא
הולך
בשדה
,
ונשא
עיניו
אל
הדרך
וראה
גמלים
באים
,
ויצא
מן
השדה
אל
הדרך
לקראתם
לראות
אם
היה
העבד;
זהו
שאמרה
רבקה
"לקראתנו"
(להלן
,
סה).
רלב"ג - ביאור המילות:
לשוח
בשדה
-
להתפלל;
והוא
מעניין
"ולפני
יי'
ישפך
שיחו"
(תה'
קב
,
א).
לפנות
ערב
-
סמוך
לשקיעת
החמה.