תנ"ך - ותשא
רבקה
את־עיניה
ותרא
את־יצחק
ותפל
מעל
הגמל:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַתִּשָּׂ֤א
רִבְקָה֙
אֶת־עֵינֶ֔יהָ
וַתֵּ֖רֶא
אֶת־יִצְחָ֑ק
וַתִּפֹּ֖ל
מֵעַ֥ל
הַגָּמָֽל:
(בראשית פרק כד פסוק סד)
וַתִּשָּׂא
רִבְקָה
אֶת־עֵינֶיהָ
וַתֵּרֶא
אֶת־יִצְחָק
וַתִּפֹּל
מֵעַל
הַגָּמָל:
(בראשית פרק כד פסוק סד)
ותשא
רבקה
את־עיניה
ותרא
את־יצחק
ותפל
מעל
הגמל:
(בראשית פרק כד פסוק סד)
ותשא
רבקה
את־עיניה
ותרא
את־יצחק
ותפל
מעל
הגמל:
(בראשית פרק כד פסוק סד)
תרגום אונקלוס:
וּזקַפַת
רִבקָה
יָת
עֵינַהָא
וַחֲזָת
יָת
יִצחָק
וְאִתרְכֵינַת
מֵעַל
גַּמלָא
:
רש"י:
ותשא
רבקה
את
עיניה
-
ראתה
אותו
הדור
ותווהה
מפניו.
ותפל
-
השמיטה
עצמה
לארץ
(ראה
ב"ר
ס
,
טו)
,
כתרגומו:
"ואתרכינת"
-
הִטָּת
עצמה
לארץ;
כמו:
"הטי
נא
כדך"
(לעיל
,
יד)
-
"ארכיני"
(ת"א);
"ויט
שמים"
(ש"ב
כב
,
י)
-
"וארכין"
(ת"י)
,
לשון
'מוטה
לארץ';
ודומה
לו:
"כי
יפל
לא
יוטל"
(תה'
לז
,
כד)
-
אם
יטה
לארץ
,
לא
יגיע
עד
הקרקע.
רשב"ם:
ותפול
מעל
הגמל
-
לצניעות
,
לפי
שהיתה
רוכבת
כמו
איש
משום
ביעותא
דגמלא
,
כדמפורש
בפסחים
(ג
,
א).
ראב"ע פירוש א - הקצר:
וטעם
ותפל
מעל
הגמל
-
ברצונה
,
כמו
"ויפל
על
פניו"
(במ'
טז
,
ד).
והפסוק
הבא
מאוחר
,
הוא
מוקדם
,
כי
"ותאמר
אל
העבד"
(להלן
,
סה)
-
וכבר
אמרה
אל
העבד.
רמב"ן:
ותרא
את
יצחק
-
לשון
רבנו
שלמה:
ראתה
אותו
הדוּר
,
ונתבישה
ממנו.
ורבי
אברהם
אמר
,
כי
הפסוק
הבא
אחריו
מוקדם
,
כי
ותאמר
אל
העבד:
וכבר
אמרה
אל
העבד;
ורבים
בתורה
כן
,
על
דעתו.
ובאמת
שימצאו
מהם
,
אבל
בכאן
איננו
נכון
,
שיצטרך
לערב
שתי
המקראות:
ותשא
רבקה
את
עיניה
ותרא
את
יצחק
,
"ותאמר
אל
העבד
מי
האיש
הלזה
ההולך
בשדה
לקראתנו
ויאמר
העבד
הוא
אדני"
(להלן
,
סה)
,
ותפל
מעל
הגמל
,
"ותקח
הצעיף
ותתכס"
(שם).
ולדעתי
,
כראות
רבקה
איש
הולך
לקראתה
בשדה
,
שֶיָרַט
הדרך
והלך
בשדה
לעומתם
,
ידעה
כי
אליהם
הוא
בא
לראותם
ולקרא
להם
לשלום
,
או
להביאם
אל
ביתו
ללון
,
ועשתה
כדרך
מוסר
הנשים
לעמוד
בהצנע.
ותפל
מעל
הגמל
-
לשון
רבנו
שלמה:
השמיטה
עצמה
לארץ
,
כתרגומו:
"ואתרכינת";
כמו
"הטי
נא
כדך"
(לעיל
,
יד):
"ארכיני"
(ת"א);
"ויט
שמים
וירד"
(תה'
יח
,
י):
"וארכין"
(ת"י);
ודומה
לו
"כי
יפול
לא
יוטל"
(תה'
לז
,
כד)
-
אם
יטה
לארץ
לא
יגיע
לקרקע.
ואין
דעת
אנקלוס
שהשמיטה
עצמה
מן
הגמל
לארץ
,
שאם
כן
הנה
היא
נופלת
מעל
הגמל
ממש
,
לא
מוטה
מעליו
,
וכן
לשון
'הרכנה'
-
הטיה
לצד
אחד
בלבד;
אבל
כונתו
,
כי
מעל
הגמל
אשר
היא
רוכבת
עליו
הטת
עצמה
לצד
אחד
,
להסב
פניה
ממנו.
וכמהו
,
לדעתי
,
"ויראה
נעמן
רץ
אחריו
ויפל
מעל
המרכבה
לקראתו
ויאמר
השלום"
(מ"ב
ה
,
כא)
,
שאין
ענינו
,
רק
שהשפיל
עצמו
במרכבה
לקראת
הרץ
אשר
היה
בארץ
לשאול
לו
השלום;
וכן
אמר
"כאשר
הפך
איש
מעל
מרכבתו
לקראתך"
(שם
,
כו).
או
יהיה
אצל
אנקלוס
מעל
הגמל
כמו
'על
הגמל'
,
וכן
"מעל
שמים
חסדך"
(תה'
קח
,
ה);
וכזו
המ"ם
-
"לא
יהיה
משם...
עול
ימים
וזקן"
(יש'
סה
,
כ)
,
וכן
"המים
אשר
מעל
לרקיע"
(בר'
א
,
ז)
,
על
דרך
הפשט
,
או
כמו
"והנה
עם
הולכים
בדרך
אחריו"
(ראה
ש"ב
יג
,
לד)
,
וכן
רבים.
רד"ק:
ותשא
-
חששה
בלבה
שמא
יצחק
היה
,
כיון
שהיה
בא
לקראתם
,
ושאלה
לעבד
מי
הוא.
ותפול
מעל
הגמל
-
כיון
שראתה
אותו
,
ואמר
לה
העבד
שהוא
יצחק
,
השמיטה
עצמה
מעל
הגמל
ונפלה
לארץ
,
ולקחה
צעיפה
וכסתה
בו
פניה
,
ואחר
כן
רכבה.
ובספור
הזה
למד
דרך
ארץ
וצניעות
,
שראוי
לאשה
לֵבוֹש
מארוסה
,
ושלא
תתראה
לו
עד
שתנשא
לו.
ותאמר
-
קודם
שנפלה
מעל
הגמל
,
שאלה
לעבד
ואמרה
לו:
מי
הוא?
וכי
היתה
שואלת
על
כל
עוברי
הדרך?
אלא
כיון
שראתה
אותו
שיצא
מן
השדה
ובא
לקראתם
,
חששה
בו
שהוא
יצחק
או
אחד
מבני
ביתו;
לפיכך
אמרה
ההולך
בשדה
לקראתנו
,
כלומר:
כי
עתה
היה
הולך
בשדה
,
ובראותו
אותנו
יצא
מן
השדה
ובא
לקראתינו.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
ותשא
רבקה
עיניה
וראתה
יצחק
,
והפילה
עצמה
מעל
הגמל
אחר
שהגיד
לה
העבד
שהוא
יצחק
,
ולקחה
הצעיף
וכסתה
פניה
לרב
צניעותה.