תנ"ך - ויקשן ילד את־שבא ואת־דדן ובני דדן היו אשורם ולטושם ולאמים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְיָקְשָׁ֣ן יָלַ֔ד אֶת־שְׁבָ֖א וְאֶת־דְּדָ֑ן וּבְנֵ֣י דְדָ֔ן הָי֛וּ אַשּׁוּרִ֥ם וּלְטוּשִׁ֖ם וּלְאֻמִּֽים: (בראשית פרק כה פסוק ג)

טקסט וניקוד:

וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת־שְׁבָא וְאֶת־דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים: (בראשית פרק כה פסוק ג)

טקסט בלבד:

ויקשן ילד את־שבא ואת־דדן ובני דדן היו אשורם ולטושם ולאמים: (בראשית פרק כה פסוק ג)

תיקון קוראים:

ויקשן ילד את־שבא ואת־דדן ובני דדן היו אשורם ולטושם ולאמים: (בראשית פרק כה פסוק ג)

תרגום אונקלוס:
וְיָקשָׁן אוֹלֵיד יָת שְׁבָא וְיָת דְּדָן וּבנֵי דְדָן הֲווֹ לְמַשׁרְיָן וְלִשׁכוּנִין וְלִנגָוָן :

מסורה קטנה:
אשורם - ל'; ולטושם - ל'; ולאמים - ל'.

רש"י:
אשורים ולטושים ולאמים - שם ראשי אומות (ראה ב"ר סא , ה); ותרגום של אונקלוס - אין לי לישבו עם לשון המקרא; [שפירש: "למשירין" - לשון 'מחנה'. וא"ת שאינו כן מפני האל"ף שאינה יסודית , הרי לנו תיבות שאין בראשם אל"ף ונתוספה אל"ף בראשם , כמו: "חומת אנך" (עמ' ז , ז) , שהוא מן "נכה רגלים" (ש"ב ד , ד) , וכמו "אסוך שמן" (מ"ב ד , ב) שהוא מן "ורחצת וסכת" (רות ג , ג). ולטושים - הם בעלי אהלים המתפזרים אנה ואנה , ונוסעים איש ב"אהלי אפדנו" (דנ' יא , מה); וכן הוא אומר "והנם נטשים על פני כל הארץ" (ש"א ל , טז) , שכן למ"ד ונו"ן מתחלפות זו בזו].

ראב"ע פירוש א - הקצר:
אשורים - יש אומרים , כי אשורים - שהיו יודעים הדרכים (ראה ת"א). ולטושים - צופים מרחוק. והנכון בעיני , שהם שמות , ואין בהם תאר שם.

רמב"ן:
אשורים ולטושים ולאמים - לשון רבנו שלמה: שהם ראשי אמות; ותרגומו של אנקלוס אין לי לישבו עם לשון המקרא. ולי נראה , שסבר אנקלוס באשורים שהם המחנות , שיירות הולכי דרך מעיר לעיר , כמו שאמר "ארחת ישמעאלים" (בר' לז , כה) , עשאו מלשון "באשורו אחזה רגלי" (איוב כג , יא); "לא תמעד אשוריו" (תה' לז , לא). וסבר בלטושים שהם השכוני באהלים (ע"פ שו' ח , יא) , שהם נטושים על פני האדמה (ע"פ ש"א ל , טז) , היום ישכנו במקום הזה , ומחר - במקום אחר; כי הלמ"ד והנו"ן יוּמְרוּ בִּמקומות , כמו "לשכה" ו"נשכה" (נחמ' יג , ה , ז); "ויפקדו אנשים ביום ההוא על הנשכות" (ראה שם יב , מד); ו"מפני חרב נטושה" (יש' כא , טו) - כמו 'לטושה'. ואמר בלאמים: "ולנגוון" , כלשון 'איים'. ומלת היו עוררה אותו בזה , שהיה ראוי שיאמר כמו שאמר "ומצרים ילד את לודים ואת ענמים ואת נפתוחים" (בר' י , יג). ובבראשית רבא (סא , ה): רבי שמואל בר נחמן אמר: אף על גב דאינון מתרגמין ואמרין 'תגרין ולפדין וראשי אומין' , כולם ראשי אומות הם. והענין כמו שפירשתי , כי היו המתרגמין עושין אשורים - תגרים הולכי דרך , והיו עושין מן לטושים אנשי רשע , שפניהם פני להבים (ע"פ יש' יג , ח) , בוערים כלפידים , מן "ללטוש... את אתו" (ראה ש"א יג , כ); "ילטוש עיניו לי" (איוב טז , ט); ואמר רבי שמואל בר רב נחמן שאעפ"י שנהגו לתרגם כן , אינם אלא ראשי אומות , אין בהם 'שם תואר' כלל; וכן הדבר.

רד"ק:
ותלד. ויקשן - במקצתם זכר לבנים - בנים; ועוד; לדדן שהיה בן הבן , זכר בנים , ולמקצתם לא זכר בנים כלל. אפשר שלא היו להם , או היו להם ומתו בלא זֵכֶר. ואמר כל אלה בני קטורה - בנים ובני בנים שזכר. אמר כל אלה , לפי שהיו רבים , כי שש עשרה היו בין בנים ובני בנים; ואם כן למה לא זכר כל הנולדים מבני הבנים ואין לדבר סוף? אלא מן הדומה , כי זכר בני קטורה שהיו ששה , וזכר מבני בניה כל אשר היו בחייה. וכן יכול שהיו בימי אברהם; כי משנשא יצחק אשה , אם לקח אברהם מיד אשה , נותרו משנותיו שלשים וחמש שנה , והיה יכול לראות מקטורה בנים ובני בנים. אשורים ולטושים ולאומים - שלשה בנים אלה היו לו; ולא ידענו למה קרא שמם ב'יו"ד מ"ם' הרבוי , אולי היה זה לענין ידוע אצלם , וכן מצרים קרא לבניו ב'יו"ד מ"ם' הרבוי (ראה בר' י , יג - יד). ולדעת אנקלוס לא היו אלה שמותם , שתרגם "למשרין ולשכונין ולנגון".

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ואחר זה הוסיף אברהם לקחת אשה , ושמה קטורה , וילדה לו בנים רבים. וכראות אברהם שלא היה בהם מי שידרוך אל השלמות , נתן כל אשר לו ליצחק.
ריכוז קישורים