תנ"ך - ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ: (בראשית פרק כח פסוק יב)

טקסט וניקוד:

וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: (בראשית פרק כח פסוק יב)

טקסט בלבד:

ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו: (בראשית פרק כח פסוק יב)

תיקון קוראים:

ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו: (בראשית פרק כח פסוק יב)

תרגום אונקלוס:
וַחֲלַם וְהָא סוּלמָא נְעִיץ בְּאַרעָא וְרֵישֵׁיהּ מָטֵי עַד צֵית שְׁמַיָא וְהָא מַלאֲכַיָא דַייָ סָלְקִין וְנָחֲתִין בֵּיהּ :

עין המסורה:
מצב - ג': בר' כח , יב; שו' ט , ו; יש' כט , ג. וראשו - ד': בר' יא , ד; כח , יב; וי' יג , מה; איוב כ , ו. השמימה - י"א: בר' טו , ה; כח , יב; שמ' ט , ח , י; *דב' ד , יט; ל , יב; יהו' ח , כ; שו' יג , כ; כ , מ; איוב ב , יב; דה"ב ו , יג. מלאכי אלהים - ב': בר' כח , יב; לב , ב.

מסורה קטנה:
מצב - ג'; השמימה - י"א; מלאכי אלהים - ב'.

רש"י:
עולים תחילה , ואחר כך יורדים; מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאין בחוצה לארץ ועלו לרקיע , וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו (ראה ב"ר סח , יב).

רשב"ם:
מוצב - על ידי אחרים , "נצב" (להלן , יג) - מעצמו; וכן "נגש אל הערפל" (שמ' כ , כא) - מעצמו , "מוקטר ומוגש" (מל' א , יא) - על ידי אחרים; וכן "אשר... מראה בהר" (שמ' כה , מ) - אחרים הראו לו , אבל "נראה" (בר' יב , ז) - מעצמו. עולים ויורדים - לפי הפשט , אין לדקדק במה שהקדים עולים ליורדים , שכן דרך ארץ להזכיר 'עלייה' קודם 'ירידה'.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ודרך סלם - להיותו 'סמל' , או על מספר 'סיני' , דרש הוא (ראה ב"ר סח , יב , יג). ורב שלמה הספרדי (בן גבירול) אמר , כי סולם - רמז לנשמה העליונה , ומלאכי אלהים - מחשבות החכמה. ויאמר ישועה , כי טעם סלם - שעלתה בו תפילתו , וירדה תשועתו מן השמים. ואלה המפרשים לא ראו נבואות זכריה (א , ח - יא; ד; ה , ו) ועמוס (ז , א - ט; ח , א - ב; ט , א) וירמיה (א); והטעם: דרך משל , כי כל דבר לא יכחד מהשם; ודברי מטה תלויים בעליונים , וכאילו סולם ביניהם , שיעלו מלאכים בו , להודיע הדברים אחר שהתהלכו בארץ (ראה זכ' א , יא; איוב א , ו - ז); גם כן כתוב: ומלאכים אחרים יורדים למלאות שליחות השם (ראה זכ' ו , ה - ז) , כדרך מלך עם משרתיו.

ר' יוסף בכור שור:
וראשו מגיע השמימה - אילו אמר 'וראשו מגיע' , הייתי אומר: גבוה הרבה ולא עד השמים , כמו "ערים גדולות ובצורות בשמים" (דב' א , כח); אבל כיון שאמר 'הגיע השמימה' , דווקא , היה נראה לו שהיה ראש הסולם בשמים. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו - לפי דעתי , אני אומר שלא ראה מלאכים ממש עולים ויורדים , אלא כך נראה לו בחלומו , שהסולם עשוי ועומד להיות מלאכים עולים ויורדים דרך שם בשעת הצורך. ולקח ה'עליה' תחילה לפי שדרך בני אדם לעלות תחילה בסולם ואחר כך לירד , היה נראה לו שהיה עומד לעלות כדרכו וכדרך שאר בני אדם; אבל אם היה רואה מעשה המלאכים ממש , היו יורדים ואחר כך עולים , שדירתם למעלה. וגם יש לומר כי דרך העברי לומר 'עליה' תחילה , כמו (חולין יז , ב): עולה ויורד בסכין , בשחיטת חולין. ויש מפרשים , כי לפי שראה אותם עולים ואחר כך יורדים , אמר: מן הארץ נסעו ולארץ שבו , אלא עיקר דירתם בארץ , ולכך "מה נורא המקום הזה" (להלן , יז) , מקום דירת המלאכים; ולא נראה , כי מעולם לא חשב יעקב שדירת המלאכים למטה , וכי אמר "מה נורא" (שם) - על השכינה שראה ועל הסולם הקבוע שם , וידע שהוא שער השמים , כדמפרש ואזיל (שם).

רמב"ן:
והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו - הראוהו בחלום הנבואה , כי כל הנעשה בארץ נעשה על ידי המלאכים , והכל בגזרת עליון עליהם , כי מלאכי אלהים אשר שלח יי' להתהלך בארץ (ע"פ זכ' א , י) , לא יעשו קטנה או גדולה עד שובם להתיצב על אדון כל הארץ (ע"פ זכ' ו , ה) , לאמר לפניו: התהלכנו בארץ , והנה היא יושבת ושלוה (ע"פ זכ' א , יא) , או מלאה חרב ודם; והוא יצוה עליהם לשוב לרדת בארץ ולעשות דברו. והראהו , כי הוא יתברך נצב על הסלם ומבטיחו ליעקב בהבטחה גדולה , להודיע שהוא לא יהיה ביד המלאכים , אבל יהיה "חלק יי'" (דב' לב , ט) , ויהיה עמו תמיד , כמו שאמר "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך" (להלן , טו) , כי מעלתו גדולה משאר הצדיקים שנאמר בהם "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" (תה' צא , יא). (אשר תלך כי מעלתו) ועל דעת רבי אליעזר הגדול (פר"א לה) , היתה זאת המראה כענין בין הבתרים לאברהם (ראה בר' טו , ט - יא) , כי הראוהו ממשלת ארבע מלכיות ומעלתם וירידתם , וזה טעם מלאכי אלהים , כמו שנאמר בדניאל "שר מלכות יון" (ראה דנ' י , כ) , "ושר מלכות פרס" (שם , יג) , והבטיחו כי הוא יתעלה יהיה עמו בכל אשר ילך ביניהם , וישמרנו ויצילנו מידם. אמרו (פר"א לה): הראה לו הקדוש ברוך הוא ארבע מלכיות , מושלן ואבדן; הראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים ויורד , והראהו שר מלכות מדי עולה חמשים ושנים עוקים ויורד , והראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים עוקים ויורד , והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד; אמר לו יעקב "אך אל שאול תורד" (יש' יד , טו) , אמר לו הקדוש ברוך הוא "אם תגביה כנשר" וגו' (עו' א , ד).

רד"ק:
ויחלום והנה סולם - רבו הדיעות בפתרון החלום הזה , בדברי רבותינו ז"ל ובדברי זולתם. יש אומרים (ב"ר סח , יב) , כי מעמד הר סיני הראה לו , ומספר אותיות סלם כמספר אותיות 'סיני'. מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה - באותו מעמד היו יחד העליונים עם התחתונים. ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו - העולים הם משה ואהרן , והיורדים הם המלאכים העליונים. והנה יי' נצב עליו - זהו שאמר "וירד יי' על הר סיני" (שמ' יט , כ). ויש אומרים (ב"ר סח , יב): דבר הקרבנות שיעשו בניו הראה לו , והסלם הוא המזבח , וראשו מגיע השמימה - זהו עשן המערכה שעולה לשמים לרצון ריח ניחוח ליי' (ע"פ וי' א , ט). מלאכי אלהים עולים ויורדים בו - אלה הכהנים המקריבים הקרבנות ומקטירים קטורת. ומצאנו עוד בדבריהם (? וראה ב"ר סט , ז) , שראה עצמו בחלום הזה , כי הוא בהר המוריה , כי נודע לו המקום מקבלת אברהם אבינו; ועליו אמר: "יהיה בית אלהים" (להלן כב); ואמר: "אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים" (להלן , יז) , כי המקום ההוא מכוון כנגד כסא הכבוד. ומה שקרא שמו "בית אל" (להלן , יט) , לפי שראה שם המראה , אמר , כי גם המקום קדש; ובנה שם מצבה. ומצאנו עוד בדבריהם ז"ל (תנחומא ואינו לפנינו , ראה מו"נ ב , י; וראה ב"ר סח , יב) , שהסלם היו בו ארבעה חווקים , ורחב הסלם עולם ושליש עולם; והיו ארבעה מלאכים עולים ויורדים בו , שנים עולים ושנים יורדים; וכשנתחברו בחווק אחד שנים העולים ושנים היורדים , היה מלא החווק מהם. ו'מלאך' הוא שליש העולם שנאמר "וגויתו כתרשיש" (דנ' י , ו); וגמירי ד'תרשיש' הוי שלישו של עולם; הנה כי רחב הסלם עולם ושליש עולם. וצריך להתבונן בפתרון הזה , כי מה נכבד הוא. והראה לנו הרב רבינו משה ז"ל (מו"נ ב , י) בזה פתח , כי הנמצאים - שלשה , והשלישי הוא המלאך; והחווקים , שהיו ארבעה , הם ארבעה כדורים , והעולים והיורדים - רמז על המנהיגים ברצון האל; זהו מה שאמר והנה יי' נצב עליו; ויהיה טעם עליו - על הסלם או על יעקב , ויהיה הטעם - להשכילו. וטעם עולים תחלה ואחר כך יורדים - לפי הִתְלַמְדוּת האדם שהוא ממטה למעלה , וההנהגה הוא מלמעלה למטה. וטעם שנים עולים - הפועל והשכל האנושי , ושנים היורדים - שכל כל גלגל , כי בהם הנהגת העולם; וכשיתבונן האדם כל זה , הם אצלו מדרגה אחת , העולים והיורדים. סוף דבר , המראה הזאת היתה להשכיל את יעקב , הנהגת העולם היאך היא , ושהיא על ידי אמצעים; ולפי שהיה בורח הראה לו זה , וכי המנהיג הגדול מושל בכל ומשנה ההנהגה כאשר ירצה לשעתה. והבטיחו לתת הארץ ההיא לו ולזרעו , כי הוא הזרע המיוחד מאברהם ומיצחק; לפיכך אמר אביך - כאלו הוא אביך ולא אבי הבנים האחרים , כי ירושתו לך תהיה. וקורא לאבי אב 'אב' , וכן "כדוד אביו" שאמר על אחז (מ"ב טז , ב); ורבים ככה. והנה יי'. אשר אתה שוכב עליה - שאתה שוכב במקום ממנה , וכן "כי כל הארץ אשר אתה רואה" (ראה בר' יג , טו). ומה שאמרו ז"ל (חולין צא , ב) , שקפלה לכל ארץ ישראל תחתיו , רוצה לומר: כאלו קפלה כלה תחתיו , כן יחדה לו שתהיה ברשותו כלה , שתהיה לו מתנה מעתה , ובניו ירשוה וישכנו בה.

רלב"ג - ביאור המילות:
מלאכי אלהים - הם כחות , כי כל כח נקרא 'מלאך' , כמו שביאר הרב המורה (מו"נ ב , ו).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה לחוזק הכנת המקום ההוא בנבואה חלם בנבואה , והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה , ושמלאכי אלהים עולים ויורדים בו , ושהשם יתעלה נצב על ראש הסלם. ואחשב שהרמז בזה הסולם הוא אל המציאות הזה בכללו על מדרגותיו; וזה , שהכחות והצורות אשר באלו הנמצאות , הם כלם יורדות מהשם יתעלה על מדרגותיהם , עד שיגיע אל השפלה שבצורות; והם בעצמותם עולות , רוצה לומר , שקצתם הם בעבור קצת , כאלו תאמר , שהצורה השפלה היא בעבור העליונה ממנה , וכן לא יסור , עד שיכלה העניין בסוף אל הצורה הראשונה , והוא השם יתעלה; כבר התבאר זה ב'אלהיות'. והנה לרבותינו ז"ל בזה באורים רבים , אלא שרובם סובבים סביב זה הקוטב באופן מה. וזכר עוד , שכבר אמר אליו השם יתעלה בנבואה: אני יי' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק , הארץ שאתה שוכב עליה , והיא ארץ כנען , לך אתננה ולזרעך - רוצה לומר: הנני נותנה לך , שיירשוה זרעך בהגיע העת הראוי לזה.
ריכוז קישורים