תנ"ך - ויאמר יעקב אל־לבן הבה את־אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֤ב אֶל־לָבָן֙ הָבָ֣ה אֶת־אִשְׁתִּ֔י כִּ֥י מָלְא֖וּ יָמָ֑י וְאָב֖וֹאָה אֵלֶֽיהָ: (בראשית פרק כט פסוק כא)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־לָבָן הָבָה אֶת־אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ: (בראשית פרק כט פסוק כא)

טקסט בלבד:

ויאמר יעקב אל־לבן הבה את־אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה: (בראשית פרק כט פסוק כא)

תיקון קוראים:

ויאמר יעקב אל־לבן הבה את־אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה: (בראשית פרק כט פסוק כא)

תרגום אונקלוס:
וַאֲמַר יַעֲקֹב לְלָבָן הַב יָת אִתְּתִי אֲרֵי שְׁלִימוּ יוֹמֵי פוּלחָנִי וְאֵיעוֹל לְוָתַהּ :

עין המסורה:
מלאו - ג' בתורה (בלישנא): בר' כט , כא; שמ' ח , יז; י , ו. ואבואה - ד': *בר' כט , כא; מ"ב יט , כג; תה' מג , ד; דה"ב א , י. (וחד: אבאה - שו' טו , א).

מסורה גדולה:
ואבואה ד' ואבואה אליה ואבואה מלון קצה ואצאה לפני העם הזה ואבואה אל מזבח אלהים. וחד אבאה אל אשתי החדרה.

מסורה קטנה:
מלאו - ג' בתור'; ואבואה - ד'.

רש"י:
כי מלאו ימי , שאמרה לי אמי. מלאו ימי - הריני בן שמנים וארבע , ואימתי אעמיד שנים עשר שבטים ? וזהו שאמר: ואבואה אליה (ראה ב"ר ע , יז) - והלא קל שבקלים אינו אומר כן , אלא להוליד תולדות אמר.

רשב"ם:
כי מלאו ימי - שבע שנים עבדתיך.

ר' יוסף בכור שור:
כי מלאו ימי - השלמתי תנאי שלי. הבה את אשתי - כי כבר היא אשתי; נתת לי מתחלת התנאי , אלא שמחוסרת הכנסה [הג"ה].

רמב"ן:
כי מלאו ימי - שאמרה לי אמי; ועוד: כי מלאו ימי - הריני בן שמנים וארבע שנה , ואימתי אעמיד שנים עשר שבטים? לשון רבנו שלמה.

רד"ק:
ויאמר. ימי - ימי עבודתי.

רלב"ג - ביאור המילות:
מלאו ימי - זקנתי.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה קודם שהתחיל יעקב בעבודה אמר ללבן: הבה את אשתי , כי זקנתי ומלאו ימי , ואבואה אליה , כדי שאוליד ממנה. ואמנם אמר זה , לפי שכבר היו אז ליעקב יותר משבעים ושבע שנה , ולזה לא יתכן שימתין שתשלם העבודה. והנה לא היה ללבן לירוא שלא ישלים לו עבודתו , כי בידו היה לגזול לו בתו. והוכרחתי לפרש , שזה העניין היה קודם שיתחיל יעקב בעבודה הזאת , לפי שבזולת זה לא יתכן שישלם מה שקרה ליהודה מעניין בניו. וזה , כי יעקב עמד בבית לבן עשרים שנה - כמו שספר "זה לי עשרים שנה בביתיך" (בנוסחנו: בביתך; בר' לא , מא) - וכאשר חסרנו מהם שבע שנים , ישארו שלש עשרה שנה מעת שנשא יעקב לאה עד צאתו מבית לבן , וכבר היה יהודה הבן הרביעי ללאה; הנה לא יתכן שיהיו לו יותר מעשרה שנים בצאת יעקב מבית לבן; וזה מבואר בנפשו , כי לכל אחד מהם היה הריון בפני עצמו. וליוסף היו אז שש שנים; וזה , שכאשר ילדה רחל את יוסף , נשלמה העבודה אשר עבד יעקב ברחל ובלאה , כמו שאמר: "תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אותך בהן" (בר' ל , כו); ואז התנה לבן לתת לו שכר אחר. ואין לאומר שיאמר , שכבר עֲבָדוֹ אחר הארבע עשרה שנה , עד שילדה רחל את יוסף , ולזה אפשר שיהיו ליהודה כמו שש שנה או יותר שנולד יוסף; וזה , שכבר יֵרָאֶה שלא עֲבָדוֹ יעקב בזולת שכר , כי לבן עצמו היה מרחיק זה , כמו שאמר: "הכי אחי אתה ועבדתני חנם" (לעיל , טו); ועוד , שכבר זכר יעקב שלא עבדו בזולת שכר , אך עבדו ארבע עשרה שנה בבנותיו ושש שנים בצאנו (ראה בר' לא , מא). וזה לאות , כי השש שנים כלם נתן לבן בהם ליעקב שכר בצאנו: פעם היה נותן לו עקודים , ופעם נקודים , ופעם ברודים , והחליף משכורתו עשרת מונים , כמו שנזכר במה שאחר זה (בר' לא , ז - ח). וכאשר היה זה כן , הוא מבואר שאם היה העניין כן , לא היו ליהודה כי אם ארבעים ושלש שנה בבא יעקב למצרים , כי יוסף היה אז בן שלשים ותשע שנה. ולפי המנהג הטבעי היו ליהודה שלש עשרה שנה קודם שתהר אשתו , ולזה היה בהכרח בן שש עשרה שנה לכל הפחות כשנולד שלה - עם שכבר נראה , שכבר היה לאונן יותר משנה אחת על שלה , ולזה צוה יהודה לתמר , שתשב אלמנה בית אביה עד יגדל שלה (ראה בר' לח , יא) - ולזה יהיו ליהודה לכל הפחות עשרים ותשע שנה , כשגדל שלה והיה בן שלש עשרה שנה , ואחר כן הרתה תמר ממנו והולידה פרץ; והנה אין לו פחות משלשים שנה. והנה בהוליד פרץ חצרון יהיו ליהודה ארבעים וארבע שנה לכל הפחות , ובהולידו חמול יהיו לו ארבעים וחמש שנה. וכבר בארנו , שלא יהיו לו לפי זה החשבון יותר מארבעים ושלש שנה בבואו למצרים , וכבר נולד אז חמול , כמו שנזכר בפרשת 'ויגש' (בר' מו , יב); עם שהוא רחוק , שימשך כל מה שספרנו על הדבקות בזה הזמן שהגבלנו; ועוד שכבר יראה מהכתוב , שכבר ארך הזמן בין מות אונן וגדול שלה. ולזה הסכמנו לפרש , שיעקב שאל ללבן שיתן לו תכף אשתו , קודם שיתחיל בעבודה , ונתן הסבה בזה לפי שמלאו ימיו. ולפי זה החשבון יתכן , שהיו ליהודה שבע עשרה שנה בצאת יעקב מבית לבן , והיו ליהודה חמשים שנה בבאו למצרים; ובזה הזמן יתכן בלי ספק שישלם כל מה שקרה לו מהבנים; וזה מבואר לפי מה שזכרנו. ועוד , שזה נאות יותר ללשון התורה , שאם היה הרצון באמרו כי מלאו ימי - ששלמו ימי עבודתי , היה לו לומר 'כי מלאו ימי עבודתי' , לא כי מלאו ימי , בזולת קשור עם העבודה , כי זה שב בהכרח אל ימי חייו. ועוד , שמזה המקום יוסר הספק , איך יתכן שיולדו אחד עשר זכרים ונקבה אחת זה אחר זה תוך שבע שנים; כי לפי זה החשבון תהיה הולדתם נשלמת בארבע עשרה שנות העבודה , וזה ממה שאיננו זר; ואולם אמרנו זה אחר זה , לפי שכן נראה מזה הספור , במה שאין ספק בו. ואולם רבותינו ז"ל (סע"ר ב) הבינו שיהיה זה כולו נשלם בשבע שנים; וזה כולו היה ממנהגם , להפליג בחוזק ההשגחה האלהית ולפרסם עניינה אל ההמון. ואמנם מה שיאות לפי פשוטי הדברים ולאמת בעצמו , הוא מה שכתבנו; וכבר ידעת , כי דברי תורה מתחלקים לכמה טעמים.
ריכוז קישורים