תנ"ך - אל־האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל־אישך תשוקתך והוא ימשל־בך: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אֶֽל־הָאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙ עִצְּבוֹנֵ֣ךְ וְהֵרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶב תֵּלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁ֣וּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ: ס (בראשית פרק ג פסוק טז)

טקסט וניקוד:

אֶל־הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל־אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל־בָּךְ: ס (בראשית פרק ג פסוק טז)

טקסט בלבד:

אל־האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל־אישך תשוקתך והוא ימשל־בך: ס (בראשית פרק ג פסוק טז)

תיקון קוראים:

אל־האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל־אישך תשוקתך והוא ימשל־בך: ס (בראשית פרק ג פסוק טז)

תרגום אונקלוס:
לְאִתְּתָא אֲמַר אַסגָּאָה אַסגֵּי צַעֲרַכִי וְעִדּוּיַכִי בִּצעַר תְּלִידִין בְּנִין וּלוָת בַּעלִיך תְּהֵי תִיוּבתִּיך וְהוּא יִשׁלוֹט בִּיך :

עין המסורה:
הרבה ארבה - ג' (בלישנא): *בר' ג , טז; טז , י; כב , יז. תשוקתך - ג' מלא (בלישנא): בר' ג , טז; ד , ז; שה"ש ז , יא.

מסורה גדולה:
הרבה ארבה ג' אל האשה אמר הרבה ויאמר לה מלאך יי' כי ברך אברכך.

מסורה קטנה:
אל - האשה - ל' ראש פסוק; ואל - אישך - ל'; תשוקתך - ל'.

רש"י:
עצבונך - זה צער גדול בנים (ראה עירובין ק , ב). והרונך - זה צער העִבור. בעצב תלדי בנים - צער הלידה (ראה שם). ואל אישך תשוקתך - לתשמיש , ואע"פ כן אין לך מצח לתבעו בפה , אלא הוא ימשול בך; הכל ממנו ולא ממך (ראה שם). תשוקתך - תאותך , כמו "ונפשו שוקקה" (יש' כט , ח).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
הַרְבָּה ארבה - 'שם הפועל'. עצבונך - בעת העינוי , בצאת דם בתולים. והרונך - הנו"ן נוסף; כי ההריון כבד על האשה , וכן הלידה. תשוקתך - משמעתך; והטעם , שתשמעי כל אשר יצוה עליך , כי את ברשותו; וכן "ועלי תשוקתו" (שה"ש ז , יא) - להיות ברשותו לעשות חפצו.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - דקדוק המלים:
ונדגש צד"י עצבונך - לדבר בה צחות , כצד"י "ולא יכלה עוד הצפינו" (שמ' ב , ג) , וקו"ף "אם יקרך עון" (ש"א כח , י).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
והנה החל השם לקלל הנחש , ואחר כן האשה. וטעם עצבונך: בעבור הבתולים. והרונך - צער ההריון. ואל אישך תשוקתך - תכספי ותתאוי אותו , כמו "ועלי תשוקתו" (שה"ש ז , יא). ויש אומרים: תסורי אל משמעתו.

ר' יוסף בכור שור:
ואל (בנוסחינו: אל) האשה אמר - כמה גרמת לך רעות! עד השתא לא היית צריכה לילד , שהרי לא הייתם ראויים למות , אבל מעתה צריכה את לילד , שהרי מתים אתם , אם לא תולידו , הרי העולם כלה , שתמותו; ולפיכך: ארבה הרונך - והוא עצבונך , כי בעצב תלדי בנים; כי כמה צערים בבנים: צער ההריון וצער הלידה וצער הגידול. ואל תדמי בעצמך לומר: אבטל מצוות הפריה כמו שבטלתי מצות עץ הדעת , שלא אזקק לבעלי , לכך נאמר ואל אישך תשוקתך - שתהא מתאוה לו; ואם תאמר: אכבוש את יצרי מפני הצער , לכך נאמר והוא ימשל בך - ויקחך בעל כרחך.

רמב"ן:
ואל אישך תשוקתך - לתשמיש , ואע"פ כן אין לך מצח לתבעו בפה , אלא הוא ימשול בך - הכל ממנו ולא ממך; לשון רבנו שלמה. ואינו נכון , כי זה שבח באשה , כמו שאמרו (עירובין ק , ב): וזו מדה יפה בנשים. ורבי אברהם אמר: תשוקתך - משמעתך; והטעם , שתשמעי אל כל אשר יצוה עליך , כי את ברשותו לעשות חפצו. ולא מצאתי לשון 'תשוקה' , רק בחשק ותאוה. והנכון בעיני , שהעניש אותה שתהיה נכספת מאד אל בעל , ולא תחוש לצער ההריון והלידה , והוא יחזיק בה כשפחה , ואין המנהג להיות העבד משתוקק לקנות אדון לעצמו , אבל יברח ממנו ברצונו. והנה זו מדה כנגד מדה , כי היא נתנה גם לאישה ויאכל במצותה , וענשה שלא תהיה היא מְצַוָה עליו עוד , והוא יצוה עליה כל רצונו.

רד"ק:
אל האשה. הרבה - מקור; ובבא המקור על הפעַל הוא להגדיל הענין. עצבונך והרונך - מן "בעצבון תאכלנה" (להלן , יז) , שהוא עמל ויגיעה. ופירש החכם רבי אברהם: ענוי דם בתולים , והרונך - כי ההריון כבד על האשה. ואדני אבי ז"ל פירש: עצבונך - כובד ההריון , והרונך - אריכות ימי ההריון. בעצב תלדי בנים - בעת הלידה יש לה עצב וכאב גדול. ובדברי רבותינו ז"ל (ב"ר כ , ו) - תלדי - זה צער הלידה , בנים - זה צער גדול בנים. ואל אישך תשוקתך - אע"פ שתלדי בצער בנים , תהי משתוקקת עוד לשכב עמו. תשוקתך - תאותך. והוא ימשול בך - לצוות עליך מה שירצה , כאדון לעבד. ובבראשית רבה (שם): ארבה - כל שהוא הרב"ה - ארבה: כל שהוא למאתים ושנים עשר - הוא חי , וזהו נולד לשבעה. ואמרו על נולד לתשעה: אין האשה יולדת אלא או למאתים שבעים ואחד , או למאתים שבעים ושנים , או למאתים שבעים ושלשה. ואמרו על בהמה טמאה , שיולדת לשנים עשר חדש (שם). חייא בר אדא הוה יתיב קמיה דרב; הוה מסבר ליה ולא סבר , מסבר ליה ולא סבר. אמר ליה: אמאי אי את סבר? אמר ליה: דחמרתי בעיא למילד , ואני מתיירא שלא תצנן ותמות. אמר ליה: מאי איכפת ליך? פעמים שהיא מוספת פעמים שהיא פוחתת; כשפוחתת , אינה פוחתת מימות הלבנה , וכשהיא מוספת , אינה מוספת על ימות החמה. אמר ליה: והכתיב "הידעת עת לדת יעלי סלע" , ואמר "תספר ירחים תמלאנה" (איוב לט , א , ב)? אמר: להלן בדַקָּה וכאן בגסה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ואל (בנוסחנו: אל) האשה אמר , כי לחולשת שכלה לא הושגח בבריאתה באופן אשר הגיעה ההשגחה בו בבריאת האדם; וזה שכבר יקרוה דברים רבים מכאיבים , כמו הוסת וההריון והלידה , ושתשוקתה אמנם הושמה לעבודת בעלה , והוא ימשל בה , ואמנם היה זה כן , לפי שכל מה שהיה הדבר יותר נכבד , השגיח השם בבריאתו יותר , כמו שהתבאר ב'ספר בעלי חיים'.
ריכוז קישורים