תנ"ך - ואיבה ׀ אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאֵיבָ֣ה ׀ אָשִׁ֗ית בֵּֽינְךָ֙ וּבֵ֣ין הָאִשָּׁ֔ה וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ וּבֵ֣ין זַרְעָ֑הּ ה֚וּא יְשׁוּפְךָ֣ רֹ֔אשׁ וְאַתָּ֖ה תְּשׁוּפֶ֥נּוּ עָקֵֽב: ס (בראשית פרק ג פסוק טו)

טקסט וניקוד:

וְאֵיבָה ׀ אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב: ס (בראשית פרק ג פסוק טו)

טקסט בלבד:

ואיבה ׀ אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב: ס (בראשית פרק ג פסוק טו)

תיקון קוראים:

ואיבה ׀ אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב: ס (בראשית פרק ג פסוק טו)

תרגום אונקלוס:
וּדבָבוּ אֲשַׁוֵי בֵּינָך וּבֵין אִתְּתָא וּבֵין בְּנָך וּבֵין בְּנַהָא הוּא יְהֵי דְכִיר מָא דַעֲבַדתּ לֵיהּ מִלְקַדמִין וְאַתּ תְּהֵי נָטַר לֵיהּ לְסוֹפָא :

עין המסורה:
עקב - ג': בר' ג , טו; מט , יט; תה' מא , י.

מסורה קטנה:
ואיבה - ל'; זרעה - ל'; ישופך - ל'; תשופנו - ל'.

רש"י:
ואיבה אשית - אתה לא נתכונתה אלא שימות אדם , שיאכל הוא תחלה , ותשא את חוה; ולא בא לדבר אל חוה תחלה , אלא שהנשים קלות להתפתות ויודעות לפתות בעליהן , לפיכך: ואיבה אשית. ישופך - יכתתך; כמו "ואכת אותו טחון" (דב' ט , כא) , ותרגומו: "ושפית יתיה". ואתה תשופנו עקב - לא תהיה לך קוֻמָה ותשכנו בעקבו , ואף משם תמיתנו. ולשון תשופנו - כמו "נשף בהם" (יש' מ , כד) , שכשהנחש בא לנשוך , הוא נושף כמין שריקה , ולפי שהלשון נופל על הלשון כתב לשון נשיפה בשניהם.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
הוא ישופך - זרעה יככה בראש; וכן "אשר בשערה ישופני" (איוב ט , יז) - הלא תראה מה כתוב אחריו. ויחסר הבי"ת , כמו "הנמצא בית יי'" (מ"ב יב , יא). עקב - הוא הרגל; ואם הראש - ראשון , זה - אחרון; וכן "ואת עקבו מים" (יהו' ח , יג).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - דקדוק המלים:
ואיבה - במלת "ואיבתי" (שמ' כג , כב) נראה כי המפעל משולש. תשופנו עקב - חסר בי"ת , כמו "כי ששת ימים עשה יי'" (שמ' כ , יא); "הנמצא בית יי'" (מ"ב יח , טו). והנכון בעיני , שדקדוקו: תשופנו שיפת עקב , כמו "כי הכית את כל אויבי לחי" (תה' ג , ח) - מכת לחי , וככה "מחץ מתנים קמיו" (דב' לג , יא).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
בעבור מלת איבה דרשו קדמונינו (סוטה ט , ב) , כי הנחש התאוה חוה. ופשוטו: בעבור שסבבת רע עליה ועל זרעה , ינקמו ממך. ישופך ראש - יכך בראש , כמו "אשר בסערה (בנוסחנו: בשערה) ישופני" (איוב ט , יז) , וסוף הפסוק יוכיח: "והרבה פצעי חנם"; כי הנחש אם לא יוכה בראש , יחיה. עקב - סוף הרגל.

ר' יוסף בכור שור:
ואיבה אשית - גם זו הרחקה.

רמב"ן:
וטעם תשופנו עקב - שיהיה לאדם יתרון עליך באיבה , כי הוא ישופך ראש , ואתה לא תשופנו , רק בעקבו , וירצץ מוחך שם.

רד"ק:
ואיבה אשית - אתה הראית עצמך שהיית אוהב אותה , וחשבת לפי דבריך ליעץ אותה מאהבה; אני אהפוך האהבה לאיבה. ובין זרעך ובין זרעה - לא אמר הֵנָה 'כל ימי חייך' , כי האיבה תסור בימות המשיח , כמו שאמר "ושעשע יונק על חור פתן" (יש' יא , ח). הוא ישופך ראש - כשימצאך , יכך לעולם בראשך , כשיוכל לך. ואתה תשופנו עקב - כי תלך על גחון , ולא תוכל לו אלא בעקבו , שתַכֶּנוּ בו בנשיכה. ישופך , תשופנו - ענין מכה וכתיתה , וכן "אשר בשערה ישופני" (איוב ט , יז). ובנסתר נפרש כל זה.

רלב"ג - ביאור המילות:
ויאמר יי' אלהים אל הנחש - ידוע כי זאת הקללה היא צודקת בנחש , כי הוא ארור מכל בעלי חיים ההולכים , בשכבר הוא לבדו ימָצֵא הולך על גחונו , ולא הוכנו לו רגלים ללכת כמו העניין בשאר ההולכים; וכן תמצא שאמר הכתוב "ונחש עפר לחמו" (יש' סה , כה). וכן תמצא שהאיבה קיימת בין הנחש ובין בני האדם , עד שהוא ישוך בני האדם מזולת שיגיע לו תועלת מזה; ושהאדם , כשירצה לשברו ולכתתו בדרך שלא יזיק לו , יכהו בראשו , כי לא יועיל הכותו במקום אחר או בזנבו , כי אחר כן יחיה ויזיקהו בראשו בשישכהו. והנחש ישבר ויכתת בני האדם בעקבם , כי הוא הולך על גחונו , ומשם יכתתם וימיתם , כי כבר יתפשט הארס שלו בגופם וימותו; וזה מחכמת זה המשל; ואולם לפי הנמשל יאות זה המאמר גם כן , כמו שיתבאר (בה"פ). ויהיה ביאור ראש ועקב לפי הנמשל: 'בראשונה ובסוף'; וכן תרגם אונקלוס עליו השלום.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ונתקלל עוד , שאפילו בינו ובין האשה , ששָלְמָה ההסכמה בזה העניין אשר הִשִּׁיאָהּ בו , תהיה האיבה , עד שהאחד ינגד לשני לפעולתו; וזה כי היא תשתמש בהשגות החושים , אשר יבטלו פעולות הדמיון בעת פעולתם. וכן זרעה - והן אלו ההשגות החושיות , ינגדו לזרע הדמיון , והם הצורות הדמיוניות אשר כבר הגיעו , שהדמיון לא יוכל על ציורם בעת השתמשות הנפש בשאר ההשגות; אלא שסדור העניין יהיה כן , שהיא וזרעה יבטלו פעולת הדמיון בראשונה , בהרגישם הדברים המוחשים , כי אז תִבָּטֵל פעולתו , והוא יבטל פעולתם בסוף , כשיקח מהם אלו ההשגות החושיות ויציירם. וזה הענין כולו על דרך משל , כמו שתראה.
ריכוז קישורים