תנ"ך - ויאמר׀ ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה׀ פן־ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֹּ֣אמֶר׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֗ים הֵ֤ן הָאָדָם֙ הָיָה֙ כְּאַחַ֣ד מִמֶּ֔נּוּ לָדַ֖עַת ט֣וֹב וָרָ֑ע וְעַתָּ֣ה׀ פֶּן־יִשְׁלַ֣ח יָד֗וֹ וְלָקַח֙ גַּ֚ם מֵעֵ֣ץ הַחַיִּ֔ים וְאָכַ֖ל וָחַ֥י לְעֹלָֽם: (בראשית פרק ג פסוק כב)

וַיֹּאמֶר׀ יְהוָה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה׀ פֶּן־יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם: (בראשית פרק ג פסוק כב)

ויאמר׀ ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה׀ פן־ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם: (בראשית פרק ג פסוק כב)

ויאמר׀ יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה׀ פן־ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם: (בראשית פרק ג פסוק כב)

תרגום אונקלוס:

וַאֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אָדָם הֲוָה יְחִידַי בְּעָלְמָא מִנֵיהּ לְמִידַּע טָב וּבִישׁ וּכעַן דִּלמָא יוֹשֵׁיט יְדֵיהּ וְיִסַב אַף מֵאִילָן חַיַיָא וְיֵיכוֹל וְיֵיחֵי לְעָלַם :

עין המסורה:

ויאמר יי' אלהים - ד' בעינינא: בר' ב , יח; ג , יג , יד , כב. כאחד - י"ב (בפתח): *בר' ג , כב; מט , טז; שו' טז , ז , יא; יז , יא; ש"א יז , לו; ש"ב ב , יח; ט , יא; יג , יג; יח' מח , ח; עו' א , יא; דה"ב יח , יב. לעלם - י"ח חסר: *בר' ג , כב; ו , ג; שמ' ג , טו; טו , יח; כא , ו; לא , יז; לב , יג; וי' כה , מו; דב' ה , כו; לב , מ; מ"א א , לא; ב , לג; ט , ה; י , ט; תה' מה , יח; עה , י; צב , ט; איוב ז , טז. לעלם - י' חסר בתורה: בר' ג , כב; ו , ג; שמ' ג , טו; טו , יח; כא , ו; לא , יז; לב , יג; וי' כה , מו; דב' ה , כו; לב , מ.

מסורה גדולה:

לעלם י"ח חס' ואכל וחי לעלם לא ידון רוחי באדם זה שמי יי' ימלך ועבדו לעלם והתנחלתם אתם ביני ובין בני ישראל ונחלו לעלם למען ייטב להם ואמרתי חי אנכי ותקד בת שבע ושבו דמיהם באהבת יי' והקמתי דמלכים אזכירה שמך ואני אגיד לעלם ואתה מרום מאסתי.

מסורה קטנה:

כאחד - י"ב; לעלם - י' חס' בתור'.

רש"י:

היה כאחד ממנו - הרי הוא יחיד בתחתונים כמו שאני יחיד בעליונים; ומה היא יחידותו? לדעת טוב ורע , מה שאין כן בבהמה וחיה. ועתה פן ישלח ידו וגו' - ומִשֶיִחְיֶה לעולם , הרי הוא קרוב להטעות הבריות אחריו ולומר: אף הוא אלוה. יש מדרשי אגדה , אבל אינן מיושבין על פשוטו.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

ויאמר. כאשר יהיה 'אֶחָד' בפתח קטן (סגול) , יהיה בטעם; עניינו: מוכרָת. ואם יהי בפתח גדול , יהיה סמוך; וכן "כאַחַד שבטי ישראל" (בר' מט , טז); על כן לא יתכן מדרך הדקדוק להיות פירושו: 'כמו אֶחָד' (ראה ת"א); ומה טעם יהיה לו? והיה בעל הטעמים ראוי להדביק ממנו עם לדעת! ופירוש ממנו - לשון רבים , כמו "איש ממנו" (בר' כג , ו). וכבר בארתי בספר היסוד (יס"ד ע' 93 ) למה נדגש נו"ן הרבים. ואנשי מזרח (ראה גינ' מסורה א ע' תקצא) , הקוראים אותו בלא דגשות , יטעו. וטעם הפסוק , כמו "והייתם כאלהים יודעי טוב ורע" (לעיל , ה). או פירושו על מחשבתו. ואל תתמה על ממנו , כי כמהו "הבה נרדה" (בר' יא , ז); "בצלמנו" (בר' א , כו); וזה דבור השם עם המלאכים.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - דקדוק המלים:

ממנו - דגש , לחסרון נו"ן הקהל; גם הוא ככה "ולא תגרע ממנו" (דב' יג , א) , לחסרון הנו"ן הנוסף. ובכל ספרי אנשי המזרח כל ממנו לשון רבים מדברים - הנו"ן רפה.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:

הן האדם - דברי השם למלאכים. והמתרגם (ת"א) הפריש היה כאחד; והוא דָבֵק. ועוד: בעל הטעמים הפריש ממנו ואיננו דָבֵק עם לדעת; רק הוא כמשמעו , כדברי הנחש: "והייתם כאלהים" (לעיל , ה). יש לעולם - זמן קצוץ: "ועבדו לעולם" (שמ' כא , ו); "וישב שם עד עולם" (ש"א א , כב).

ר' יוסף בכור שור:

הן האדם היה כאחד ממנו - דרך ענותנותו של הקדוש ברוך הוא ששיתף עם משרתיו; וכן דרך כל לובשי ענוה שקוראין משרתיהם ותלמידיהם 'חברים'. ואם בא גוי לקנתר כנגד 'שלשה חלקים' , הנה גם יש כאן להקשות להם הקשים שכתבתי גבי "ויאמר נעשה אדם" (בר' א , כו) , דכיון שהם אחת ושוין , לא היה לאחד לצאת על חבירו ולעשות עצמו גדול , אלא היה לו לומר 'ויאמרו'. גם מעץ החיים - עץ הרפואה , כמו (במ' כא , ח) "והיה כל הנשוך וראה אותו וחי" - שהוא 'ונתרפא' , וכמו שאומר (יש' לח , כא) "דבילת... וימרחו על השחין ויחי" , וכמו 'חיתה המכה' , בתלמוד (ראה משנה נדה י , א); כי אותו עץ , כל מי שהוא חולה , אם יאכל ממנו , יתרפא; ואם תש כחו , יתחזק; ואם זקן , ישוב לימי עלומיו; ולפיכך: אם יהיה אדם בגן עדן כשיזקין ויתיש כחו , יאכל ממנו ויתחזק ויחזור לימי עלומיו , וכשיחזור ויזקין , יחזור ויאכל , וכן לעולם , אבל לבריא וחזק אינו מועיל כלום; ולא כמו שסבורים בני אדם , שמי שיאכל ממנו יחיה לעולם , אין זאת! דאם כן היה אדם אוכל לאחר שאכל מעץ הדעת , או קודם; אבל לא היה מועיל כלום.

רמב"ן:

ועתה פן ישלח ידו - רצה הקדוש ברוך הוא שתתקיים גזרתו במיתת האדם , ואם יאכל מעץ החיים , שנברא לתת באוכליו חיי עולם , תִבָּטֵל הגזרה: או שלא ימות כלל , או שלא יבא יומו בעת הנגזר עליו ועל תולדותיו. והנה עתה שהיתה לו בחירה , שמר העץ הזה ממנו , כי מתחלה לא היה עושה אלא מה שצווה , ולא אכל ממנו כי לא היה צריך. ודע והאמן , כי גן עדן - בארץ , וכן עץ החיים ועץ הדעת , ומשם יצא הנהר ויפרד לארבעה ראשים הנראים לנו , כי פרת בארצנו ובגבולנו , ופישון הוא נילוס מצרים כדברי הראשונים; אבל כאשר הם בארץ כן יש בשמים דברים יקראו כן , והם לאלה יסוד , כמו שאמרו (שה"ז א , ד): "הביאני המלך חדריו" (שה"ש א , ד) - מלמד שעתיד הקדוש ברוך הוא להראות לישראל גנזי מרום החדרים שבשמים. דבר אחר: "הביאני המלך חדריו" - אלו חדרי גן עדן. מכאן אמרו: כמעשה הרקיע מעשה גן עדן. והנהרות כנגד ארבע מחנות שבמרום , ומשם ימשך כח מלכיות הארץ , כמו שכתוב "על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה" (יש' כד , כא). כך אמרו בבראשית רבא (ראה ב"ר טז , ד): "ארבעה ראשים" (בר' ב , י) - אלו ארבע מלכיות; "שם האחד פישון" (שם , יא) - זו בבל וכו'. והדברים הנקראים 'עץ החיים' ו'עץ הדעת' למעלה - סודם נעלה ונשגב , והאדם חטא בפרי עץ הדעת תחתון ועליון במעשה ובמחשבה. ואם היה העץ טוב לאדם למאכל ונחמד אליו להשכיל , למה מנעו ממנו , והאלהים הוא הטוב והמטיב , "לא ימנע טוב להולכים בתמים" (תה' פד , יב)?! והנחש אין בו היום נפש מדברת , ואם היתה בו מתחלה היה מזכיר בקללתו שיֵאָלֵם , כי היא היתה לו קללה נמרצת מכולן (ע"פ מ"א ב , ח)!? אבל כל אלה דברים כפולים , הגלוי והחתום בהם אמת. ובבראשית רבא (ב"ר טז , ה): דבר אחר: "לעבדה ולשמרה" (בר' ב , טו) - אלו הקרבנות , שנאמר "תעבדון את האלהים" (שמ' ג , יב); הדא הוא דכתיב "תשמרו להקריב לי במועדו" (במ' כח , ב). רמזו כי הקרבנות יצמיחו ויגדלו בעץ החיים ועץ הדעת וכל עצי גן עדן , והם העבודה והשמירה בהם. ורבי אברהם (בבר' ב , יא) יכחיש מה שאמרו כי פישון הוא נילוס , בעבור שימצאוהו יוצא מהר הלבונה ולכן יגדל בימי הקיץ. וכבר נודעו נהרות רבים יצאו מן המקור וימשכו הרבה , ואחר כן יכנסו בתחתיות ארץ מהלך ימים , ויבקעו ויהיו נובעים תחת אחד ההרים במקום רחוק.

רד"ק:

ויאמר יי' אלהים. כאחד ממנו - שיתף עצמו יתברך עם המלאכים , כמו שאמר "בצלמנו כדמותינו" (בר' א , כו). לדעת טוב ורע - כבר פרשנו ידיעת טוב ורע במלאכים , בפסוק "ומעץ הדעת" (בר' ב , יז). ובבראשית רבה (כא , ה): דרש רבי פפוס: כאחד ממנו - כאחד ממלאכי השרת. אמר לו רבי עקיבא: דייך , פפוס! אלא מה אני מקיים כאחד ממנו? שנתן הקדוש ברוך הוא לפניו שתי דרכים: דרך החיים ודרך אחרת; הניח החיים וברר לו דרך אחרת. רבי ברכיה בשם רבי יוחנן: כל זמן שהיה אדם , היה אחד; כיון שנטלה ממנו צלעתו , מיד - לדעת טוב ורע. ודעת המתרגם כדעת רבי עקיבא (שם) , שתרגם: "הוה יחידאי בעלמא מיניה למדע טב וביש" (ת"א) , רוצה לומר: ממנו הוא לדעת טוב ורע , כי האל נתן לו הבחירה. ועתה פן ישלח ידו - והנה מתחילה לא מנעהו מעץ החיים , אבל צוהו לאכול ממנו , כמו שפירשנו (בר' ב , יז) כי הוא בכלל כל עצי הגן; וכל זמן שיאכל מעץ החיים , יארך חיותו , עד שיחיה שנים ארוכות יותר ממה שחיה. אבל בעברו על מצות האל ואכל מהעץ אשר מנעהו ממנו , היה ענשו המיתה טרם זמן הנגזר לו מתחלה. לפיכך לא רצה שישאר בגן , פן ישלח ידו ולקח ויאכל גם מעץ החיים כמו שהיה אוכל , וחיה זמן רב; כי כן טבע פרי העץ ההוא לחזק טבע האדם ולהאריך חייו. וכיון שעבר על המצוה , יקבל ענשו לקצר ימיו. וראוי לגרשו מן הגן בעבור זה , כדי שלא יאכל מעץ החיים. ופירוש גם מעץ: כמו שאכל מעץ הדעת. כי אם אניחנו בגן ואצוה עליו שלא יאכל מעץ החיים , יעבור על מצותי כמו שעבר באכילת עץ הדעת. ופירוש לעולם: זמן ארוך; כמו "ועבדו לעולם" (שמ' כא , ו). ובנסתר יתפרש עוד כל זה.

רלב"ג - ביאור המילות:

ולקח גם מעץ החיים - רוצה לומר , שיקח ההשגה הזאת בזולת הדרך שיגיעו בה אליה. ואכל וחי לעולם - רוצה לומר , שאם אכל ממנו ― וזה יהיה בשיקח ההשגה על הסדר הראוי ― יגיע לו ממנה החיים הנצחיים. והנה יהיה ביאור העניין כן: האם האדם הושם בזה האופן מהבריאה , אשר אפשר בה שישיג המושכלות באופן מתיחס להשגת העליונים , לתכלית שישתמש בה בהשגות הטוב והרע? ועתה , כיון שֶמָּרָה והחטיא כוונתינו , שמא יהרוס להכנס במושכלות בזולת ההצעות הראויות , אשר אם יקח ההשגה ההיא על הסדר הראוי , יגיע לו ממנה החיים הנצחיים; ולזה שלחו מגן עדן. ואפשר שנֹאמר , שאָמרוֹ פן ישלח ידו הוא על דרך "אורח חיים פן תפלס" (מש' ה , ו) , שהרצון בו: האם יש תוחלת שתפלס אורח חיים? זה לא יתכן , כי "נעו מעגלותיה" מנתיבו , ולזה "לא תדע" אורחות חיים (שם); וכן העניין בכאן: האם יש תוחלת שישלח ידו ולקח מעץ החיים ויאכל ממנו? זה לא יתכן , כמו שיתבאר אחר זה. וזה הפירוש השני הוא יותר נאות מאד מן הראשון.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

וספר אחר זה , שכבר התרעם השם על האדם מצד מה שמּרה בו , ואמר: הנה האדם היה כאחד ממנו - רוצה לומר , שנתן לו כלי ישתמש בו במושכלות , באופן מתיחס להשגת העליונים , וכבר נשתמש בו בהשגת הטוב והרע; וכאִלו אמר: האם שמתי האדם בזה האופן הנכבד מהבריאה , שישתתף בה לעליונים , כדי שישתמש בהשגת הטוב והרע? ועתה שֶמָּרָה והחטיא כוונתו , האם יש תוחלת שישלח ידו ולקח גם מעץ החיים , עם זאת ההשגה אשר ישתמש בה , ואכל ממנו וחי לעולם , שהוא התכלית המכוון בו? זה בלתי אפשר! שהשגתו בטוב והרע תמנעהו מהשתדל בזה כל מה שיתמיד להשתמש בה. ובהיות העניין כן , הנה לשוא ישאר בהשתדלות השלמת השכל אשר הושם בו מתחילת העניין , כמו שקדם (בה"פ בר' ב , ח); ולזה שלחו השם יתעלה מגן עדן לעבוד האדמה אשר לוקח משם , עד שישתדל שיגיעו לו ממנה , מן החוש , כל המוחשות הצריכות לו בהגעת המושכלות.