תנ"ך - ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה־הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם־לאישה עמה ויאכל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַתֵּ֣רֶא הָאִשָּׁ֡ה כִּ֣י טוֹב֩ הָעֵ֨ץ לְמַאֲכָ֜ל וְכִ֧י תַֽאֲוָה־ה֣וּא לָעֵינַ֗יִם וְנֶחְמָ֤ד הָעֵץ֙ לְהַשְׂכִּ֔יל וַתִּקַּ֥ח מִפִּרְי֖וֹ וַתֹּאכַ֑ל וַתִּתֵּ֧ן גַּם־לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל: (בראשית פרק ג פסוק ו)

טקסט וניקוד:

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה־הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם־לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: (בראשית פרק ג פסוק ו)

טקסט בלבד:

ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה־הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם־לאישה עמה ויאכל: (בראשית פרק ג פסוק ו)

תיקון קוראים:

ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה־הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם־לאישה עמה ויאכל: (בראשית פרק ג פסוק ו)

תרגום אונקלוס:
וַחֲזָת אִתְּתָא אֲרֵי טָב אִילָנָא לְמֵיכַל וַאֲרֵי אָסוּ הוּא לְעַינִין וּמרַגַּג אִילָנָא לְאִסתַּכָּלָא בֵיהּ וּנסֵיבַת מֵאִיבֵּיהּ וַאֲכַלַת וִיהַבַת אַף לְבַעלַהּ עִמַהּ וַאֲכַל :

עין המסורה:
האשה - ד' בטעמא (פזר , בלישנא): בר' ג , ו; וי' טו , כה; ש"ב יא , כא; אס' ד , יא.

מסורה קטנה:
לעינים - ל'; ונחמד - ל'.

רש"י:
ותרא האשה כי טוב וגו' - ראתה דבריו של נחש והנאו לה והאמינתו (ראה שם). כי טוב העץ - להיות כאלהים. וכי תאוה הוא לעינים - [כמו שאמר לה:] "ונפקחו עיניכם" (לעיל , ה). ונחמד להשכיל - [כמו שאמר לה:] "יודעי טוב ורע". ותתן לאישה - שלא תמות היא ויחיה הוא , וישא אחרת. גם - לרבות כל בהמה וחיה (ראה ב"ר יט , ה).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ותרא האשה - בלבה. ונחמד העץ - בעבור שתשכיל , ותפקחנה עיניה. וטעם עמה - שיחד אכלו , וגלתה לו סוד הנחש. והנה לא היה האדם שוגג , על כן נענש. ורבים אמרו (ברכות מ , א) , כי עץ הדעת - עץ תאנה הוא , בעבור שמצאו ויתפרו עלה תאנה; ואלו היה כן , היה כתוב: 'ויתפרו עלה עץ הדעת'. גם אמרו רבים (ברכות מ , א) , שחטה היה. והנכון בעיני , ששני עצים הם בתוך גן עדן , ואינם במקום אחר על פני כל האדמה; האחד - 'עץ הדעת' (בר' ב , יז) , והוא יוליד תאות המשגל , על כן כסה האדם ואשתו ערותם. ופירוש ויתפרו - ידוע , וכן "שק תפרתי" (איוב טז , טו). והמבקשים מחט - מהבילים , כי בעץ דק יעשו צרכם. וכאשר אכל אדם מעץ הדעת , ידע את אשתו (ראה בר' ד , א); וזאת ה'ידיעה' - כנוי לשכיבה , ובעבור עץ הדעת נקרא כן. גם הנער , כאשר ידע הטוב והרע (ראה יש' ז , טז) , אז יחל לתאות המשגל. ו"עץ החיים" (להלן , כב) - שיוסיף חיים , ויחי האדם שנים רבות. ואין מלת "לעולם" (שם) - עד עולם ועד; והנה כן "ועבדו לעולם" (שמ' כא , ו); "וישב שם עד עולם" (ש"א א , כב); ורבים אחרים. ומפרשים אמרו בפסוק "כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בר' ב , יז) , כי לא נברא על מתכונת שימות , רק כאשר חטא נגזר עליו מות. ורבים ישאלו , מה חטא זרעו? ואלה דברי רוח , כי רוח אחד לאדם ולבהמה (ע"פ קה' ג , יט) , שבה יחיה וירגיש בעולם הזה , ו"כמות זה כן מות זה" (שם) , מלבד החלק העליון , שיש לאדם מותר מהבהמה. וכבר הביא אחד מרופאי יון (גלינוס) ראיות גמורות , שלא יתכן שלא יהיה לחיי האדם קצב.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
כי טוב העץ למאכל - שהוא עץ עושה פרי מאכל , כי תארו איננו כן , והיה מראהו טוב. ונחמד - בעבור שיוסיף בשכל האוֹכֵל; וזה טעם להשכיל. ותתן גם לאישה , אחר שהודעתו כי הפרי הוא מעץ הדעת , על כן נענש גם הוא.

ר' יוסף בכור שור:
ותרא האשה כי טוב העץ למאכל - התחילה להסתכל בו , אמרה: כמה יפה פרי זה , כמה ריחו ערב! ודאי אינו דומה לסם המות , ולא לחינם צוה הקדוש ברוך הוא שלא נאכל ממנו; ונחמד לה העץ כדי להשכיל , שהיתה חומדת אותו כדי להשכיל , אמרה: כמדומה שהנחש אומר אמת; ואכלה ונתנה לאישה. ומיד נכנסה בהן ערמומית וגאוה וגסות וקנאה ותחרות וחמדנות , וצדייה לצדד ולחניף , ולעשות במחשך מעשיהם ולגזול ולגנוב , והמרוצָה לעשות (ע"פ יר' כב , יז). התחילו לומר: גנאי לבריות כמונו להיות חשופי שת ומגולי ערוה; עשו להם חגורות לכסות ערותן , ויצאו מן הגן לרוח היום , מקום שאין האילנות מעכבין את הרוח - כי כן דרך הגנבים , שמתרחקים ממקום שגנבו שם , כלומר: אפילו שם לא הייתי - ובהיותם יושבים שם לרוח היום , וישמעו את קול יי' צעדה בראש הבכאים (ע"פ ש"ב ה , כד) , אמרו: הנה בעל הגן בא; והיו נפחדין ונחרדים כדרך גנב , ויתחבאו; והיינו וישמעו את קול יי' אלהים מתהלך בגן לרוח היום , שהיו שם. תדע דלרוח היום אאדם קאי , מדכתיב אחריו ויתחבא האדם ואשתו בתוך עץ הגן - מכלל דבתחילה לא היה בתוך הגן. ואמר לו: איכה , כי כן דרך הקדוש ברוך הוא לדבר כבני אדם עם בני אדם. אמר: כי קולך שמעתי ואירא כי ערום אנוכי - היה ירא פן ישאל לו: למה נחבאת לברוח (ע"פ בר' לא , כז) , וירגיש מגניבתו , לפיכך הקדים לו טעם. אמר לו הקדוש ברוך הוא: מתוך דבריך נתפשת , כי כמה פעמים באתי אליך , ולא הקפדת על שאתה ערום , כדכתיב למעלה (בר' ב , כה) "ויהיו שניהם ערומים... ולא יתבוששו " , ועכשיו אתה מקפיד.

רמב"ן:
כי טוב העץ למאכל - היתה סבורה כי הוא מר וסם מות , ולכן יזהירו ממנו , ועתה ראתה כי הוא מאכל טוב ומתוק , וכי תאוה הוא לעינים - שבו יתאוה ויתור אחר עיניו. ונחמד העץ להשכיל - כי בו ישכיל לחמֹד. ונתנה ה'תאוה' ב'עינים' וה'חמדה' ב'שכל' , והכלל: כי בו ירצה ויחפוץ בדבר או בהפכו.

רד"ק:
ותרא האשה - האמינה לדברי הנחש , וראתה בלבה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים , כמו שאמר בפסוק "ויצמח" (בר' ב , ט) , ואמר "כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל" (שם); והנה הוא ככל עצי הגן במאכל ובמראה. כי אחר שהוא נחמד למראה העינים ככל עצי הגן , כן הוא טוב למאכל כהם , אם כן לא נמות אם נאכל ממנו; ואמת אומר הנחש , כי נחמד העץ להשכיל , כמו שאמר "ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים" (לעיל , ה). ותקח מפריו ותאכל - ואחר כן נתנה לאישה שהיה באחד מקומות הגן , והוליכה לו מן הפרי , והודיעה לו דברי הנחש , ואכלו ממנו יחד; זהו שאמר עמה. הנה האשה אכלה פעמַיִם והאדם פעם אחת; והָבֵין זה. ורבותינו ז"ל דרשו (ב"ר יט , ה) מלת גם , שהיא לתוספת; ואמרו , שהאכילה ממנו לחיה ולעופות; וצריך להתבונן בזה.

רלב"ג - ביאור המילות:
ונחמד העץ להשכיל - רוצה לומר , שהשגתו מגעת בקלות נפלא; מה שאין כן בהשגת האמת והשקר , אשר תגיע בהם ההצלחה האנושית על תכליתה. ואולם הִשִּׁיא הנחש לאשה , להיות האשה יותר חלושת השכל מן האיש , ולזה היא יותר קלה להתפתות בזה; והיא אחר כן הסיתה האדם , כי האדם נמשך מאד להסתות האשה. הלא תראה כי שלמה , שחכם מכל האדם , הטו נשיו את לבבו (ראה מ"א יא , ד).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה האשה , לחולשת שכלה , נתפתתה בראותה הערֵבוּת אשר יושג בזה האופן מההשגה , כי בה יושגו המזונות הערֵבים והפעולות הערֵבות בכללם , עם שכבר תגיע זאת ההשגה בקלות נפלא , מה שאין כן בהשגת עץ החיים אשר בו תִשְׁלַם ההצלחה; ופתתה אחרי כן אישה שישתמש באלו ההשגות.
ריכוז קישורים