תנ"ך - ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַתִּפָּקַ֙חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֥י עֵירֻמִּ֖ם הֵ֑ם וַֽיִּתְפְּרוּ֙ עֲלֵ֣ה תְאֵנָ֔ה וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם חֲגֹרֹֽת: (בראשית פרק ג פסוק ז)

טקסט וניקוד:

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת: (בראשית פרק ג פסוק ז)

טקסט בלבד:

ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת: (בראשית פרק ג פסוק ז)

תיקון קוראים:

ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת: (בראשית פרק ג פסוק ז)

תרגום אונקלוס:
וְאִתפַּתַּחָא עֵינֵי תַרוֵיהוֹן וִידַעוּ אֲרֵי עַרטִלָאִין אִינוּן וְחָטִיטוּ לְהוֹן טַרפֵי תֵינִין וַעֲבַדוּ לְהוֹן זְרָזִין :

עין המסורה:
וידעו - ו': בר' ג , ז; שו' יט , כה; ש"א ד , ו; ש"ב ג , לז; זכ' יא , יא; נחמ' ו , טז. עלה - ב' כתיב ה"א (בסמיכות): בר' ג , ז; ח , יא.

מסורה קטנה:
ותפקחנה - ל'; עירמם - ל' וחס'; ויתפרו - ל'; עלה - ב' כת' ה'; חגרת - ל' וחס'.

רש"י:
ותפקחנה - לעניין החכמה דבר הכתוב , ולא לעניין ראייה ממש , וסופו מוכיח: וידעו כי עירומים הם - אף הסומא יודע כשהוא ערום; וידעו כי עירומים הם - מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה (ראה ב"ר יט , ו). עלה תאנה - הוא העץ שאכלו ממנו ― בדבר שנתקלקלו , בו נתקנו (ראה ברכות מ , א) ― אבל שאר העצים מנעום מליטול עליהם. ומפני מה לא נתפרסם העץ? שאין הקדוש ברוך הוא חפץ להונות בריה , שלא יכלימוה ויאמרו: זהו שלקה העולם על ידיו. מדרש תנחומא (וירא יד).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ותרא האשה - בלבה. ונחמד העץ - בעבור שתשכיל , ותפקחנה עיניה. וטעם עמה - שיחד אכלו , וגלתה לו סוד הנחש. והנה לא היה האדם שוגג , על כן נענש. ורבים אמרו (ברכות מ , א) , כי עץ הדעת - עץ תאנה הוא , בעבור שמצאו ויתפרו עלה תאנה; ואלו היה כן , היה כתוב: 'ויתפרו עלה עץ הדעת'. גם אמרו רבים (ברכות מ , א) , שחטה היה. והנכון בעיני , ששני עצים הם בתוך גן עדן , ואינם במקום אחר על פני כל האדמה; האחד - 'עץ הדעת' (בר' ב , יז) , והוא יוליד תאות המשגל , על כן כסה האדם ואשתו ערותם. ופירוש ויתפרו - ידוע , וכן "שק תפרתי" (איוב טז , טו). והמבקשים מחט - מהבילים , כי בעץ דק יעשו צרכם. וכאשר אכל אדם מעץ הדעת , ידע את אשתו (ראה בר' ד , א); וזאת ה'ידיעה' - כנוי לשכיבה , ובעבור עץ הדעת נקרא כן. גם הנער , כאשר ידע הטוב והרע (ראה יש' ז , טז) , אז יחל לתאות המשגל. ו"עץ החיים" (להלן , כב) - שיוסיף חיים , ויחי האדם שנים רבות. ואין מלת "לעולם" (שם) - עד עולם ועד; והנה כן "ועבדו לעולם" (שמ' כא , ו); "וישב שם עד עולם" (ש"א א , כב); ורבים אחרים. ומפרשים אמרו בפסוק "כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בר' ב , יז) , כי לא נברא על מתכונת שימות , רק כאשר חטא נגזר עליו מות. ורבים ישאלו , מה חטא זרעו? ואלה דברי רוח , כי רוח אחד לאדם ולבהמה (ע"פ קה' ג , יט) , שבה יחיה וירגיש בעולם הזה , ו"כמות זה כן מות זה" (שם) , מלבד החלק העליון , שיש לאדם מותר מהבהמה. וכבר הביא אחד מרופאי יון (גלינוס) ראיות גמורות , שלא יתכן שלא יהיה לחיי האדם קצב.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
ואחר שהאדם קרא שמות לבהמה ולחיה ולעוף , לא יתכן שהוא עור , על כן פירוש ותפקחנה עיני שניהם: כי ראו ערותם , וכאלו היו עִוְרִים קודם אכילת הפרי; וכמוהו "לפקוח עינים עורות" (יש' מב , ז). ויתפרו - כמו "שק תפרתי" (איוב טז , טו). ובעבור היות עלה לשון יחיד , פירושו: שתפרו עלה אל עלה. חגורות - להסתיר ערותם.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - דקדוק המלים:
כי עירומים הם - משקל אחר , והיחיד: "כי עירום אנכי" (בר' ג , י). והוא תואר , ו"בעירום ובחוסר כל" (דב' כח , מח) - שֵם; או לעולם יהיה שֵם , ויהיה "כי עירום אנכי" חסר 'איש' , דרך קצרה , כמו "ואני תפילה" (תה' קט , ד); "כי חמודות אתה" (דנ' ט , כג).

ר' יוסף בכור שור:
ותרא האשה כי טוב העץ למאכל - התחילה להסתכל בו , אמרה: כמה יפה פרי זה , כמה ריחו ערב! ודאי אינו דומה לסם המות , ולא לחינם צוה הקדוש ברוך הוא שלא נאכל ממנו; ונחמד לה העץ כדי להשכיל , שהיתה חומדת אותו כדי להשכיל , אמרה: כמדומה שהנחש אומר אמת; ואכלה ונתנה לאישה. ומיד נכנסה בהן ערמומית וגאוה וגסות וקנאה ותחרות וחמדנות , וצדייה לצדד ולחניף , ולעשות במחשך מעשיהם ולגזול ולגנוב , והמרוצָה לעשות (ע"פ יר' כב , יז). התחילו לומר: גנאי לבריות כמונו להיות חשופי שת ומגולי ערוה; עשו להם חגורות לכסות ערותן , ויצאו מן הגן לרוח היום , מקום שאין האילנות מעכבין את הרוח - כי כן דרך הגנבים , שמתרחקים ממקום שגנבו שם , כלומר: אפילו שם לא הייתי - ובהיותם יושבים שם לרוח היום , וישמעו את קול יי' צעדה בראש הבכאים (ע"פ ש"ב ה , כד) , אמרו: הנה בעל הגן בא; והיו נפחדין ונחרדים כדרך גנב , ויתחבאו; והיינו וישמעו את קול יי' אלהים מתהלך בגן לרוח היום , שהיו שם. תדע דלרוח היום אאדם קאי , מדכתיב אחריו ויתחבא האדם ואשתו בתוך עץ הגן - מכלל דבתחילה לא היה בתוך הגן. ואמר לו: איכה , כי כן דרך הקדוש ברוך הוא לדבר כבני אדם עם בני אדם. אמר: כי קולך שמעתי ואירא כי ערום אנוכי - היה ירא פן ישאל לו: למה נחבאת לברוח (ע"פ בר' לא , כז) , וירגיש מגניבתו , לפיכך הקדים לו טעם. אמר לו הקדוש ברוך הוא: מתוך דבריך נתפשת , כי כמה פעמים באתי אליך , ולא הקפדת על שאתה ערום , כדכתיב למעלה (בר' ב , כה) "ויהיו שניהם ערומים... ולא יתבוששו " , ועכשיו אתה מקפיד.

רמב"ן:
ותפקחנה עיני שניהם - לענין החכמה דבר הכתוב , ולא לענין ראיה ממש , וסופו מוכיח: וידעו כי ערומים הם; כלשון רבנו שלמה; וכן "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" (תה' קיט , יח).

רד"ק:
ותפקחנה עיני שניהם - עיני לבבם; וזהו שאמר וידעו , ולא אמר 'ויראו' , כי אשר ראו עתה הוא אשר ראו בתחלה; אלא אחר שאכלו מפרי העץ , נולדה בהם תאות המשגל , ונתקשה אבר המשגל מן התאוה. וזה היה בושת להם , שהיה אבר בגופם יוצא מתחת רשותם. והיא מדה כנגד מדה , שהם יצאו מרשות האל וממצותו. ועוד , כי דבר המשגל הוא דבר מגונה ומכוער , לולי שיש בו צורך להשאיר הזרע , ומפני זה התבוששו זה מזה , גם מהאל , שהתחבאו ממנו. עירומים - נכתב ביו"ד המשך. ויתפרו עלה תאנה - לפי שעלי תאנה רחבים; ותפרום זה עם זה עד שעשו מהם חגורות לכסות את ערותן. יש מרבותינו ז"ל שאמרו (ב"ר טו , ז) , כי העץ שאכלו ממנו , תאנה היתה , כי באותו עץ שקלקלו , רצו לתקן עצמם לכסות ערותם. ואחרים אמרו (שם) , כי חטה היתה; שהתינוק אין בו שום דעת עד שיאכל דגן. ויש אומרים (שם): אתרוג היה , שנאמר "ותאכל מן העץ" (להלן , יז); משמע שהעץ והפרי טעם אחד; ואתרוג - טעם עצו ופריו שוה. רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי (שם): חס ושלום! לא גלה הקדוש ברוך הוא אותו אילן לשום איש , ולא עתיד לגלותו. ראה מה כתוב "והרגת את האשה ואת הבהמה" (וי' כ , טז); אם אדם חטא , בהמה מה חטאת? שלא תהא הבהמה עוברת בשוק , ויאמרו: זו היא שנסקל פלוני על ידה. ואם על כבוד תולדותיו חס הקדוש ברוך הוא , על כבודו על אחת כמה וכמה; ואנחנו לא ידענו. והחכם רבי אברהם בן עזרא כתב (לעיל , ו) , כי הנראה בעיניו , כי שני עצים היו בתוך הגן , ואינם במקום אחר על פני האדמה. ורבותינו ז"ל (ב"ר יט , ו) פירשו בדרך המשל: תאנה מן "תואנה הוא מבקש" (שו' יד , ד).

רלב"ג - ביאור המילות:
עלה תאנה - הוא מבואר. ואמנם לקחו עלה תאנה , להיות לו רוחב וקיום עד שלא יִמָּצֵא עלה רחב כמוהו , יהיה אפשר בו הקיום באופן קיום עלה התאנה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וכאשר השתמשו בהם והשיגו המגונה והנאה , נגלה להם כי היותם ערומים הוא מגונה , ותפרו עלה תאנה , ועשו מהם חגורות לכסות ערותם , כי עדין לא היה נמצא אצלם עור , ולא צמר ופשתים וכיוצא בהם , שיעשו מהם לבוש או חגורות.
ריכוז קישורים