תנ"ך - ויסר ביום ההוא את־התישים העקדים והטלאים ואת כל־העזים הנקדות והטלאת כל אשר־לבן בו וכל־חום בכשבים ויתן ביד־בניו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיָּ֣סַר בַּיּוֹם֩ הַה֨וּא אֶת־הַתְּיָשִׁ֜ים הָעֲקֻדִּ֣ים וְהַטְּלֻאִ֗ים וְאֵ֤ת כָּל־הָֽעִזִּים֙ הַנְּקֻדּ֣וֹת וְהַטְּלֻאֹ֔ת כֹּ֤ל אֲשֶׁר־לָבָן֙ בּ֔וֹ וְכָל־ח֖וּם בַּכְּשָׂבִ֑ים וַיִּתֵּ֖ן בְּיַד־בָּנָֽיו: (בראשית פרק ל פסוק לה)

טקסט וניקוד:

וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת־הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים וְאֵת כָּל־הָעִזִּים הַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּלֻאֹת כֹּל אֲשֶׁר־לָבָן בּוֹ וְכָל־חוּם בַּכְּשָׂבִים וַיִּתֵּן בְּיַד־בָּנָיו: (בראשית פרק ל פסוק לה)

טקסט בלבד:

ויסר ביום ההוא את־התישים העקדים והטלאים ואת כל־העזים הנקדות והטלאת כל אשר־לבן בו וכל־חום בכשבים ויתן ביד־בניו: (בראשית פרק ל פסוק לה)

תיקון קוראים:

ויסר ביום ההוא את־התישים העקדים והטלאים ואת כל־העזים הנקדות והטלאת כל אשר־לבן בו וכל־חום בכשבים ויתן ביד־בניו: (בראשית פרק ל פסוק לה)

תרגום אונקלוס:
וְאַעדִּי בְּיוֹמָא הַהוּא יָת תֵּישַׁיָא רְגוֹלַיָא וּרקוֹעַיָא וְיָת כָּל עִזַיָא נְמוֹרָתָא וּרקוֹעָתָא כָּל דְּחִיוָר בֵּיהּ וְכָל דִּשׁחוֹם בְּאִמְרַיָא וִיהַב בְּיַד בְּנוֹהִי :

עין המסורה:
הנקדות - ב' (בלישנא): בר' ל , לה; שה"ש א , יא. בכשבים - ז' (בלישנא): ראה לעיל , לב. בכשבים - ו' (בלישנא): ראה לעיל , לב. בכשבים - ד': בר' ל , לב , לג , לה; וי' כב , יט.

מסורה קטנה:
הנקדות - ל'; והטלאת - ל'; בכשבים - ז'.

רש"י:
ויסר לבן ביום ההוא וגו' תיישים - עזים זכרים. כל אשר לבן בו - כל שהיתה בו חברבורת לבנה , ויתן לבן ביד בניו.

רשב"ם:
ויתן ביד בניו - של לבן.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ויסר ביום ההוא - לבן הסיר. ויסר ביום ההוא את התישים העקודים והטלואים - שפירושו: נקודים וברודים. הנקודות והטלואות - פירושו: העקודות והברודות , וזה טעם כל אשר לבן בו. וכל חום - שחור; והוא שם התואר , כמו 'פָעול' , ובמשקלו "סוג לב" (מש' יד , יד). ומלת "הסר משם" (לעיל , לב) , על דעת מדקדק גדול , שם הפועל: להסיר משם; ואלה שכרי. ופירש ויתן ביד בניו - על יעקב; רק "וישם דרך שלשת ימים" (להלן , לו) - על לבן הוא. וזה הפירוש איננו נכון , כי אין ליעקב בן גדול מראובן , ועוד אין לו שבע שנים! וכן פירוש הפרשה: "הסר משם" - כמשמעו , לשון צווי; וטעם "והיה שכרי" (לעיל , לב) - יהיה שכרי באלה אחר שתסירם.

ר' יוסף בכור שור:
וכל (בנוסחנו: כל) אשר לבן בו - לפי שרובן שחורות וטלאי הנקודות לבנות: וכל אשר לבן בו. ויתן ביד בניו - של לבן. נראה לפי העניין , שלכוונתו של לבן לא שכר את יעקב אלא בשביל שהיה מתברך בעודו אצלו , דכשם שבני לבן היו רועים את הנקודות , כך היו יכולין לרעות את האחרות , אלא שהברכה מצויה בשל יד יעקב.

רמב"ן:
וטעם ויסר ביום ההוא את התישים - ספר כי יעקב אמר סתם "הסר משם טלוא ונקוד בעזים" (לעיל , לב) , ולבן חושש לזרע האב , והפריש הזכרים והנקבות , והפריש אפילו העקדים , אשר להם לובן מעט ברגליהם במקום העקידה , והפריש בכשבים כל אשר לבן בו וכל חום. ואם יהיה כל אשר לבן בו , לומר , שהפריש בתישים ובעזים כל אשר בו מראה לבן , בין עקוד בין ברוד , יהיה וכל חום מוסף על המראות הנזכרות. וטעם הוסיפו בשכר הכשבים חום , מפני שאין בתולדותם להיותם בעלי גוונין כתישים והעזים , ואין בתולֶדֶת העזים להיות בהם חום.

רד"ק:
ויסר - לבן הסירם מן הצאן כמו שאמר לו יעקב. העקודים - זכר עקודים במקום 'נקודים' (ראה לעיל , לב) , כי עקודים הם נקודים , אלא שעקודים - רוצה לומר: על נקודות היד והרגל לבד , מענין "ויעקד את יצחק בנו" (בר' כב , ט); כשרוצים לגזוז את הצאן קושרים אותו ביד וברגל. ו'נקודים' כולל נקודות כל הגוף; ובא להודיע באומרו עקודים , כי לבן דקדק בהסרת הנקודים; כי אפִלו אותם שלא היו נקודותם אלא ברגלים לבד , הסיר לבן מהצאן; אין צריך לומר ש"נקוד" (לעיל , לב) , אותם שנקודֹתם בכל הגוף. ואחר כן כלל ואמר כל אשר לבן בו - כל מי שהיה שום לבנינות בו , בין מעט בין הרבה. ולבן יהיה תאר כחבריו; ופירושו: כל מי שהיה צמר לבן בו , רוצה לומר: בחלק ממנו; ויחסר המתואר , כמו "כעדר הקצובות" (שה"ש ד , ב) , והדומים לו. ויתן ביד בניו - לבן נתן אותם שהסיר שלשת ימים ממקום שהיה רועה יעקב , ויעקב היה רועה הנותרות במקום שהיה רגיל לרעות. ועשה זה לבן מיראתו , שמא ילכו מן הנקודים אשר ביד בניו , אל הצאן שהיה רועה יעקב ויתערבו עמהם , ויאמר יעקב כי שלו הם.

רלב"ג - ביאור המילות:
העקודים - שיש להם כתמים שחורים במקום עקידתן , והוא קרסולי ידיהם ורגליהם. או שיש בהם כתמים שחורים ארוכים , מקיפים בהם כאלו הם עקודים; והוא יותר נכון.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ונתרצה בזה לבן , ויסר מצאנו התישים העקודים והטלואים , והעזים הנקודות והטלואות , וכל חום בכשבים; ויתן ביד בניו , וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב , להרחיק שלא יהיו נזקקים קצתם לקצת , כדי שלא ימצא בצאן שיהיה רועה יעקב , שילד נקוד וטלוא. וזה , כי צבעי הנולדים מתיחסים על הרוב לצבעי מולידיהם ויולדיהם , וכאשר לא היה במולידיהם ויולדיהם נקוד וטלוא , היה ראוי שלא תלדנה הצאן נקוד וטלוא. והנה חשב לבן לשלח יעקב ריקם מאתו , ולזה שׂם זה המרחק העצום בין הצאן שׁשׂם ביד בניו ובין הצאן שהיה רועה יעקב.
ריכוז קישורים