תנ"ך - ויחמו
הצאן
אל־המקלות
ותלדן
הצאן
עקדים
נקדים
וטלאים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֶּחֱמ֥וּ
הַצֹּ֖אן
אֶל־הַמַּקְל֑וֹת
וַתֵּלַ֣דְןָ
הַצֹּ֔אן
עֲקֻדִּ֥ים
נְקֻדִּ֖ים
וּטְלֻאִֽים:
(בראשית פרק ל פסוק לט)
וַיֶּחֱמוּ
הַצֹּאן
אֶל־הַמַּקְלוֹת
וַתֵּלַדְןָ
הַצֹּאן
עֲקֻדִּים
נְקֻדִּים
וּטְלֻאִים:
(בראשית פרק ל פסוק לט)
ויחמו
הצאן
אל־המקלות
ותלדן
הצאן
עקדים
נקדים
וטלאים:
(בראשית פרק ל פסוק לט)
ויחמו
הצאן
אל־המקלות
ותלדן
הצאן
עקדים
נקדים
וטלאים:
(בראשית פרק ל פסוק לט)
תרגום אונקלוס:
וְאִתיַחֲמָא
עָנָא
בְּחוּטרַיָא
וִילִידָא
עָנָא
רְגוֹלִין
נְמוֹרִין
וּרקוֹעִין
:
רש"י:
אל
המקלות
-
אל
מראית
המקלות.
עקדים
-
משונים
במקום
עקידתן
,
הן
קרצולי
ידיהן
ורגליהן.
רשב"ם:
ויחמו
הצאן
-
כולו
לשון
זכר.
ראב"ע פירוש א - הקצר:
ויחמו
-
התעברו.
ובאה
זאת
המלה
משונה
בנקוד
בעבור
אות
הגרון
,
והיה
ראוי
להיותו
כמו
"וישבו
לאכל
לחם"
(בר'
לז
,
כה).
ואל
תתמה
בעבור
שאמר
על
הצאן
לשון
זכרים
-
רבות
,
כי
משפט
הלשון
להפריש
בין
זכרים
לנקבות
בלשון
יחיד
,
רק
בלשון
רבים
לא
יחושו.
אל
המקלות
-
מן
המקלות.
ורבים
יתמהו
,
ויאמרו
כי
זה
פלא;
ובאמת
שהוא
מפלאות
התולדות
,
וכן
המשפט;
אפילו
האשה
שנבראה
בצלם
המלאכים.
וטלואים
-
הם
ה"ברודים"
(בר'
לא
,
י)
,
כי
שם
כלל
הוא.
ר' יוסף בכור שור:
ויצג
את
המקלות
-
העמיד
המקלות
ברהטים
,
מקום
שהמים
רצים
ונוזלים
,
כמו
"וירץ"
(בר'
כד
,
כט)
-
מתרגמינן:
"ורהט".
ויצג
-
לשון
'עמידה'
,
כמו
"אציגה
נא
עמך"
(בר'
לג
,
טו).
ויחמנה
בבואן
לשתות
-
כי
אז
מתעסקות
ברביעה
,
כי
שם
נחות
,
אבל
כשהן
רועות
אינן
מתייחמות
,
כדאמרינן
גבי
דבורים:
במה
מסרסן?
בחרדל!
שמאכילם
חרדל
,
מתוך
שפיהם
חד
,
טרודות
לאכול
הדבש
למתק
בפיהם
ואינם
יולדות;
בבבא
בתרא
(פ
,
א)
מפרש
ב'המוכר
את
הספינה';
ולכך
העמיד
בשקתות
המים.
הכשבים
הפריד
יעקב
-
הכשבים
שנולדו
לו
,
עקודים
נקודים
וחום
,
הפריד
מצאן
לבן
,
ועשה
מהן
עדר
בפני
עצמו
והוליכם
לפני
צאן
לבן
,
שיהא
פני
צאן
לבן
אל
עקוד
כל
חום
,
ולא
שתם
על
צאן
לבן
-
אלא
היו
הולכים
לפניהם
ורואות
אותם
תדיר
ומתיחמות
להן
ויולדות
כמותן.
צאן
לבן
-
צאן
של
לבן;
ואינו
יכול
לומר:
צאן
שהוא
לבן
,
דצאן
הוא
לשון
נקיבה.
ויחמנה
-
חציו
לשון
'זכר'
וחציו
לשון
'נקיבה'
,
והיא
תיבת
אנדרוגינוס
,
כמו
"וישרנה"
(ש"א
ו
,
יב)
,
כי
'ותחמנה'
היה
לו
לומר
,
כמו
ותלדנה.
רד"ק:
ויחמו
-
על
הזכרים
אמר
וכן
הנקבות
,
כי
כאחד
מתחממים.
אל
המקלות
-
כנגד
המקלות.
ותלדן
הצאן
-
כי
כח
הדמיון
במוח
,
והזרע
-
תחלתו
מהמוח;
לפיכך
ילדו
לפי
הדמיון.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
ושׂם
יעקב
אלו
המקלות
במקום
שיהיה
מדרך
הצאן
,
שיחמו
שׁם
והיו
נזקקים
זה
לזה.
והנה
היו
מביטים
הצאן
,
הזכרים
והנקבות
,
למקלות
האלו
בעת
חומם
ורצותם
להזקק
זה
לזה
,
והיו
אלו
הצבעים
פועלים
במזגיהם
,
באופן
שיהיה
טבע
זרעם
כאִלו
הוא
מהצאן
הנקודים
והטלואים;
כי
הצבעים
פועלים
בליחות
-
הלא
תראה
,
כי
ההבטה
בדברים
האדומים
תעורר
הדם
ותגבירהו
,
וההבטה
בדברים
השחורים
תעורר
השחורה
ותגבירה;
כבר
נזכר
זה
במלאכת
הרפואה
,
וכבר
הארכנו
המאמר
בזה
בביאורנו
ל'ספר
בעלי
חיים'
-
עם
שכבר
עזרתהו
בזה
העניין
ההשגחה
האלהית
,
כמו
שספר
אחר
זה
(ראה
בר'
לא
,
ז
ואי').
והנה
ילדו
הצאן
עקודים
נקודים
וטלואים
-
רוצה
לומר
,
שכאשר
היה
רוצה
שילדו
עקודים
,
היה
משים
תואר
המקלות
עקודים
,
וכאשר
היה
רוצה
שילדו
נקודים
,
היה
משים
תאר
המקלות
נקודים;
כי
לבן
החליף
את
משכורתו
פעמים
רבות;
כי
כאשר
היה
לבן
רואה
שילדו
הצאן
נקודים
,
והיו
מיעקב
לפי
תנאו
,
החליף
שכרו
,
ואמר
לו
שלא
יהיו
שלו
במה
שעתיד
,
כי
אם
העקודים
,
לחשבו
שלא
תלדנה
הצאן
עקודים;
וכאשר
היה
רואה
שהיו
יולדות
עקודים
,
החליף
שכרו
,
ואמר
שלא
יהיו
שלו
במה
שעתיד
,
כי
אם
הטלואים;
וכן
החליף
משכורתו
מצבע
לצבע
פעמים
רבות;
והכתוב
קצר
בזה
הספור.