תנ"ך - ויחמו הצאן אל־המקלות ותלדן הצאן עקדים נקדים וטלאים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֶּחֱמ֥וּ הַצֹּ֖אן אֶל־הַמַּקְל֑וֹת וַתֵּלַ֣דְןָ הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּטְלֻאִֽים: (בראשית פרק ל פסוק לט)

טקסט וניקוד:

וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל־הַמַּקְלוֹת וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים: (בראשית פרק ל פסוק לט)

טקסט בלבד:

ויחמו הצאן אל־המקלות ותלדן הצאן עקדים נקדים וטלאים: (בראשית פרק ל פסוק לט)

תיקון קוראים:

ויחמו הצאן אל־המקלות ותלדן הצאן עקדים נקדים וטלאים: (בראשית פרק ל פסוק לט)

תרגום אונקלוס:
וְאִתיַחֲמָא עָנָא בְּחוּטרַיָא וִילִידָא עָנָא רְגוֹלִין נְמוֹרִין וּרקוֹעִין :

מסורה קטנה:
ותלדן - ל' חס'.

רש"י:
אל המקלות - אל מראית המקלות. עקדים - משונים במקום עקידתן , הן קרצולי ידיהן ורגליהן.

רשב"ם:
ויחמו הצאן - כולו לשון זכר.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ויחמו - התעברו. ובאה זאת המלה משונה בנקוד בעבור אות הגרון , והיה ראוי להיותו כמו "וישבו לאכל לחם" (בר' לז , כה). ואל תתמה בעבור שאמר על הצאן לשון זכרים - רבות , כי משפט הלשון להפריש בין זכרים לנקבות בלשון יחיד , רק בלשון רבים לא יחושו. אל המקלות - מן המקלות. ורבים יתמהו , ויאמרו כי זה פלא; ובאמת שהוא מפלאות התולדות , וכן המשפט; אפילו האשה שנבראה בצלם המלאכים. וטלואים - הם ה"ברודים" (בר' לא , י) , כי שם כלל הוא.

ר' יוסף בכור שור:
ויצג את המקלות - העמיד המקלות ברהטים , מקום שהמים רצים ונוזלים , כמו "וירץ" (בר' כד , כט) - מתרגמינן: "ורהט". ויצג - לשון 'עמידה' , כמו "אציגה נא עמך" (בר' לג , טו). ויחמנה בבואן לשתות - כי אז מתעסקות ברביעה , כי שם נחות , אבל כשהן רועות אינן מתייחמות , כדאמרינן גבי דבורים: במה מסרסן? בחרדל! שמאכילם חרדל , מתוך שפיהם חד , טרודות לאכול הדבש למתק בפיהם ואינם יולדות; בבבא בתרא (פ , א) מפרש ב'המוכר את הספינה'; ולכך העמיד בשקתות המים. הכשבים הפריד יעקב - הכשבים שנולדו לו , עקודים נקודים וחום , הפריד מצאן לבן , ועשה מהן עדר בפני עצמו והוליכם לפני צאן לבן , שיהא פני צאן לבן אל עקוד כל חום , ולא שתם על צאן לבן - אלא היו הולכים לפניהם ורואות אותם תדיר ומתיחמות להן ויולדות כמותן. צאן לבן - צאן של לבן; ואינו יכול לומר: צאן שהוא לבן , דצאן הוא לשון נקיבה. ויחמנה - חציו לשון 'זכר' וחציו לשון 'נקיבה' , והיא תיבת אנדרוגינוס , כמו "וישרנה" (ש"א ו , יב) , כי 'ותחמנה' היה לו לומר , כמו ותלדנה.

רד"ק:
ויחמו - על הזכרים אמר וכן הנקבות , כי כאחד מתחממים. אל המקלות - כנגד המקלות. ותלדן הצאן - כי כח הדמיון במוח , והזרע - תחלתו מהמוח; לפיכך ילדו לפי הדמיון.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ושׂם יעקב אלו המקלות במקום שיהיה מדרך הצאן , שיחמו שׁם והיו נזקקים זה לזה. והנה היו מביטים הצאן , הזכרים והנקבות , למקלות האלו בעת חומם ורצותם להזקק זה לזה , והיו אלו הצבעים פועלים במזגיהם , באופן שיהיה טבע זרעם כאִלו הוא מהצאן הנקודים והטלואים; כי הצבעים פועלים בליחות - הלא תראה , כי ההבטה בדברים האדומים תעורר הדם ותגבירהו , וההבטה בדברים השחורים תעורר השחורה ותגבירה; כבר נזכר זה במלאכת הרפואה , וכבר הארכנו המאמר בזה בביאורנו ל'ספר בעלי חיים' - עם שכבר עזרתהו בזה העניין ההשגחה האלהית , כמו שספר אחר זה (ראה בר' לא , ז ואי'). והנה ילדו הצאן עקודים נקודים וטלואים - רוצה לומר , שכאשר היה רוצה שילדו עקודים , היה משים תואר המקלות עקודים , וכאשר היה רוצה שילדו נקודים , היה משים תאר המקלות נקודים; כי לבן החליף את משכורתו פעמים רבות; כי כאשר היה לבן רואה שילדו הצאן נקודים , והיו מיעקב לפי תנאו , החליף שכרו , ואמר לו שלא יהיו שלו במה שעתיד , כי אם העקודים , לחשבו שלא תלדנה הצאן עקודים; וכאשר היה רואה שהיו יולדות עקודים , החליף שכרו , ואמר שלא יהיו שלו במה שעתיד , כי אם הטלואים; וכן החליף משכורתו מצבע לצבע פעמים רבות; והכתוב קצר בזה הספור.
ריכוז קישורים