תנ"ך - והכשבים
הפריד
יעקב
ויתן
פני
הצאן
אל־עקד
וכל־חום
בצאן
לבן
וישת־לו
עדרים
לבדו
ולא
שתם
על־צאן
לבן:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְהַכְּשָׂבִים֘
הִפְרִ֣יד
יַעֲקֹב֒
וַ֠יִּתֵּן
פְּנֵ֨י
הַצֹּ֧אן
אֶל־עָקֹ֛ד
וְכָל־ח֖וּם
בְּצֹ֣אן
לָבָ֑ן
וַיָּֽשֶׁת־ל֤וֹ
עֲדָרִים֙
לְבַדּ֔וֹ
וְלֹ֥א
שָׁתָ֖ם
עַל־צֹ֥אן
לָבָֽן:
(בראשית פרק ל פסוק מ)
וְהַכְּשָׂבִים
הִפְרִיד
יַעֲקֹב
וַיִּתֵּן
פְּנֵי
הַצֹּאן
אֶל־עָקֹד
וְכָל־חוּם
בְּצֹאן
לָבָן
וַיָּשֶׁת־לוֹ
עֲדָרִים
לְבַדּוֹ
וְלֹא
שָׁתָם
עַל־צֹאן
לָבָן:
(בראשית פרק ל פסוק מ)
והכשבים
הפריד
יעקב
ויתן
פני
הצאן
אל־עקד
וכל־חום
בצאן
לבן
וישת־לו
עדרים
לבדו
ולא
שתם
על־צאן
לבן:
(בראשית פרק ל פסוק מ)
והכשבים
הפריד
יעקב
ויתן
פני
הצאן
אל־עקד
וכל־חום
בצאן
לבן
וישת־לו
עדרים
לבדו
ולא
שתם
על־צאן
לבן:
(בראשית פרק ל פסוק מ)
תרגום אונקלוס:
וְאִמְרַיָא
אַפרֵישׁ
יַעֲקֹב
וִיהַב
בְּרֵישׁ
עָנָא
כָּל
דִּרגוֹל
וְכָל
דִּשׁחוֹם
בְּעָנָא
דְלָבָן
וְשַׁוִי
לֵיהּ
עַדרִין
בִּלחוֹדוֹהִי
וְלָא
עָרֵיבִינוּן
עִם
עָנָא
דְלָבָן
:
עין המסורה:
והכשבים
-
ז'
(בלישנא):
ראה
לעיל
,
לב.
והכשבים
-
ו'
(בלישנא):
ראה
לעיל
,
לב.
בצאן
-
ב':
בר'
ל
,
מ;
תה'
עד
,
א.
וישת
-
ז'
(בלישנא):
בר'
ל
,
מ;
מח
,
יד;
במ'
כד
,
א;
ש"א
ב
,
ח;
ש"ב
כב
,
יב;
תה'
יח
,
יב;
רות
ג
,
טו.
וישת
-
ו':
בר'
ל
,
מ;
מח
,
יד;
במ'
כד
,
א;
ש"א
ב
,
ח;
ש"ב
כב
,
יב;
רות
ג
,
טו.
מסורה קטנה:
והכשבים
-
ל';
וישת
-
ז';
שתם
-
ל';
על
-
צאן
-
ל'.
רש"י:
והכשבים
הפריד
יעקב
-
הנולדים
עקדים
ונקדים
הבדילן
לעצמן
ועשה
אותם
עדר
לבדו
,
ומוליך
אותו
עדר
לפני
הצאן
,
ופני
הצאן
ההולכת
אחריהן
צופות
אליהן
,
וזהו
שאמר:
ויתן
פני
הצאן
אל
עקוד
-
שיהו
פני
הצאן
אל
העקדים
,
ואל
כל
חום
-
שמצא
בצאן
לבן
,
וישת
לו
עדרים
לבדו
-
כמו
שפירשתי.
רשב"ם:
והכשבים
הפריד
יעקב
-
העקודים
והנקודים
הפריד
מצאן
לבן
שנה
ראשונה
ושנייה
,
והיה
נותן
את
פני
צאן
לבן
אליהם
,
כדי
שיראו
אותם
ותתעברנה
כמותם
,
וגם
המקלות
היה
נותן
בשקתות
המים;
שני
מעשים
הללו
היה
עושה
,
כדי
שתלדנה
עקודים
ונקודים.
ראב"ע פירוש א - הקצר:
והכשבים
הפריד
יעקב
-
ועוד
עשה
דבר
אחר
,
שהפריד
הכשבים
ובחר
מהם
כל
עקוד
וכל
חום
,
ושם
פני
הצאן
אליהם
עד
שתלדנה
כן.
והנה
היו
לו
עדרים
לבדו
,
ולא
שתם
עם
צאן
לבן.
ויש
אומרים
,
כי
וישת
לו
עדרים
-
מאוחר
,
כי
הכשבים
-
הפרידם
בעדרים
שלו.
ר' יוסף בכור שור:
ויצג
את
המקלות
-
העמיד
המקלות
ברהטים
,
מקום
שהמים
רצים
ונוזלים
,
כמו
"וירץ"
(בר'
כד
,
כט)
-
מתרגמינן:
"ורהט".
ויצג
-
לשון
'עמידה'
,
כמו
"אציגה
נא
עמך"
(בר'
לג
,
טו).
ויחמנה
בבואן
לשתות
-
כי
אז
מתעסקות
ברביעה
,
כי
שם
נחות
,
אבל
כשהן
רועות
אינן
מתייחמות
,
כדאמרינן
גבי
דבורים:
במה
מסרסן?
בחרדל!
שמאכילם
חרדל
,
מתוך
שפיהם
חד
,
טרודות
לאכול
הדבש
למתק
בפיהם
ואינם
יולדות;
בבבא
בתרא
(פ
,
א)
מפרש
ב'המוכר
את
הספינה';
ולכך
העמיד
בשקתות
המים.
הכשבים
הפריד
יעקב
-
הכשבים
שנולדו
לו
,
עקודים
נקודים
וחום
,
הפריד
מצאן
לבן
,
ועשה
מהן
עדר
בפני
עצמו
והוליכם
לפני
צאן
לבן
,
שיהא
פני
צאן
לבן
אל
עקוד
כל
חום
,
ולא
שתם
על
צאן
לבן
-
אלא
היו
הולכים
לפניהם
ורואות
אותם
תדיר
ומתיחמות
להן
ויולדות
כמותן.
צאן
לבן
-
צאן
של
לבן;
ואינו
יכול
לומר:
צאן
שהוא
לבן
,
דצאן
הוא
לשון
נקיבה.
ויחמנה
-
חציו
לשון
'זכר'
וחציו
לשון
'נקיבה'
,
והיא
תיבת
אנדרוגינוס
,
כמו
"וישרנה"
(ש"א
ו
,
יב)
,
כי
'ותחמנה'
היה
לו
לומר
,
כמו
ותלדנה.
רמב"ן:
והכשבים
הפריד
יעקב
-
פירש
רבנו
שלמה:
הנולדים
עקודים
נקודים
הבדילם
לעצמם
,
ועשה
אותן
עדר
לבד
,
והוליך
אותו
העדר
העקוד
לפני
הצאן
,
ופני
הצאן
ההולכות
לאחוריהן
צופות
באלו;
וזהו
שאמר:
ויתן
פני
הצאן
אל
עקוד
,
שהיו
פני
הצאן
אל
עקוד
ואל
כל
חום
שנמצא
בצאן
לבן
,
וישת
לו
עדרים
לבדו
ולא
שתם
על
צאן
לבן;
כמו
שפירשתי.
זה
לשון
הרב;
ואין
דבריו
בכאן
נכונים
,
כי
למה
הפריד
הכשבים
-
ולא
נשאר
בעדר
לבן
נקוד
או
חום
,
לא
בכשבים
ולא
בעזים?!
ואם
היו
הנפרדים
אותן
אשר
הולידו
הצאן
עקודים
נקודים
וטלואים
שהיו
שלו
,
ומהם
עשה
העדר
הזה
העקוד
,
למה
הפריד
הכשבים
לבדם
ולא
לקח
גם
התישים
והעזים
אשר
נולדו
לו
כן
,
ויעשה
מכולם
העדר
העקוד
הזה
אשר
הולך
לפני
הצאן?!
ועוד
,
שלא
אמר
שנולד
שם
שחום;
ועוד
,
כי
לפי
דעת
הרב
,
אין
בכשבים
עקוד
וטלוא
שאינם
שכרו
,
ולא
עשה
להם
מקלות.
אבל
פירוש
הכתוב
,
שהפריד
הכשבים
מן
העזים
ועשה
מהם
עדר
מיוחד
,
והנה
היו
לו
עדר
כשבים
ועדרי
עזים
,
ונתן
פני
כל
הצאן
,
עדר
הכשבים
ועדרי
העזים
,
אל
העקודים
ואל
כל
חום
אשר
בכל
צאן
לבן
,
ששם
העקודים
לפני
העזים
,
וכל
חום
-
לפני
הכשבים
,
על
דעת
הראשונים
(רש"י
וראב"ע)
,
או
העקודים
וכל
חום
-
לפני
הכשבים
,
על
דעתנו
,
כי
צורך
ההפרדה
מפני
החום
אשר
היה
שכרו
בכשבים
לבדן.
והנכון
בעיני
,
שיאמר
כי
הכשבים
הפריד
יעקב
,
ונתן
פני
הצאן
הנזכר
,
שהם
הכשבים
,
אל
עקוד
ואל
כל
חום
,
וישת
לו
עדרים
לבדו
מן
העקוד
והחום
,
והוליכם
לפני
הכשבים
,
ולא
שתם
על
צאן
לבן
,
כי
היו
שכרו.
וטעם
בצאן
לבן
-
שעשה
כן
בכל
צאן
לבן;
והנה
העקוד
בכשבים
היו
שלו.
ואל
תשאל
למה
אמר
הכשבים
ואמר
פני
הצאן
,
כי
דרך
המקראות
לדבר
כן
,
ובפרשה
הזאת
בדומה
לו
בהר
הגלעד
(ראה
בר'
לא
,
כה).
וטעם
עשותו
כן
בכשבים
,
מפני
שלא
היה
במקלות
חום
,
או
שידע
בתולדת
הכשבים
,
שצריכים
לסימנים
רבים
בכבדותם
יותר
מן
התישים
לקלותם.
רד"ק:
והכשבים
הפריד
יעקב
-
הפרידם
מהתישים
והעזים
,
שלא
היה
משקה
אותם
עמהם
,
כדי
שלא
יצאו
נקודים;
כי
אותם
לא
היו
ליעקב
,
אלא
השחורים
מן
הכשבים
היו
לו;
לפיכך
היה
משקה
אותם
לבדם
,
הכשבים
והרחלות.
ולאותם
לא
היה
משים
מקלות
,
כי
לא
היו
לו
מקלות
שחורות
אלא
אם
כן
היה
צובע
אותם;
ואם
היה
עושה
כן
היה
נכר
הדבר
ונודע
,
כי
במדבר
לא
היה
יכול
לצבעם;
אלא
היה
נותן
פני
הצאן
אל
עקוד:
פני
העזים
והתישים
מצאן
יעקב
-
נתן
אותם
,
בשעה
שהיו
שותים
,
כנגד
העקוד
והנקוד
והטלוא
שהיו
בצאן
לבן
,
מלבד
המקלות
שהיו
כנגדם;
וכן
היה
נותן
פני
הכשבים
והרחלות
בשעה
שהיו
שותים
,
כנגד
כל
חום
שהיו
בצאן
לבן
,
כדי
שילדו
כמותן.
וזכר
עקד
,
ובכללו
'נקוד'
ו'טלוא'.
וישת
לו
עדרים
לבדו
-
מהנולדים
לו
בכל
שנה
,
שת
לו
עדרים
לבדו
,
כי
רבו
הנולדים
,
ונתן
אותם
ביד
רועים
,
ולא
רעה
אותם
הוא
עם
צאן
לבן.
כי
לבן
היה
עינו
רעה
,
וכשהיה
בא
לבקר
את
צאנו
,
והיה
רואה
בצאן
עקודים
או
נקודים
או
טלואים
כמו
שהיה
תנאו
,
בכל
שנה
שהיה
מחליף
משכורתו
,
והיה
רואה
חלקו
של
יעקב
רב
משלו
,
היה
מריב
עמו
לקנאתו
בו.
על
צאן
-
כמו
'עם
צאן'
,
וכן
"ויבאו
האנשים
על
הנשים"
(שמ'
לה
,
כב).
רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה
עשה
עוד
יעקב
תחבולה
אחרת;
וזה
,
שאחר
שנולדו
בצאן
קצת
שיהיה
עקוד
או
חום
,
שׂם
אותו
בראש
העדר
,
כדי
שיהיו
פני
הצאן
אליהם
בעת
יחם
הצאן;
והנה
שת
לו
עדרים
לבדו
,
ולא
שתם
על
צאן
לבן
,
כדי
שלא
יכעס
לבן
עליו
בקבצו
הנקודים
והטלואים
עם
צאנו
,
כי
יחשב
,
שזה
יהיה
סבה
שיהיו
הנולדים
בזה
התואר;
וכאִלו
נמשך
בזה
יעקב
לרצון
לבן
,
שיהיה
מרחיק
תכלית
ההרחקה
הצאן
הנקודים
והטלואים
והחום
בכשבים
מהצאן
שהיה
רועה
יעקב.