תנ"ך - ואלה בני־צבעון ואיה וענה הוא ענה אשר מצא את־הימם במדבר ברעתו את־החמרים לצבעון אביו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי־צִבְע֖וֹן וְאַיָּ֣ה וַעֲנָ֑ה ה֣וּא עֲנָ֗ה אֲשֶׁ֨ר מָצָ֤א אֶת־הַיֵּמִם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בִּרְעֹת֥וֹ אֶת־הַחֲמֹרִ֖ים לְצִבְע֥וֹן אָבִֽיו: (בראשית פרק לו פסוק כד)

טקסט וניקוד:

וְאֵלֶּה בְנֵי־צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת־הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר בִּרְעֹתוֹ אֶת־הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו: (בראשית פרק לו פסוק כד)

טקסט בלבד:

ואלה בני־צבעון ואיה וענה הוא ענה אשר מצא את־הימם במדבר ברעתו את־החמרים לצבעון אביו: (בראשית פרק לו פסוק כד)

תיקון קוראים:

ואלה בני־צבעון ואיה וענה הוא ענה אשר מצא את־הימם במדבר ברעתו את־החמרים לצבעון אביו: (בראשית פרק לו פסוק כד)

תרגום אונקלוס:
וְאִלֵין בְּנֵי צִבעוֹן וְאַיָה וַעֲנָה הוּא עֲנָה דְּאַשׁכַּח יָת גִּבָּרַיָא בְּמַדבְּרָא כַּד הֲוָה רָעֵי יָת חֲמָרַיָא לְצִבעוֹן אֲבוּהִי :

עין המסורה:
ואלה - י"ז ראשי פסוקים בתורה: ראה לעיל , יג. ואלה בני - י"ג: ראה לעיל , יג. הימם - ב' חסר (בשני לשונות): בר' לו , כד; במ' ו , ה.

מסורה קטנה:
ואיה וענה - ל'; הימם - ל' וחס'; ברעתו - ל'.

רש"י:
ואיה וענה - וי"ו יתרה , כמו: איה וענה; והרבה יש במקרא: "תת וקדש וצבא מרמס" (דנ' ח , יג); "נרדם ורכב וסוס" (תה' עו , ז). הוא ענה - האמור למעלה , שהוא אחיו של צבעון (לעיל , כ); וכאן קורא אותו בנו!? מלמד (פסחים נד , א) שבא צבעון על אמו והוליד את ענה. את הימים - פרדים; הרביע חמור על סוס נקבה וילדה פרד , והוא היה ממזר והביא פסולים לעולם (ראה פסחים נד , א). ולמה נקרא שמם ימים? שאימתן מוטלת על הבריות; דאמר רבי חנינא: מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה (ראה חולין ז , ב). לא נזקק לכתוב לנו משפחות החורי אלא מפני תמנע , ולהודיע גדולת זרע אברהם , כאשר פירשתי למעלה (פס' יב).

רשב"ם:
ואיה וענה - נראה בעיני כך שמן , כ"ופסי" (במ' יג , יד); "ושתי" (אס' א , ט); ואעפ"י שבדברי הימים כתיב "איה וענה" (דה"א א , מ) , אין לדקדק בכך , כאשר כתוב בתורה "עוץ וחול וגתר ומש" (בר' י , כג) , ובדברי הימים "ומשך" (דה"א א , יז). והמפרש (דונש: 'בנס') לו"ו יתירה , יש לתמוה: מה היה לו לכתוב ו"ו יתירה בזה יותר משאר בנים?! והראיות שמביאים אינן , כי אותן ווי"ן שמביאין אינן יתירות: "ותשב תמר ושומימה" (ש"ב יג , כ) - פירושו כמו "שבי אלמנה בת אביך" (בר' לח , יא) , כי ה'ישיבה' הוא כפל לשון של 'שוממה' , והרי הוא כאילו כתוב 'ותשב בדודה ושוממה'; "מגערתך אלהי יעקב נרדם ורכב וסוס" (תה' עו , ז) - כך פירושו: מגערת אלהי יעקב נרדם חיל שונאינו הנזכר למעלה , וגם רכבו וסוסיו , כדכתיב "סוס ורכבו רמה בים" (שמ' טו , א). הוא ענה - שנזכר בימי משה על שם גבורתו , אשר מצא את היימים - הגבורים או חיות רעות , ונצחם. לפי פשוטו אין לדקדק יותר.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ואיה וענה - פירוש הו"ו כמו פ"ה רפה בלשון ישמעאל; ובדברי הימים (דה"א א , מ) איננו. הימים - אמר המתרגם: 'גבורים' , כמו "האמים לפנים" (דב' ב , י); כי ימצא האל"ף שיתחלף ביו"ד , כמו 'יתימרו' (ראה תה' צד , ד). ויאמר הגאון (רס"ג תורה) , שהם פרדים , ופירש מצא - הרכיב. ויתכן להיות מצא - שהוא מצא בתחלה זאת החכמה , כי מין עם מין לא יוליד. ויחזיק זה הפירוש , שאמר הכתוב ברעותו את החמורים , ואילו היה הימים - צמחים , כאשר פירשו רבים , מה טעם להזכיר החמורים?

ר' יוסף בכור שור:
ובני צבעון ואיה וענה - כך שמו , והו"ו עיקר , ואפילו נקרא במקום אחר "איה" (דה"א א , מ) , כמו "דישון" (לעיל , כא) - שקורא אותו "דישן" (להלן , כו); ו"שפו" (לעיל , כג) - "שפי" (דה"א א , מ) , ו"עלון" (לעיל , כג) - "עלין" בדברי הימים (דה"א א , מ). ויש אומרים (רש"י): ו"ו יתירה , ושמו 'איה' , כמו "מגערת יי' נרדם ורכב וסוס" (ראה תה' עו , ז) , שהו"ו יתירה ב"ורכב". ואיה וענה - לפי הפשט , תרי 'ענה' הוו: אחד אחיו של צבעון (ראה לעיל , כ) , ואחד בנו. ורבותינו אמרו (פסחים נד , א) , שבא צבעון על אמו , והיה ענה בנו שהולידו ואחיו מאמו , ולכך מונהו עם בני שעיר (לעיל , כ) ועם בני צבעון , ומפקו ליה מדכתיב הוא ענה - דמשמע דמעיקרא. אשר מצא את הימים - אמרו רבותינו (חולין ז , ב): פרדים , ולפי שאימתן מוטלת על הבריות קרי להו ימים , לפי שמכתן קשה , כרבי חנינא דאמר: מעולם לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיתי; ולפי שהיה פסול הביא פסולים לעולם , שהרביע מין על שאינו מינו. ואונקלוס תירגם: "גיברייא" - כלומר: נלחם עם הענקים ונצחם; דמצא - לשון 'נצוח' , כדכתיב "תמצא ידך לכל אויבך" וגו' (תה' כא , ט).

רמב"ן:
ואלה בני צבעון ואיה וענה - הו"ו יתרה , וכן "עבד אביך ואני מאז ועתה ואני עבדך" (ש"ב טו , כד) - דין שניהם: אני; "ואלה ראשי בית אבותם ועפר וישעי" (דה"א ה , כד); וכמוהם רבים. והנה צבעון זה הוא הבן השלישי לשעיר החורי (ראה לעיל , כ) , והוליד שני בנים אלו , איה וענה , וספר הכתוב , כי ענה זה בן צבעון , הוא אותו ענה שמצא הימים ברעותו החמורים של צבעון אביו , להבדיל בינו ובין ענה דודו (ראה שם) , אחי צבעון אביו; וזה ענה בן צבעון הוא חמיו של עשו (ראה לעיל , ב). ואלה בני ענה דישון ואהליבמה בת ענה - דרך הכתוב לאמר בבנות כן , כמו "ואת דינה בתו" (בר' מו , טו). וזה ענה הוא הבן הרביעי לשעיר החורי , אחי צבעון הנמנה אחריו למעלה , כי הפרשה תמנה שבעה בני שעיר החורי כתולדותם (לעיל , כ - כא) , והיה לזה ענה בן אחר , יקרא גם כן דישון כשם דודו (ראה לעיל , כא) , ולו בת תקרא אהליבמה כשם קרובתה "בת ענה בן צבעון" (לעיל , ב). ולכך יאמר הכתוב באשת עשו "אהליבמה בת ענה בת צבעון" (שם) , להגיד כי היא בת ענה שמצא הימים , נכדת צבעון , לא אהליבמה בת ענה בן שעיר החורי אחי צבעון. ועל דעת קצת רבותינו (פסחים נד , א) , אין בפרשה , רק איש אחד הנקרא 'ענה' , והוא בן צבעון , שבא בזנות על אמו אשת שעיר החורי , וימנה אותו הכתוב בבני שעיר החורי (לעיל , כ) , כי יחשבוהו האנשים כבנו , ויקראוהו 'ענה בן שעיר'; וגדלו בין בניו וחשבו שהוא בנו , וימנה אותו פעם אחרת על פי האמת בן לצבעון. וזה מדרשם של דורשי חומרות , כמו שמוזכר במסכת פסחים (נד , א) , ואיננו דברי הכל בגמרא , ולא משמעו של מקרא כלל. אשר מצא את הימים - כדעת מקצת רבותינו בתלמוד (פסחים נד , א) , הם הפרדים. וזה האיש מצא כי יולידו מין שלא במינו , ואין כן בשאר מיני הכלאים. ואמר במדבר ברעותו החמורים , כי היו לו שם חמורים רבים תובעים אתונות , והרביעם עם הסוסיות והולידו. ונראה שנחשב לו בדורו לחכמה , כי הכיר במיניהם שהם קרובים בטבע ויולידו , והיה נודע במעשה ההוא , ועל כן יתארהו בו. ואנקלוס תרגם: "גבריא". והנראה מסברתו , כי ענה זה באו עליו מן האומה הנקראת "אימים לפנים" , "עם גדול ורב כענקים" (דב' ב , י) , ורצו לגזול ממנו החמורים של צבעון אביו , והוא היה במדבר ואין עוזר לו , ותמצא ידו להם והציל מידם; והוא מלשון "תמצא ידך לכל אויביך" (תה' כא , ט); "ולא המציתיך ביד שאול" (ראה ש"ב ג , ח). או יאמר שמצא אותם ונצל , והיה נודע בגבורה הזאת; ונכון הוא.

רד"ק:
בני צבעון ואיה וענה - ו"ו ואיה - נוספת , והיא הו"ו שנמצאת במקרא לתחלת הדברים , כמו "ביום השלישי וישא אברהם את עיניו" (בר' כב , ד); "נרדם ורכב וסוס" (תה' עו , ז); "ותשב תמר ושוממה" (ש"ב יג , כ); ורבים כהם. ואדני אבי ז"ל כתב , כי אלה הווי"ן אינם נוספות , אבל הם מורות על מלה חסרה; כענין הכתוב ו"ו "וישא אברהם" (בר' כב , ד) - רוצה לומר: השכים וישא עיניו; ופירוש ואיה וענה - היו לו בנים אחרים קודם איה , ולא זכרם; אולי לא היה להם תולדה. וזה ענה הוא ענה אחר , לא הנזכר למעלה (ראה לעיל , כ). כי אותו היה בן שעיר וזה בן צבעון. ודעת רבותנו ז"ל (פסחים נד , א) , כי הוא היה אותו ענה הנזכר; והקשה המקשה: ודלמא תרי ענה הוו? והשיב המשיב: הוא ענה - הוא ענה דמעיקרא; ואמרו , שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה. ואמרו: ענה פסול היה , והביא פסולים לעולם. ועל דרך הפשט , אמר: הוא ענה הידוע. אשר מצא את הימים - פרשו אותו (שם): 'פרדים'; וזהו שאמר ברעותו את החמורים - מצא בדעתו שירכיב החמור על הסוסיא לראות מה יצא מהם , ויצא מהם פרד; או הרכיב הסוס על החמורה. כי משתי ההרכבות האלה יצא פרד ופרדה. ואמרו רבותינו ז"ל (ב"ר פב , טו): כל שאזניו קטנות , אמו סוסיא ואביו חמור; וכל שאזניו גדולות , אמו חמורה ואביו סוס. וזה ענה עשה כנגד רצון האל , כי האל יתברך ברא הנבראים , החיים והצמחים , כל אחד למינו; לפיכך אסר הכלאים. ובבראשית רבה (שם): תני: האש והכלאים לא נבראו בששת ימי בראשית. כלאים אימתי נבראו? בימי ענה. האש? רבי לוי אומר: שלושים ושש שעות שמשה אותה האורה: שתים עשרה של ערב שבת שנברא בו אדם; וכיון ששקעה חמה בערב שבת , בקש הקדוש ברוך הוא לגנזה , וחלק כבוד לשבת. עשרים וארבע של שבת ושתים עשרה של ערב שבת - הרי שלושים ושש. כששקעה חמה במוצאי שבת אמר אדם הראשון: עולם חשך בעדי! זִמֵן לו הקדוש ברוך הוא שני רעפים , והקישן זה בזה ויצא מהן אש , וברך עליה; אמר אדם: "ולילה אור בעדני" (תה' קלט , יא). אתיא כרבי שמואל דאמר: מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת? מפני שהוא תחילת בריתו. רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר: אף במוצאי יום הכפורים מברכין , מפני ששבת כל אותו היום. ומה שאמר ברעותו את החמורים - גם סוסים היה רועה , אלא שרוב מרעיתו היו החמורים , לפיכך זכרם. ואנקלוס שתרגם הימים: "גבריא" , לא ידענו דעתו. וזכר אלה אלופי שעיר , להודיע , כי לאהבת יצחק נתן לעשו בנו נחלת האלופים האלה בני שעיר.

רלב"ג - ביאור המילות:
ו"ו ואיה - נוספת , וכמהו "נרדם ורכב וסוס" (תה' עו , ז) , שהרצון בו: נרדם רכב וסוס. הימים - הם הפרדים , וקראם כן לפי שאימתם מוטלת על הבריות (ראה חולין ז , ב).
ריכוז קישורים