תנ"ך - ויאמר ראובן אל־אביו לאמר את־שני בני תמית אם־לא אביאנו אליך תנה אתו על־ידי ואני אשיבנו אליך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֤אמֶר רְאוּבֵן֙ אֶל־אָבִ֣יו לֵאמֹ֔ר אֶת־שְׁנֵ֤י בָנַי֙ תָּמִ֔ית אִם־לֹ֥א אֲבִיאֶ֖נּוּ אֵלֶ֑יךָ תְּנָ֤ה אֹתוֹ֙ עַל־יָדִ֔י וַאֲנִ֖י אֲשִׁיבֶ֥נּוּ אֵלֶֽיךָ: (בראשית פרק מב פסוק לז)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל־אָבִיו לֵאמֹר אֶת־שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם־לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל־יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ: (בראשית פרק מב פסוק לז)

טקסט בלבד:

ויאמר ראובן אל־אביו לאמר את־שני בני תמית אם־לא אביאנו אליך תנה אתו על־ידי ואני אשיבנו אליך: (בראשית פרק מב פסוק לז)

תיקון קוראים:

ויאמר ראובן אל־אביו לאמר את־שני בני תמית אם־לא אביאנו אליך תנה אתו על־ידי ואני אשיבנו אליך: (בראשית פרק מב פסוק לז)

תרגום אונקלוס:
וַאֲמַר רְאוּבֵן לַאֲבוּהִי לְמֵימַר יָת תְּרֵין בְּנַי תְּמִית אִם לָא אֲתִיבִנֵיהּ לָך הַב יָתֵיהּ עַל יְדִי וַאֲנָא אֲתִיבִינֵיהּ לָך :

עין המסורה:
תמית - ב': בר' מב , לז; איוב ה , ב.

מסורה קטנה:
תמית - ב'.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
יש אומרים (ראה ת"י) , כי פירוש תמית - תעניש. ואחרים אמרו , שזאת תפילה לנגד השם. וכלל הדבר , אילו היה מדבר נכונה , לא היה יעקב מחריש.

ר' יוסף בכור שור:
את שני בני תמית - כלומר: שנים אתן לך ערבות בשביל אחד. ולפי שאמר יעקב , ענה לו ראובן; שאמר: "עלי היו כולנה" (לעיל , לו) - כלומר: בניכם אין אתם רוצים , אלא שלי , הכל עלי! ואמר לו ראובן: איני שואל רק בנך , ואני משים את בני בערבות לך תחת בנך כדי שיהיה הדבר גם עלי; ולכך אמר: בכור זה שוטה הוא! אינו אומר: 'אוליך בני במקום בנך' , אלא יוליך בני , ואם ימות בני , אמית את בניו; ומה יועיל לי שאמית את נכדיי? לא יחיה בני בשביל זה! ולוי , לפי שהיה אביו חושבו כעסן , לא דיבר , ודיבר יהודה כשראה המקום.

רמב"ן:
את שני בני תמית - קבל עליו בְּאָלָה להביאו אל אביו , כי אמר לו: את שני בני תמית בהיות ענשך עלי , אם לא אשיבנו אליך; והוא כענין מה שאמר יהודה "וחטאתי לך כל הימים" (בר' מג , ט). ואמר את שני בני , והם היו ארבעה , לאמר: תחת האחד מבניך יהיה הכפל בבני. והנה יעקב לא בטח בראובן כאשר בטח ביהודה , "כי יהודה גבר באחיו" (דה"א ה , ב); ועוד כי ראובן כבר פשע באביו , ולא יבטח בו. והכלל , כי היתה עצת יהודה טובה , להניחו לזקן עד שיכלה פת מן הבית , כי אז ישמע (ע"פ ב"ר צא , ו); והוא מה שאמר לו "ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפנו" (בר' מג , ח).

רד"ק:
ויאמר. את שני בני - שנים מבניי , כי ארבעה היו לו (ראה בר' מה , ט). ואמר ראובן דבר סכלות , שיעקב ימית בניו. אמר לו: בכור שוטה! בניך ולא בני? לפיכך לא חשש יעקב להשיבו על דבריו , אלא אמר להם שלא ירד בנימין עמהם (ראה להלן , לח).

רלב"ג - ביאור המילות:
את שני בני תמית - הנה אמר בזה ראובן דבר שגעון , ולזה לא השיב יעקב על דבריו דבר. ואמנם ספר זה , להורות כי ראובן לא היה חכם , ולזה נתגאל במשגל המגונה אשר זכרה התורה (ראה בר' לה , כב) - והוא שכבר שכב את בלהה פלגש אביו - כי החכם לא יפותה לבו לכמו אלו הפעולות המגונות.
ריכוז קישורים