ר' יוסף בכור שור:
אדוני
שאל
וגו'
-
מה
לך
על
אבינו
ואחינו
,
וכי
לכל
הבאים
אתה
שואל
על
משפחתם?
ואע"פ
כן
הגדנו
לך
,
וכי
יש
לנו
אח
קטן
,
כי
לא
היינו
נשמרים
ממך.
ועל
אשר
לא
תהיה
שואל:
למה
לא
בא
עמכם?
אמרנו
לך
כי
אבינו
זקן
וצריך
לו
שישמשנו;
ושלא
תאמר:
למה
לא
נשאר
אחד
מן
האחין
לשמשו?
אמרנו:
ילד
זקונים
הוא
זה
,
ואין
אביו
מניחו
להיפרד
ממנו;
כי
אחיו
מת
ויותר
הוא
לבדו
,
ואין
לו
תמורה
,
ועוד
,
כי
אביו
אהבו.
ולא
שמת
לבך
על
זאת
,
אלא
אמרת:
הורידוהו
אלי
וגו'
-
וכי
לאחינו
הייתה
צריך?
למה
שאלת
להביאו?
והיכן
היא
'שימת
העין'
שלך?
אפילו
גנב
לך
,
היה
לך
לעבור
על
פשעו
,
ואתה
רוצה
להבקיעו
אליך
ולהשתעבד
בו;
הזה
חסדך
שאמרת:
אשימה
עיני
עליו
,
שאתה
בא
עליו
בעלילה?!
רמב"ן:
אדני
שאל
את
עבדיו
-
לא
ידעתי
טעם
לאריכות
דברי
יהודה
בספור
מה
שהיה
כבר
ביניהם!
ומה
שאמרו
ז"ל
(ב"ר
צג
,
ו):
וכי
זו
היא
'שימת
עין'
שאמרת
לשום
עינך
עליו
,
אינה
טענה
,
כי
המושל
שיצוה
להביא
אדם
לפניו
,
לא
יעשה
על
מנת
לפטור
אותו
מן
הרעות
שיעשה
,
וכל
שכן
על
הגנבה
,
שיגנוב
מבית
המלך
הגביע
אשר
ישתה
בו;
ומתחלה
כבר
שם
עינו
עליו
לטובה
,
וקרא
לו
שלום
בכבוד:
"אלהים
יחנך
בני"
(בר'
מג
,
כט)
,
ועשה
לכולם
לכבודו
משתה
לפניו
בבית
המלכות
,
והִרְבָּה
משאתו
,
ונתן
להם
בר
כאשר
יוכלון
שאת
יותר
מן
הכסף
שהביאו
לו
,
כאשר
פירשתי
(לעיל
,
א)
,
ומה
לעשות
לו?!
ואשר
יראה
לי
על
דרך
הפשט
,
שאינם
-
רק
תחנונים
,
להעיר
רחמיו
,
כי
חשב
יהודה
כי
האלהים
הוא
ירא
,
כאשר
אמר
לו
(בר'
מב
,
יח)
,
וכאשר
נהג
עמהם
חמלה
כירא
חטא
,
לנחם
אותם
על
הצער
שעשה
להם
(בר'
מג
,
כג).
וזה
עניין
הספור
,
אמר
לו:
אנחנו
באונס
הגדנו
באחינו
זה
מפני
שאלת
אדני
,
ולא
הודינו
גם
כן
להורידו
לפניך
במצותך
הראשונה
,
רק
אמרנו
כי
"לא
יוכל
הנער
לעזוב
את
אביו"
(להלן
,
כב)
,
אבל
בנפשינו
נביא
אותו
,
מפני
זלעפות
רעב
(ע"פ
איכה
ה
,
ט
-
י)
,
כי
אמרת
"לא
תוסיפון
לראות
פני"
(להלן
,
כג);
ולא
רצה
אבינו
לשמוע
עד
היותינו
כולנו
בסכנה
לשוב
לשבר
מעט
אכל
,
ואז
הודה
בפחד
ובדאגה
,
ועתה
"כראותו
כי
אין
הנער"
(להלן
,
לא)
,
ימות
בנפש
מרה
(ע"פ
איוב
כא
,
כה).
ולכן
תפול
נא
תחנתי
לפניך
(ע"פ
יר'
לז
,
כ)
,
לרחם
עלינו
ועל
הזקן
,
וקח
אותי
תחת
הנער
לעבד
עולם
כי
טוב
אני
ממנו
,
ולך
תהיה
צדקה
(ע"פ
דב'
כד
,
יג).
וזה
טעם
כל
הפרשה.
ויתכן
שיהיה
"והורידו
עבדיך
את
שיבת
עבדך
אבינו"
(להלן
,
לא)
-
כנוי
לכבוד:
'והורדת
את
שיבת
עבדך
אבינו';
וכן
"וחטאת
עמך"
(שמ'
ה
,
טז).
ויש
לומר
עוד
על
דרך
רבותינו
,
שאמרו
(ב"ר
צג
,
ו):
זו
היא
'השמת
עין'?!
יאמר:
כי
כמוך
כפרעה
-
ראוי
שתעמד
בדבריך
ובתיורך
,
כי
על
פיך
הבאנו
אותו
באונס
גדול;
כאשר
יזכיר.
ופחד
לפרש
לו
יותר
,
אבל
יש
בסתר
דבריו
,
שהיה
מעשה
הגביע
תחבולה
מאתו
להעלילם
,
כי
למה
יבקש
לראותו
על
כרחם?
וכך
אמרו
בבראשית
רבא
(צג
,
ח):
אמר
לו
יהודה:
תדע
לך
שבעלילה
אתה
בא
עלינו;
כמה
מדינות
ירדו
ליקח
אכל
,
כלום
שאלת
אותם
כמו
ששאלת
לנו?!
שמא
בתך
אנו
מבקשים
,
או
אחותנו
אתה
מבקש?!
יאמרו
כי
זה
היה
ברמז
בדבריו.