תנ"ך - ויביאו
את־מקניהם
אל־יוסף
ויתן
להם
יוסף
לחם
בסוסים
ובמקנה
הצאן
ובמקנה
הבקר
ובחמרים
וינהלם
בלחם
בכל־מקנהם
בשנה
ההוא:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיָּבִ֣יאוּ
אֶת־מִקְנֵיהֶם֘
אֶל־יוֹסֵף֒
וַיִּתֵּ֣ן
לָהֶם֩
יוֹסֵ֨ף
לֶ֜חֶם
בַּסּוּסִ֗ים
וּבְמִקְנֵ֥ה
הַצֹּ֛אן
וּבְמִקְנֵ֥ה
הַבָּקָ֖ר
וּבַחֲמֹרִ֑ים
וַיְנַהֲלֵ֤ם
בַּלֶּ֙חֶם֙
בְּכָל־מִקְנֵהֶ֔ם
בַּשָּׁנָ֖ה
הַהִֽוא:
(בראשית פרק מז פסוק יז)
וַיָּבִיאוּ
אֶת־מִקְנֵיהֶם
אֶל־יוֹסֵף
וַיִּתֵּן
לָהֶם
יוֹסֵף
לֶחֶם
בַּסּוּסִים
וּבְמִקְנֵה
הַצֹּאן
וּבְמִקְנֵה
הַבָּקָר
וּבַחֲמֹרִים
וַיְנַהֲלֵם
בַּלֶּחֶם
בְּכָל־מִקְנֵהֶם
בַּשָּׁנָה
הַהִוא:
(בראשית פרק מז פסוק יז)
ויביאו
את־מקניהם
אל־יוסף
ויתן
להם
יוסף
לחם
בסוסים
ובמקנה
הצאן
ובמקנה
הבקר
ובחמרים
וינהלם
בלחם
בכל־מקנהם
בשנה
ההוא:
(בראשית פרק מז פסוק יז)
ויביאו
את־מקניהם
אל־יוסף
ויתן
להם
יוסף
לחם
בסוסים
ובמקנה
הצאן
ובמקנה
הבקר
ובחמרים
וינהלם
בלחם
בכל־מקנהם
בשנה
ההוא:
(בראשית פרק מז פסוק יז)
תרגום אונקלוס:
וְאֵיתִיאוּ
יָת
גֵּיתֵיהוֹן
לְוָת
יוֹסֵף
וִיהַב
לְהוֹן
יוֹסֵף
לַחמָא
בְּסוּסָוָתָא
וּבגֵיתֵי
עָנָא
וּבגֵיתֵי
תוֹרֵי
וּבִחמָרַיָא
וְזָנִינוּן
בְּלַחמָא
בְּכָל
גֵּיתֵיהוֹן
בְּשַׁתָּא
הַהִיא
:
עין המסורה:
ויביאו
-
ל"ו
(מלא
וחסר):
ראה
בר'
לז
,
כח.
ובמקנה
-
ב'
בפסוק:
בר'
מז
,
יז
(פעמיים).
וינהלם
-
ב':
בר'
מז
,
יז;
*דה"ב
לב
,
כב.
בלחם
-
ז'
דגשים
(בלישנא):
*בר'
מז
,
יז
,
יט;
וי'
ח
,
לב;
במ'
כא
,
ה;
*דב'
כג
,
ה;
ש"א
ב
,
ה;
*נחמ'
יג
,
ב.
מקנהם
-
ד'
חסר
(בלישנא):
בר'
לד
,
כג;
מז
,
יז;
במ'
לא
,
ט;
דב'
ג
,
יט.
מסורה גדולה:
בלחם
ז'
דגש'
ויביאו
את
מקניהם
ונפשנו
קצה
בלחם
שבעים
בלחם
נשכרו
על
דבר
אשר
לא
קדמו
אתכם
כי
לא
קדמו
למה
נמות
לעיניך
והנותר
בבשר.
מסורה קטנה:
ובמקנה
-
ב'
בפסו';
וינהלם
-
ב'
מסביב;
בלחם
-
ז';
מקנהם
-
ד'
חס'.
רש"י:
וינהלם
-
כמו
'וינהגם'
,
ודומה
לו:
"אין
מנהל
לה"
(יש'
נא
,
יח);
"על
מי
מנוחות
ינהלני"
(תה'
כג
,
ב).
רד"ק:
ויתום.
ויבאו
כל
מצרים
-
וארץ
כנען
הלכו
למקומות
אחרים.
וזה
היה
בשנה
הששית;
ונהלם
יוסף
במקנה
בשנה
ההיא.
ובשניה
לה
,
שהיא
השנה
השביעית
,
נתן
להם
באדמתם
מה
שאכלו
בשנה
ההיא
,
ומה
שזרעו
כדי
לקצור
בשנה
השמינית;
כי
בשנה
השביעית
שלמו
ימי
הרעב.
ורבותינו
ז"ל
אמרו
(תנח'
נשא
כו)
,
כי
כשבא
יעקב
אבינו
למצרים
,
פסק
הרעב
בזכותו
,
ועלה
נילוס
והשקה
את
הארץ;
וזהו
שאמר
"ויברך
יעקב
את
פרעה"
(לעיל
,
ז).
אבל
יש
לתמוה
לדבריהם:
אם
אלה
שתי
השנים
היו
הראשונים
,
מתי
תם
הכסף?
שהרי
אומר
כי
בשנה
ההיא
נהלם
במקניהם
,
ובשנה
האחרת
-
באדמתם.