תנ"ך - ותתם השנה ההוא ויבאו אליו בשנה השנית ויאמרו לו לא־נכחד מאדני כי אם־תם הכסף ומקנה הבהמה אל־אדני לא נשאר לפני אדני בלתי אם־גויתנו ואדמתנו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַתִּתֹּם֘ הַשָּׁנָ֣ה הַהִוא֒ וַיָּבֹ֨אוּ אֵלָ֜יו בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹא־נְכַחֵ֣ד מֵֽאֲדֹנִ֔י כִּ֚י אִם־תַּ֣ם הַכֶּ֔סֶף וּמִקְנֵ֥ה הַבְּהֵמָ֖ה אֶל־אֲדֹנִ֑י לֹ֤א נִשְׁאַר֙ לִפְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י בִּלְתִּ֥י אִם־גְּוִיָּתֵ֖נוּ וְאַדְמָתֵֽנוּ: (בראשית פרק מז פסוק יח)

טקסט וניקוד:

וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא־נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם־תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל־אֲדֹנִי לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם־גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ: (בראשית פרק מז פסוק יח)

טקסט בלבד:

ותתם השנה ההוא ויבאו אליו בשנה השנית ויאמרו לו לא־נכחד מאדני כי אם־תם הכסף ומקנה הבהמה אל־אדני לא נשאר לפני אדני בלתי אם־גויתנו ואדמתנו: (בראשית פרק מז פסוק יח)

תיקון קוראים:

ותתם השנה ההוא ויבאו אליו בשנה השנית ויאמרו לו לא־נכחד מאדני כי אם־תם הכסף ומקנה הבהמה אל־אדני לא נשאר לפני אדני בלתי אם־גויתנו ואדמתנו: (בראשית פרק מז פסוק יח)

תרגום אונקלוס:
וּשׁלֵימַת שַׁתָּא הַהִיא וַאֲתוֹ לְוָתֵיהּ בְּשַׁתָּא תִניֵיתָא וַאֲמַרוּ לֵיהּ לָא נְכַסֵי מִן רִבּוֹנִי אֱלָהֵין שְׁלִים כַּספָּא וְגֵיתֵי בְעִירָא לְוָת רִבּוֹנִי לָא אִשׁתְּאַר קֳדָם רִבּוֹנִי אֱלָהֵין גִּויָתַנָא וְאַרעַנָא :

עין המסורה:
ותתם - ב': בר' מז , יח; מ"א ז , כב. ומקנה - ג': *בר' כו , יד; מז , יח; דה"ב לב , כט.

מסורה גדולה:
ומקנה ג' ויהי לו מקנה צאן כי אם תם הכסף וערים עשה לו.

מסורה קטנה:
ותתם - ב' מלאכת העמודים; ומקנה - ג'; גויתנו - ל'.

רש"י:
בשנה השנית - לשני הרעב. כי אם תם הכסף - [כי אשר תם הכסף] והמקנה , ובא הכל אל ידי אדני. בלתי אם - כמו: אם לא גויתנו.

רמב"ן:
ויבאו אליו בשנה השנית - לשני הרעב; ואעפ"י שאמר יוסף "ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר" (בר' מה , ו) , מכיון שבא יעקב למצרים , באתה ברכה לרגליו והתחילו לזרוע וכלה הרעב; וכן שנינו בתוספתא דסוטה (י , ט). לשון רבנו שלמה , וכך הוזכר בבראשית רבא (פט , ט): אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שתי שנים עשה רעב , כיון שירד יעקב אבינו למצרים , כלה הרעב; ואימתי חזרו? בימי יחזקאל (ראה יח' כט , יב) וכו'. ואם כן לא נתקיימו דברי יוסף כפתרונו , ויבא הענין לחשוד אותו בחכמתו. ואולי נאמר , שהיה הרעב בארץ כנען כדבר יוסף , אבל במצרים ירד יעקב אבינו אל היאור לעיני פרעה ולעיני כל מצרים , וראו כל עמי הארץ שעלה נילוס לקראתו , וידעו כי ברכת השם היא לרגלי הנביא. ואם כן יהיה "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו לחם לפי הטף" (לעיל , יב) - בשנות שֶבָע וכל ימי חיות אביו , כי גם אחרי מות אביו אמר "אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם" (בר' נ , כא). ועם כל זה אני תמה , שאם כן לא היה החלום אמת , כי הראו לו הגזרה ולא הענין הנהיה והנעשה בהם! וראיתי שם בתוספת סוטה (י , ט): אמר רבי יוסה: כיון שמת יעקב אבינו חזר הרעב לישנו וכו'. ועוד שנינו ב'סיפרי' (ספ"ד לח): "ויברך יעקב את פרעה" (לעיל , י) - במה ברכו? שנמנעו שני רעב; אע"פ כן שלמו אחר מיתתו , שנאמר "ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם" (בר' נ , כ); מה 'כלכול' האמור להלן (בר' מה , יא) , בשני רעבון הכתוב מדבר , אף 'כלכול' האמור כאן , בשני רעבון הכתוב מדבר; רבי שמעון אומר: אין זה קדוש השם , שדברי צדיקים קיימין בחייהן ובטלין לאחר מיתתן; אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: רואה אני את דברי רבי יוסה מדברי אבא , שזה קדוש השם , שכל זמן שהצדיקים בעולם ברכה בעולם , נסתלקו מן העולם נסתלקה ברכה מן העולם; עד כאן. והנה השלים הרעב חמש השנים הנותרות. ודעת רבי אברהם (להלן , יט) , שהיו אלו השתי שנים אחר בֹא יעקב למצרים , וכך כתב: מצינו בדרש , כי נסתלק הרעב בזכות יעקב , ויתכן גם יתכן , שהיה רעב שלש שנים , ולא היו כמו ארבע שעברו. ואין דבריו נכונים כלל , כי מִסְפַּר החלום ושברו (ע"פ שו' ז , טו) ישוה כל השבע שנים , ואלו היה כן , יזכיר הכתוב ענינם של השנים האלה. אבל על דרך הפשט , לקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בחמש שנים והביא אותו אל פרעה (לעיל , יד) , כי איך יתכן כי יתם הכסף והמקנה בשנה אחת? אבל הכסף הספיק להם כל חמש שנים , כי כן הדבר במנהגו של עולם; ובעבור שלא נתחדש ונשתנה דבר אחד בכל אלה השנים , לא סִפֵּר בהם הכתוב , רק "וילקט יוסף את כל הכסף" וגו' (שם); ואחרי שתם הכסף סִפֵּר שבאו אל יוסף (לעיל , טו) , והיה זה בשנה הששית , ונתן להם במקניהם לחם , רק נהלם בו , שיאכלו לפי חַיּתָם ולא לשבעה (ראה לעיל , יז); ותתם השנה ההיא , אשר נדר להם לנהלם בלחם בכל מקניהם , והיא השנה הששית , ויבאו אליו בשנה השנית לזה , ואמרו לו (להלן , יט) , שיקנה אותם ואת אדמתם בלחם שיאכילם בשנה הזאת השביעית , ואחר שיהיה הארץ לפרעה , יתן להם זרע שלא תשם האדמה , כי ידעו כי כלו שבע שני הרעב ויהיה להם זרע וקציר; וזה טעם "ויכלכל יוסף... לחם לפי הטף" (לעיל , יב) , שנתן להם בשנות הרעב כדי צרכם לחם , כי "לפי הטף" ירמוז כן.

רד"ק:
ויתום. ויבאו כל מצרים - וארץ כנען הלכו למקומות אחרים. וזה היה בשנה הששית; ונהלם יוסף במקנה בשנה ההיא. ובשניה לה , שהיא השנה השביעית , נתן להם באדמתם מה שאכלו בשנה ההיא , ומה שזרעו כדי לקצור בשנה השמינית; כי בשנה השביעית שלמו ימי הרעב. ורבותינו ז"ל אמרו (תנח' נשא כו) , כי כשבא יעקב אבינו למצרים , פסק הרעב בזכותו , ועלה נילוס והשקה את הארץ; וזהו שאמר "ויברך יעקב את פרעה" (לעיל , ז). אבל יש לתמוה לדבריהם: אם אלה שתי השנים היו הראשונים , מתי תם הכסף? שהרי אומר כי בשנה ההיא נהלם במקניהם , ובשנה האחרת - באדמתם.

רלב"ג - ביאור המילות:
ויאמרו לו לא נכחד מאדני כי אם תם הכסף וגו' - רוצה לומר , שהם אמרו לו כי באמת לא נשאר דבר מטלטל יקנו בו שבר; והראיה לך שלא נכחד , כי כשתם הכסף , המצאנו לאדני מקנה הבהמה לקנות שבר , וגם עתה אם היה נשאר בידינו דבר אחר המקנה , היינו ממציאים אותו לך , כמו שהמצאנו המקנה אחר תֹם הכסף , אך באמת לא נשאר לפני אדוני , כי אם גופינו ואדמתינו.
ריכוז קישורים