תנ"ך - ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי־יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְחִ֤י יַֽעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַֽעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה: (בראשית פרק מז פסוק כח)

טקסט וניקוד:

וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי־יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה: (בראשית פרק מז פסוק כח)

טקסט בלבד:

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי־יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה: (בראשית פרק מז פסוק כח)

תיקון קוראים:

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי־יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה: (בראשית פרק מז פסוק כח)

תרגום אונקלוס:
וַחֲיָא יַעֲקֹב בְּאַרעָא דְמִצרַיִם שְׁבַע עֶסרֵי שְׁנִין וַהֲווֹ יוֹמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיוֹהִי מְאָה וְאַרבְּעִין וּשׁבַע שְׁנִין :

רש"י:
ויחי יעקב - למה פרשה זו סתומה? לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו , נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השיעבוד , שהתחילו לשעבדם. דבר אחר: שבקש לגלות את הקץ ונסתם ממנו. בראשית רבה (צו , א). [ולפי פשוטו: אין זו תחלת הפרשה אלא במקרא שלמעלה הימנו "וישב ישראל בארץ מצרים" וגו' (לעיל , כז) , לכך סתומה.] [(תרי"ק:) ויחי יעקב - פרשה זו סתומה , לפי שלא מצינו הפסק לחצי מנין: לעיל מנה מאה ושלשים שנה וכאן מנה שבע עשרה , הרי מאה ארבעים ושבע. לכך אל תתמה שלא הפסיק בנתיים.]

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
ויחי יעקב. ויהיו (בנוסחנו: ויהי) ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה - ובאברהם נאמר "שני חיי אברהם... מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים" (בר' כה , ז)! פעם יאמר חשבון הרב ראשון , ואחר כך המעט , ופעם יאמר המעט ראשון , ואחר כך הרב; לא יקפיד בזה הכתוב.

ר' יוסף בכור שור:
ויחי יעקב בארץ מצרים - שבע עשרה שנה ראהו בתחלה ושבע עשרה בסוף.

רמב"ן:
ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה - כבר הזכרתי (בר' מג , יד) , כי רדת יעקב למצרים ירמוז בגלות השלישית , הוא גלותנו היום ביד החיה הרביעית (ראה דנ' ז , ז) , היא רומי הרשעה , כי בני יעקב הם עצמם סבבו רדתם שם במכירת יוסף אחיהם; ויעקב ירד שם מפני הרעב , וחשב להנצל עם בנו בבית אוהב לו , כי פרעה כבן ליוסף. והיו סבורים לעלות משם בכלות הרעב מארץ כנען , כמו שאמרו: "לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען" (לעיל , ד) , והנה לא עלו , אבל ארך עליו הגלות , ומת שם ועלו עצמותיו , וזקני פרעה ושריו העלוהו ועשו עמו אבל כבד. וכן אנחנו עם רומי ואדום אחינו , הסיבונו ביאתנו בידם , כי כרתו ברית עם הרומיים , ואגריפס המלך האחרון לבית שני ברח אליהם לעזרה , ומפני הרעב נלכדו אנשי ירושלם; והגלות ארך עלינו מאד , לא נודע קצו כשאר הגליות , ואנחנו בו כמתים , אומרים "יבשו עצמותינו נגזרנו לנו" (יח' לז , יא); ויעלו אותנו מכל העמים "מנחה ליי'" (יש' סו , כ) , ויהיה להם אבל כבד בראותם כבודנו , ואנחנו נראה בנקמת יי' , יקימנו ונחיה לפניו (ע"פ הו' ו , א).

רד"ק:
ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה - דרשו בו (מא"ג מז , כח): כמו שהיה יוסף בחיק יעקב שבע עשרה (ראה בר' לז , ב) , כן היה יעקב בחיק יוסף שבע עשרה שנה.

תועלות לרלב"ג:
(עשר תועלות לפרשת 'ויחי' , חלק ראשון: בר' מז , כח - בר' מח , כב) והתועלות המגיעות מזה הספור הם רבים: התועלת הראשון הוא במדות , והוא , שראוי שיהיה האדם זריז להשתדל במה שצריך לו קודם שיצטרך; שאם היה מאחר ההשתדלות בו עד בא עת הצורך , הנה יקרה לו , אם שלא ימָצא לו אז , או שימָצא לו באופן חסר , מחוזק המהירות. ולזה תמצא , שיעקב השתדל בעניין קבורתו קודם היותו חולה החולי אשר מת בו. התועלת השני הוא במדות , והוא , שראוי לאדם שיתחבר עם אנשי משפחתו בחייו , כי בזה תהיה לו מהם העזר הראוי שיהיה לאדם ממשפחתו. הלא תראה , כי גם אחר המות השתדל יעקב שיהיה עם אנשי משפחתו , ולזה בקש מיוסף שישכיבהו עם אבותיו. התועלת השלישי הוא במדות , והוא , שראוי לאדם להִשמע לשאלת אביו ממנו , ואם היה קשה , ולא ימנעהו מזה עוצם מדרגתו בממשלה. הלא תראה כי יוסף , עם היותו מושל , נכנע לבקשת אביו עד שכבר נשבע לו לעשות כדבריו , ואם היה בזה מהקושי ליוסף לרב טרדתו בעניין הממשלה , והיותו יוצא חוץ ממשלתו דרך לא מעטה. התועלת הרביעי הוא במדות , והוא , שראוי לאדם שיתן תודה אל השם יתעלה בהשיגו מבוקשיו , כי בזה יתיישב בלב האנשים שהכל הוא מאתו יתעלה , כמו שהוא האמת בעצמו. ולזה נתן יעקב תודה לשם יתעלה , כאשר ראה שהשיג מבוקשו , והשתחוה לו. ואם היתה זאת ההשתחואה ליוסף , הנה יהיה בזה תועלת ללמדנו , שראוי לאדם שיתן תודה למי שיגמלהו טוב , ואע"פ שיהיה לו חֹק עליו. הלא תראה שיעקב השתחוה ליוסף , כשנדרש לאשר שאל ממנו. ולזאת הסבה תמצא , שהשתחוה יוסף ליעקב כאשר רצה לברך בניו. התועלת החמישי הוא במדות , והוא , שראוי לאדם לחלוק כבוד למלכות , ואע"פ שהיה המולך מי שהוא ראוי שיגיע לו מאתו כבוד - כאלו תאמר , שהיה בנו , כמו הענין ביוסף עם יעקב; וזה , שיעקב כבד בנו והתחזק לשבת על המטה לכבדו , מפני היותו מושל בארץ ההיא - כי בזה תועלת מתקון המדינה מה שלא יעלם. התועלת הששי הוא במדות , והוא שראוי לאדם , כשישתדל במציאות דבר מה צריך אליו , שיעשה זה באופן מהקיום , יוכל לבטוח בטחון שלם שכבר ימָצא לו העניין ההוא בעת צרכו אליו; כי לולי זה , אולי יהיה ההשתדלות לבטלה. ולזה תמצא , שיעקב לא הסתפק במאמר יוסף שיעשה כדברו , אבל רצה עם זה שישבע לו. התועלת השביעי הוא במדות , והוא , שראוי לאדם שיאהב היותר שלם מבניו יותר , ואע"פ שאין לו קדימה זמנית על האחרים. ולזה תמצא , שנתן יעקב זאת המתנה שיעדהו השם יתעלה עליה - שיהיה לקהל גוים - לבני יוסף , למעלתו; ולא נתנה לבני ראובן , ואם הוא הבכור לפי האמת , אבל עשק הבכורה מראובן לחסרונו , ונתנה ליוסף; כמו שאמר בספר דברי הימים "ובחללו יצועי אביו נתן הבכורה ליוסף" (ראה דה"א ה , א - ב). וזאת הבכורה היתה , שנטל שני חלקים בירושת הארץ , כמו שקדם (בה"מ בר' מח , ד - ה). ולזאת הסבה בעינה שם ימינו על ראש אפרים , ואע"פ שהוכרח בזה לשכל ידיו , ולא רצה לשים אותה על ראש מנשה , ואם הוא הבכור. התועלת השמיני הוא בדעות , והוא , שהנבואה תגיע לנביא בעתידות אשר יקרו לאיש מה , כשישים מחשבתו באיש ההוא. ולזה שאל יעקב , שיגיש אליו מנשה ואפרים בדרך שיראה אותם ראות שלם , כי בזה ישלם לו שישים מחשבתו באיש איש מהם , ויוָדע לו בנבואה מה יקרה להם. התועלת התשיעי הוא בדעות , והוא: להודיע השגחת השם ביריאיו , להציל אותם מכל רע באמצעות מלאך. ולזה אמר יעקב: "המלאך הגואל אותי מכל רע" (בר' מח , טז). ויתבאר מזה , שהמופתים שיעשה השם יתעלה בזה האופן להשגיח בדבקים בו , הוא נעשה באמצעות מלאך. וכבר בארנו זה במה שאין ספק בו מדרך העיון בסוף הששי מ'מלחמות יי''; ושם נתבאר , שזה המלאך הוא השכל הפועל; ושם נתבאר גם כן , שזה מסכים למה שאמרו ז"ל (מכיל' בא פסחא ז): "ועברתי בארץ מצרים" (שמ' יב , יב) - אני ולא מלאך וגו'. התועלת העשירי הוא בדעות , והוא: להודיע שברכת הנביא לאשר יברכם תהיה לפי מה שיאות להם לפי עניינם , ושאין בבחירת הנביא לברך יותר מי שהוא יותר מעט ראוי לברכה. ולזה תמצא שאמר יעקב ליוסף , בבקשו ממנו שישית יד ימינו על ראש מנשה , שהוא לא יתרצה בזה , לפי שעקר ברכתו היא לאפרים , מצד מה שהוא ראוי שיגיעו אליו מהטובות; ולזה אמר: "גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו" (בר' מח , יט). ולזה יהיה מה שברכם , בשידגו לרוב בקרב הארץ , מתקיים יותר באפרים ממה שיתקיים במנשה. ואלו היתה הברכה הזאת לפי בחירת יעקב , לא היה התנצלות ליעקב על זה בזה המאמר בשלא שת ימינו על ראש מנשה , כמו ששאל ממנו יוסף.
ריכוז קישורים