תנ"ך - ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתּ֔וֹ וַיָּפֹ֖זּוּ זְרֹעֵ֣י יָדָ֑יו מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַעֲקֹ֔ב מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל: (בראשית פרק מט פסוק כד)

טקסט וניקוד:

וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל: (בראשית פרק מט פסוק כד)

טקסט בלבד:

ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל: (בראשית פרק מט פסוק כד)

תיקון קוראים:

ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל: (בראשית פרק מט פסוק כד)

תרגום אונקלוס:
וְתַבַת בְּהוֹן נְבִיוּתֵיהּ עַל דְּקַיֵים אוֹרָיתָא בְּסִתרָא וְשַׁוִי תוּקפָא רוּחצָנֵיהּ בְּכֵין יִתרְמַא דְהַב עַל דְּרָעוֹהִי אַחסֵין מַלכוּתָא וּתקֵיף דָּא הֲוָת לֵיהּ מִן קֳדָם אֵל תַּקִיפָא דְיַעֲקֹב דִּבמֵימְרֵיהּ זָן אֲבָהָן וּבנִין זַרעָא דְיִשׂרָאֵל :

עין המסורה:
ותשב - י"ב: ראה בר' לא , לד.

מסורה קטנה:
ותשב - י"ב; ויפזו - ל'.

רש"י:
ותשב באיתן - נתישבה בחוזק. קשתו - חוזקו. ויפזו זרועי ידיו - זו היא נתינת טבעת על ידו; לשון "זהב מופז" (מ"א י , יח). זאת היתה מאת הקדוש ברוך הוא שהוא אביר יעקב , ומשם - עלה להיות רעה אבן ישראל - עיקרו של ישראל , לשון "אבן הראשה" (זכ' ד , ז) - לשון 'מלכות'. ואונקלוס אף הוא כן תרגמו: ותשב - "ותבת בהון נביאותיה " - החלומות אשר חלם להם; "על דקיים אוריתא בסתרא" - תוספת הוא , ולא מלשון העברי שבמקרא; "ושוי בתוקפא רחצניה" - תרגום של באיתן קשתו; וכן לשון התרגום על העברי: וַתָשָב - (בנוסחנו: וַתֵשֶב) נבואתו , בשביל שאיתנו של הקדוש ברוך הוא היה לו לקשת ולמבטח. "בכן אתרמא דהב על דרעוהי" - לכך: ויפזו זרועיו - לשון 'פז'. אבן ישראל - לשון נוטריקון: אב ובן , "אֲבָהָן ובְנִין" (ת"א) - יעקב ובניו. ורבותינו דרשו: ותשב באיתן קשתו - על כבישת יצרו באשת אדניו; וקורהו 'קשת' על שם שהזרע יורה כחץ. ויפזו זרועי ידיו - כמו 'ויפוצו' , שיצא הזרע מבין אצבעות ידיו. מידי אביר יעקב - שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו בחלון , כדאיתא במסכת סוטה (לו , ב).

רשב"ם:
ותשב באיתן קשתו - הקשת החזק שקורין 'ארבלטרא' (בלעז) , מושיבין אותו על עץ איתן וחזק שקורין 'פורקא' (בלעז) , והמושך בקשת ההוא , אם הוא אדם חזק מאד מושך את חבל הקשת בזרועיו , ונכפפין זרועיו עד גופו , ויורה החץ למרחוק , ואם הוא חלש , אינו יכול למשוך החבל. וכן פֵרוש המקראות: מצרים ירו בו חצים , ונתנוהו בבית הסוהר , ו"עינו בכבל רגלו" (תה' קה , יח) , והוא יצא ומלך עליהם , כי קשת שלו היה חזק ואיתן משלהם , ואסרם; כדכתיב "לאסור צריו (בנוסחנו: שריו) בנפשו" (תה' קה , כב). ויפוזו זרועי ידיו - נכפפו זרועיו במושכו חבל הקשת , וזרק חיציו עליהם , כי איש חזק היה למשוך קשת איתן , שקורין 'פורקא'; וכן מצינו 'זרוע' אצל 'דריכת קשת' , כדכתיב "ונחתה קשת נחושה זרועותי" (תה' יח , לה) - והוא לשון 'דריכת קשת'; וכן "כי חיציך נחתו בי ותנחת עלי ידיך" (בנוסחנו: ידך; תה' לח , ג). ויפוזו - נכפפו , כמו: ויהי דוד "מפזז ומכרכר" (ש"ב ו , טז) - 'פיזוז' - בידים , 'כירכור' - ברגלים. ויפוזו - מן 'פזז' , כמו "יסובו" (איוב טז , יג) - מן 'סבב'. מידי אביר יעקב - על ידי הקדוש ברוך הוא בא לו זה הנצחון והממשלה. אביר יעקב - כפל לשון רועה אבן ישראל; וכן "אביר הרועים אשר לשאול" (ש"א כא , ח); וגם הרועים קרואים 'אבירים' , על שהבקר והשוורים קרואים 'אבירים' , כדכתיב "עדת אבירים בעגלי עמים" (תה' סח , לא) , וכן "סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני" (תה' כב , יג). מידי אביר יעקב - מי גרם לך? הקדוש ברוך הוא שהיה אביר יעקב , "האלהים הרועה אותי... עד היום הזה" (בר' מח , טו) , שעל ידי גדולתך זן אותי במצרים; משם הקדוש ברוך הוא גרם להיות רועה אבן ישראל - משפחת ישראל , שכילכל יוסף את אביו ואת אחיו. אבן - לשון 'אב ומשפחה'; נו"ן יתירה , כמו נו"ן של "שגעון" ו"עורון" (דב' כח , כח) ומ"ם של "ריקם" (בר' לא , מב); "ותהי הכנם" (שמ' ח , יג).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ותשב במקום איתן קשתו. וטעם ויפוזו - ויתחזקו; וקרוב אליו "מפזז" (ש"ב , ו , טז). ויש מפרשים אותו (ראה ת"א) מ'פז' , ואין טעם לו. והטעם , ששטמו אותו "בעלי חצים" (לעיל , כג) , והתחברו לשפוך מררתו; וקשתו היתה חזקה , ופחדו ממנו ולא יכלו לו , כי ידיו היו חזקים. מידי אביר יעקב; משם - רמז ליד אביר יעקב , שהוא השם , מאותו הכח יכול , והיה רועה אבן ישראל. וכן היה: "ויכלכל יוסף" (בר' מז , יב). וטעם אביר יעקב - שהוא ידע אהבתו את יוסף. וטעם אבן - כעצם הדבר. ויש אומרים (ראה ראב"ע דב' י , ו) , כי משם - כמו "מאז" (בר' לט , ה); וכזה לא מצאנוהו במקרא. גם אבן ישראל - שמת לבו והיה כאבן , ושב לרעות; והטעם: לחיות במאכל. וזאת דרך רחוקה.

ר' יוסף בכור שור:
ותשב באיתן קשתו - כלומר: קשתם נשברה , שלא יכלו לו , אבל קשתו , כשדיבר אתם קשות , עמדה קשתו באיתן ובחוזק - שכולם נפלו לפניו ובידו , וזן לכל , אותם , ועל אשת פוטיפר - שנעשה אדון לכל מצרים. ויפוזו - כמו "ודוד מפזז ומכרכר בכל עז" (שילוב של ש"ב ו , יד ו , טז); וכן יוסף היה מפזז ומכרכר בזרועותיו ומושך חציו בחזקה , כלומר: מתגבר כבודו. ואונקלוס תרגם לשון 'זהב' ו'פז'. מידי אביר יעקב - בא לו הכח הזה והממשלה , ומשם אביר יעקב , נעשה רועה ומפרנס לאבן ישראל - כלומר: לבני יעקב. אבן - שורש וחוזק , כמו "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה" (תה' קיח , כב) , שנאמר על דוד. ואונקלוס עשאו בגימטריא: אב ובן , והבי"ת משמש עם האל"ף וגם עם הנו"ן , ותרגמו: "אבהן ובנין" [הג"ה].

רמב"ן:
מידי אביר יעקב - זאת היתה לו מאת הקדוש ברוך הוא שהוא אביר יעקב , ומשם זכה להיות רועה אבן ישראל - עיקרן של ישראל; לשון "האבן הראשה" (זכ' ד , ז); לשון רבנו שלמה. מאל אביך היתה זאת לך , והוא יעזרך , ועם הקדוש ברוך הוא היה לבך כשלא שמעת לדברי אדנתך , והוא יברכך; גם זה לשונו. ורבי אברהם אמר , כי מ"ם מאל אביך נמשך: ומאת שדי והוא יברכך. ועל דרך האמת , הברכה הזו דומה לברכה אשר ברך למעלה את הנערים , כי אביר יעקב - אלהי אמת , ולא בא בכתוב 'אביר אברהם' או 'יצחק' וזולתם , רק אביר יעקב או "אביר ישראל" (יש' א , כד) , הוא יעקב. והנה מידי אביר יעקב הגדולה והגבורה. משם , מידי אביר יעקב , רועה אבן ישראל , היא האבן הראשה (ע"פ זכ' ד , ז) שהיתה לראש פנה מאת יי' (ע"פ תה' קיח , כב - כג). ונקרא אבן ישראל , כמו שאמרו חכמים (ב"ר יא , ח ועוד): 'כנסת ישראל'. וטעם אבן - שהוא בבנין משלים הכל. וענין רועה - כי העֹז בגבורה מתעלה בימינו של הקדוש ברוך הוא , כדכתיב ו"קרנים מידו לו ושם חביון עוזו" (חב' ג , ד) , כלומר: ושם בימינו חביון העֹז; ו'חביון' הוא הכח המתעלה הנחבא במקום אצילותו; וזהו שנאמר "וכנה אשר נטעה ימינך" (תה' פ , טז). מאל אביך - "האלהים הרועה אותי מעודי" (בר' מח , טו) , ואת שדי ויברכך - ודעת הברכה , כי מידי אביר יעקב , מן החסד שרועה אבן ישראל ומאלהי אביו יפק רצון , ויבא עזרו , ועם שדי תהיה ברכתו; והנה הוא מבורך בשמים ובארץ. וזה טעם "ברכות אביך גברו על ברכות הורי" (להלן , כו) , כי הבנין שלם בו. כך העליתי הענין הזה ממדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (הבהיר קצג , קמח) , והמשכיל יבין.

רד"ק:
ותשב באיתן קשתו - קשתם , שהורו לו חציהם בה , נשברה; אבל קשתו ישבה במקום חזק , עד שעלה למעלה רמה. ויפזו זרועי ידיו - ויתחזקו זרועי ידיו , כלומר: היה לו כח רב להשיב גמולם לשונאיו. וכן "מפזז ומכרכר" (ש"ב ו , טז) - ענין 'חוזק' , כי המרקד מחזק אזור מתניו בעת רקדו. ומאין בא לו כל זה הכבוד? מידי אביר יעקב - מיד האל , הוא אביר יעקב שחזק אותו , ולא נמוטו פעמיו (ע"פ תה' יז , ה) בכל הצרות אשר עברו עליו. משם רועה אבן ישראל - משם , מכבוד יוסף שנתן לו האל , רעה עתה כל ישראל. ולפי שהאבן עצם חזק וגוף אחד , כנה כל ישראל באבן; או לפי שישראל עיקר בנין העולם , קראם על דרך משל. ורב סעדיה פירש בערבי 'דֵאתִי'; פירש 'עצם' , כמו שפירשנו.

רלב"ג - ביאור המילות:
וימררוהו ורובו - פרשו (רש"י וראב"ע) זה על מה שעשו לו אחי יוסף , שמררו חייו , ויורו חצים שנונים להפילו , ולא יכלו לו , כי כבר ישבה באיתן קשתו; ונכון הוא. גם נכון בעיני , שיהיה זה עתיד , ויהיה הרצון בזה , שכבר ישטמו בעלי חצים זרע יוסף ולא יוכלו להם , כי השם יתעלה יעזרם. באיתן - במקום איתן , רוצה לומר: במקום חזק. ויפוזו - עניינו: ויחזקו , כמו שפירש החכם אבן עזרא. או יהיה מעניין 'פז' , ורצה בזה , שהושם פז על זרועיו לגדולה ולממשלה. מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל - זה רמז למשיח בן יוסף , לפי דעתי; והרצון בו , שמיוסף יצא האיש שיהיה רועה אבן ישראל. וראוי שתדע , כי ישראל בחוזק הגלות ישובו לאבן , על צד המשל , לרב סבלם הפגעים ומיעוט הרגשתם בהם , ולזה יעד הנביא שיסיר לב האבן מבשרם ויתן להם לב בשר (ראה יח' יא , יט). והנה אמר בזה המקום , שמיוסף יצא האיש שיהיה רועה אבן ישראל , ויתחיל התשועה על ידו , כי צמיחתו תהיה בהיות ישראל בתכלית השפלות , עד שיהיו במדרגת האבן אז; ולזאת הסבה אחשוב , שהסכימו רבותינו ז"ל על משיח בן יוסף. והנה יתבאר , שכבר יהיה לישראל בתחלת הגאולה מנהיג , איננו מבית דוד , תצמח על ידו הגאולה , ממה שאמר זכריה בענין הישועה "והושיע יי' את אהלי יהודה כבראשנה למען לא תגדל תפארת בית יהודה ותפארת יושבי ירושלם על יהודה" (ראה זכ' יב , ז) - וזה לאות , שלא תהיה זאת הישועה בראשונה על ידי בית דוד. וספר אחר זה (שם , ח - י) , שכבר יהיה נדקר זה המנהיג ההולך לפניהם; ואמר עליו , שהוא יהיה גדול המעלה "כדוד" וכמו "בית דוד" , ובכלל הנה יאמר עליו , שהוא "כאלהים" ו"כמלאך השם לפניהם" (ראה שם , ח); והרצון בכאן ב"אלהים" - הם השלמים , כאמרו "אמרתי אלהים אתם" (תה' פב , ו). והנה יתבאר זה בגזרת השם ביאור יותר שלם אצל ביאורנו לזאת הפרשה.
ריכוז קישורים