תנ"ך - שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם: (בראשית פרק מט פסוק ה)

טקסט וניקוד:

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם: (בראשית פרק מט פסוק ה)

טקסט בלבד:

שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם: (בראשית פרק מט פסוק ה)

תיקון קוראים:

שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם: (בראשית פרק מט פסוק ה)

תרגום אונקלוס:
שִׁמעוֹן וְלֵוִי אַחִין גֻּברִין גִּבָּרִין בַּאֲרַע תּוֹתָבוּתְהוֹן עֲבַדוּ גְבוּרָא :

מסורה קטנה:
מכרתיהם - ל'.

רש"י:
שמעון ולוי אחים - בעצה אחת על שכם ועל יוסף: "ויאמרו איש אל אחיו... ועתה לכו ונהרגהו" (בר' לז , יט - כ; ראה תנח' ויחי ט) - מי היו? אם תאמר: ראובן או יהודה , הרי לא הסכימו בהריגתו; אם תאמר: בני השפחות , הרי לא היתה שנאתם שלימה , שנאמר "והוא נער את בני בלהה" וגו' (בר' לז , ב); יששכר וזבולן לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם; על כרחיך - שמעון ולוי , הם שקראם אביהם אחים. כלי חמס - אומנות זו של רציחה - חמס הוא בידיהם; מברכת עשו היא זו , אומנות שלו היא , ואתם חמסתם אותה הימנו (ראה תנח' ויחי ט). מכרותיהם - לשון כלי זיין; הסיף בלשון יוני: 'מכר'. תנחומא (שם). דבר אחר (שם): מכרותיהם - בארץ מגורותם נהגו עצמם בכלי חמס; כמו "מכורותיך ומולדותיך" (יח' טז , ג); וזהו תרגומו של אונקלוס.

רשב"ם:
מכירותיהם - אַחֲותיהם. כפל לשון של שמעון ולוי אחים , כלומר: שמעון ולוי אחים היו לרעה , כלי חמס היתה אַחֲוָתם. "מְכרוֹתַיִךְ ומולדתיך" (יח' טז , ג) - לשון 'קרובים' , אבל מְכֵרוֹתֵיהֶם , 'משקל דגש' , הוא כמו 'מסיבותיהם' , לשון 'קורבה'; אבל הרי"ש - במקום החירק נהפכה לצֵרֵי , הוא קמץ קטן , כמו "בֵרֵךְ" (תה' י , ג) תחת בִרֵךְ: "איבד ושיבר" (איכה ב , ט); וכן "חרף יי'" (תה' עד , יח); "ושרת את אחיו" (במ' ח , כו); כולם 'משקל דגש'. מכרותיהם - 'לור בלעז.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
שמעון ולוי אחים - בעבור מעשה שכם (ראה בר' לד , כה - כו); מכרותיהם - יש אומרין: מן "הכרת פניהם" (יש' ג , ט); ואיננו נכון בדקדוק. ויש אומרים: קְנִיָתָם , כמו "תכרו מאתם" (דב' ב , ו); ואין 'תכרו' כי אם מלשון 'חפירה'. ויש אומרים (ראה רשב"ח): מלשון 'מכירה' , שמכרו עצמם , כטעם "עם חרף נפשו" (שו' ה , יח). והנכון בעיני , שהוא מגזרת "מכורותיך" (יח' טז , ג); והוא חסר בי"ת , כמו "הנמצא בית יי'" (מ"ב טז , ח); "אשר צויתי מעון" (ש"א ב , כט); והטעם: על החמס שעשו , שאחר שהכניסו אנשי שכם בברית , הרגום במרמה; וכן אמר המתרגם (ת"א).

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
שמעון ולוי אחים , ובארץ מכירותם עשו חמס שלא בעצתי , כי בסודם ובקהלם לא באה נפשי וכבודי. והנה הברכה שברכם - כי לא בא יעקב אבינו לקלל את בניו , רק לברכם - על כן אמר: ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה; הנה שקלל האף והעברה שתסור מהם; ואני אחלקם ביעקב - לא תהיה נחלתם מיוחדת כשאר השבטים. וכן היה , כי שמעון כל נחלתו בחלקו של יהודה , ותחת יד יהודה היה; גם לוי אין לו חלק ונחלה , רק מה שנתנו לו השבטים. על כן משה לא הזכיר בברכתו שמו של שמעון , כי היה בלבו על דבר זמרי (ראה במ' כה) , וכשברך יהודה הנה שמעון עמו , כי ביחד היו. גם הוא לא ברך לוי , רק על הכהנים דבר , וישם אהרן כנגד כל השבט: "תומיך ואוריך לאיש חסידך" וגו' (דב' לג , ח) , וזהו אהרן , "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו" (שם , ט) - כאלו לא ראה , גם "אחיו" כאלו לא הכירם , "ואת בניו" כאילו לא ידעם (שם) , כי "מן המקדש לא יצא" (וי' כא , יב) בעבור כל אלה , "כי שמרו אמרתך" (דב' לג , ט) - שצויתים "על כל נפשות מת לא יבא" (וי' כא , יא) , "ובריתך ינצורו" (דב' לג , ט) - ברית הכהנים והקרבנות , רק "ישימו קטורה באפך" (שם , י) ועולות "כליל על מזבחך" (שם). והנה כל הברכה הזאת על הכהנים אמרה.

ר' יוסף בכור שור:
שמעון ולוי אחים - עתה פירש למה לא הייתה הממשלה לראובן , ועתה מפרש למה לא נתנה ללוי או לשמעון שהיו גדולים אחריו. אחים - שוים בדעת: שניהם כעסנים , ולפיכך הם רגילים זה אצל זה , שדעתם שוה , כדכתיב: כל עוף למינהו ישכון ובן אדם לדומה לו (ראה ב"ק צב , ב; ראה ב"ס יג , טו). כלי חמס מכירותיהם - הכרתם זה לזה ושיחתם כלי חמס הוא: כמה חמסנים יוצאים מתוך עצתם! מכירותיהם - כמו "איש מאת מכרו" (מ"ב יב , ו).

רמב"ן:
שמעון ולוי אחים - יאמר: בעלי אחוה , כי יחם לבם על אחותם. ילמד עליהם זכות , כי בקנאתם על האחוה עשו מה שעשו , לומר שאין ראוים לעונש גדול , ולא החטא ראוי לימחל , כי הוא חמס. והנכון בעיני , שאומר כי שמעון ולוי אחים גמורים , דומים ומתאחים זה לזה בעצתם ומעשיהם. וכבר פירשתי (בר' לד , יג) , כי יעקב קצף על שמעון ולוי בהרגם אנשי העיר , בעבור שעשו חמס , כי הם לא חטאו להם כלל ובאו בברית ונמולו , ואולי ישובו אל יי' ויהיו כלם בכלל אנשי בית אברהם , ומן הנפש אשר עשו (ראה בר' יב , ה). ועוד חרה לו , שלא יאמרו כי בעצתו נעשה הדבר , ויהיה חלול השם שיעשה הנביא חמס ושוד; וזה טעם בסודם אל תבא נפשי - התנצלות שלא היה בסודם בענותם במרמה (ראה בר' לד , יג) , ובקהלם לא נתיחד כשבאו על העיר והרגום (ראה שם , כה) , ולכן יקלל אפם ועברתם. וכן תרגם אנקלוס: "ברזהון לא הות נפשי ובאיתכנשותהון למהך" וכו'. ופירוש כלי חמס מכרותיהם , על דעת אנקלוס וכל המפרשים (ראב"ע ורד"ק): כלי חמס מגרותיהם; וכן "מכורותיך ומולדותיך" (יח' טז , ג) , וכן "על ארץ מכורתם" (יח' כט , יד); ואמרו כי פירושו , שעשו חמס בארץ מגורותיהם. ואם כן , יהיה שיעור הכתוב: כלי חמס להם במגורותיהם; ויקרא אותה 'ארץ מגורותיהם' , שגרו בה אחרי כן. אבל לפי דעתי , יאמר: כלי חמס הם מגורותיהם - חייהם , כלשון "ימי מגורי" (ראה בר' מז , מט); יאמר כי כלי החמס עצמם הם מגוריהם , כי בם יחיו ויזונו; ודומה לזה "ערבה לו לחם לנערים" (איוב כד , ה). ובעבור זה יחלקם ביעקב - שלא יוסדו , ויפיצם בישראל - שלא יקהלו. ויהי להם כן , כי נחלת שמעון בתוך בני יהודה , כדכתיב "ויהי נחלת בני שמעון בתוך נחלת בני יהודה" (ראה יהו' יט , א) , והיו עריהם מחולקות זו מזו בכל שבט יהודה; ונחלת לוי - ערי מקלט מנופצות בכל ישראל. וטעם כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור - שעשו החמס באפם , שכעסו על שכם , וברצונם , שהם חפצים בו , לא פשע המומתים ולא חטאתם (ע"פ תה' נט , ד). ואמר אנקלוס , כי טעם שוֹר - כמו "שוּר" בשרק , מן "בנות צעדה עלי שור" (להלן , כב); ותרגם בו עוד: "סנאה" , מן "ותבט עיני בשורי" (תה' צב , יב). והטעם - שעקרו עיר מוקפת חומה , את טפם ואת נשיהם , אחרי הרגם אנשיה; ויהיה עקרו מן "ועקרון תעקר" (צפ' ב , ד). ואחרים פירשו (ראה רד"ק) , כי שור - גדול בבהמות , רמז לחמור ושכם בנו נשיא הארץ , כמו "בכור שורו הדר לו" (דב' לג , יז); "פרות הבשן אשר בהר שומרון" (עמ' ד , א); וכן יכנו הכתובים השרים הגדולים ב'אלים' (ראה שמ' טו , טו) ו'עתודים' (ראה יש' יד , ט). והנכון בעיני , שהכתוב כמשמעו; אמר: כי באפם הרגו כל איש אפם , וברצונם - אחרי אשר שככה חמתם בהריגת האנשים , עקרו כל שור - רמז למקניהם וקנינם , כל אשר בבית וכל אשר בשדה (ראה בר' לד , כח). והזכיר זה לומר , כי בסודם לא באה נפשו בכל אלה , אפילו לעקור להם מקנה וקנין ולבוז שללם כלל. ועקרו - מן "את סוסיהם תעקר" (יהו' יא , ו) , אך הכל לשון אחד וענין אחד.

רד"ק:
שמעון ולוי אחים - אחים היו במעשה דינה , כמו שאמר "ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה" (בר' לד , כה). כלי חמס - חרבותם היו כלי חמס , כי שלא כדין הרגו כל אנשי שכם; אם שכם חטא , מה חטאו כלם?! ושמו אותי ואת ביתי בסכנה גדולה , לולי רחמי האל שהיה חתתו על הגוים (ראה בר' לה , ה). מכרותיהם - כמו 'במכרותיהם' , כלומר: בארץ מגורותם , שהיו עמהם בשלום והיו גרים עמהם , והם הרגום; זהו חמס , כי לא היו אנשי מלחמתם; וכן "בארץ מכורותיך" (יח' כא , לה); "על ארץ מכורתם" (יח' כט , יד). וכן תרגם אנקלוס: "בארע תותבותהון". וב'ילמדנו' (תנח' ויחי ט) מפרש מכירותיהם - חרבותם , וכן הוא בלשון יוני , שקורין לחרב 'מכירין'.

רלב"ג - ביאור המילות:
מכרותיהם - הם כלי זיינם. אמרו ז"ל (תנח' ויחי ט) , שהוא לשון יוני , שקורין לחרבות 'מכרין'. והנכון בעיני , שיהיה מכירותיהם כמו 'מגירותיהם' , בחלוף כ"ף בגימ"ל , כי הם ממוצא אחד; וזה , כי האותיות שהם ממוצא אחד יתחלפו קצתם לקצת בלשוננו; וזה נמצא הרבה , וכזה תמצא ש"מכורותיך" (יח' טז , ג) הם כמו 'מגורותיך' , לפי מה שהסכימו המפרשים (רש"י ורד"ק). והרצון בזה , שאפילו המגירות - שאינם כלים להרוג האנשים ולא יתכן זה בהם (ראה ש"ב יב , לא) , אבל הם כלים לעשות מלאכת הנגרות - הם כלי חמס להם , כי גם בהם יתחכמו להרע לאנשים. והנה אמר זה , לפי שהם הרגו בערמה - רוצה לומר: שמעון ולוי - אנשי שכם בפועל ההוא בעינו , אשר בו היו נכנסים בברית עמהם להיות לעם אחד , והוא המילה , כי הם שמו אותה כלי להריגת אנשי שכם. והנה לא ישר בעיני (כנגד ראב"ע) , שיהיה מכרותיהם כמו 'מכורותיהם' , כי הם משני שרשים מתחלפים; ועוד , שכבר יהיה עם זה המאמר חסר , כי כבר יהיה הרצון בו , שכבר הביאו כלי חמס במגורותיהם; ובאופן שביארנו אינו חסר.
ריכוז קישורים