תנ"ך - בסדם אל־תבא נפשי בקהלם אל־תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו־שור:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר: (בראשית פרק מט פסוק ו)

טקסט וניקוד:

בְּסֹדָם אַל־תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל־תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ־שׁוֹר: (בראשית פרק מט פסוק ו)

טקסט בלבד:

בסדם אל־תבא נפשי בקהלם אל־תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו־שור: (בראשית פרק מט פסוק ו)

תיקון קוראים:

בסדם אל־תבא נפשי בקהלם אל־תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו־שור: (בראשית פרק מט פסוק ו)

תרגום אונקלוס:
בְּרָזְהוֹן לָא הֲוָת נַפשִׁי בְּאִתכַּנוֹשֵׁיהוֹן לִמהָך לָא נְחַתִית מִן יְקָרִי אֲרֵי בְרוּגזְהוֹן קְטַלוּ קְטוֹל וּבִרעוּתְהוֹן תָּרַעוּ שׁוּר סָנְאָה :

עין המסורה:
תבא - י"ז חסר: בר' מט , ו; שמ' כג , כז; וי' יב , ד; דב' א , לז; יז , יד; כג , כה , כו; כד , י; כז , ג; ש"ב יג , ה; מ"א כב , כה; יר' ב , ג; איוב א , ז; ב , ב; ג , כד; כט , יג; איכה א , כב. וכל משלי דכותהון בר מן ד' מלא: מש' ב , י; כב , כד; כד , כה; כז , י. תחד - ב': בר' מט , ו; יש' יד , כ. וברצנם - ד' חסר (בלישנא): בר' מט , ו; וי' א , ג; *דנ' ח , ד; יא , לו. (וכל לרצנכם דכותהון).

מסורה קטנה:
בסדם - ל'; בקהלם - ל'; תחד - ב' לא תחד אתם; וברצנם - ד' חס'.

רש"י:
בסודם אל תבא נפשי - זה מעשה זמרי ― כשנתקבצו שבטו של שמעון להביא את המִדְיָנִית לפני משה , ואמרו לו: [זו אסורה או מותרת]? אם תאמר זו אסורה , בת יתרו מי התירה לך? ― אל יזכר שמי בדבר: "זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני" (במ' כה , יד) , ולא כתב 'בן יעקב' (ראה ב"ר צט , ו). ובקהלם - כשיקהיל קרח , שהוא משבטו של לוי , את כל העדה על משה ועל אהרן , אל תחד כבודי - שֵם , אל יתיחד שמי עמהם: "קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" (במ' טז , א) , ולא נאמר 'בן יעקב'; אבל בדברי הימים כשנתיחסו בני קרח על הדוכן , נאמר "בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל" (דה"א ו , כב; ראה ב"ר צח , ה). אל תחד כבודי - 'כבוד' לשון זכר הוא , ועל כרחך אתה צריך לפרשו כמדבר אל הכבוד ואומר: אתה כבודי , אל תתיחד עמהם! כמו "לא תחד אתם בקבורה" (יש' יד , כ). שהרי באפם הרגו איש - אֵילו חמור ואנשי שכם; ואינן חשובין כולם אלא כאיש אחד; וכן הוא אומר בגדעון "והכית את מדין כאיש אחד" (שו' ו , טז); וכן במצרים: "סוס ורכבו רמה בים" (שמ' טו , א); זהו מדרשו (ב"ר צט , ז). ופשוטו: אנשים הרבה קורא איש , כל אחד לעצמו: באפם הרגו כל איש שכעסו עליו. וכן "וילמד לטרף טרף אדם אכל" (יח' יט , ג). וברצונם עקרו שור - רצו לעקור את יוסף , שנקרא 'שור': "בכור שורו הדר לו" (דב' לג , יז). עקרו - 'אשייריטיר' (בלעז). לשון "ואת סוסיהם תעקר" (יהו' יא , ט). [(תרי"ק:) כלי חמס מכרותיהם - אין גבורתם גבורה , כי אם כלי חמס. בסודם אל תבא נפשי , כי באפם הרגו איש - לא שבטחו על גבורתם , אלא אף שלטה בהם; ולא נאמר בשעת אפם בלבד , אלא אפילו ברצונם - בשעת רצונם עקרו שור - הפרידו יוסף , שנקרא 'שור' , מעל אביו. הא למדנו , שכל שעה אין כליהם אלא לחמס. אבל "יהודה , אתה יודוך אחיך" (להלן , ה) , שאתה גיבור ומושל ברוחך. "גור אריה יהודה" (להלן , י) - יש בך כח כאריה בחור , ואע"פ כן "מטרף בני עלית" (שם) , שנאמר "ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג" (בר' לז , כו).]

רשב"ם:
בסודם אל תבא נפשי - יהי רצון שלא תבא נפשי בעצתם. כי כל 'אַל' שבתורה להבא הן , או קללה או בקשה או ציווי , לא יימצא 'אַל' לשעבר; לכן אין לפרש 'לא באה נפשי'. כי באפם - שהרי באפם. עקרו שור - כמו "ואת סוסיהם תעקר" (יהו' יא , ו).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
בסדם. אמר רב אהרן , שפירוש אל תבוא נפשי - כמו "ובא השמש" (קה' א , ה); והטעם , שלא ארצה להיות חוץ מעצתם. והנה פירושו הפך הדבר , כי מה טעם ל"כלי חמס" (לעיל , ה)? והלא אמר לשניהם "עכרתם אותי" (בר' לד , ל)! ובאמת , כי הסתכן יעקב וביתו על ידם; לולי חתת אלהים היו מסבבים להשחית הכל (ראה בר' לה , ה). וכן פירש ארור אפם: וברצונם עקרו שור ארור , כי אפם עז. ואלה פירושים קרים , בסדם אל תבא נפשי! ויאמר רבי משה הכהן הספרדי , כי כבודי כמו נפשי; ורבים בספר תהילות כמוהו; ויפה פירש , כי הטעם הוא כפול כדרך הנבואות: "שאל אביך" (דב' לב , ז); "מה אקב" (במ' כג , ח); והנה בסדם כמו בקהלם , ותבא כמו תחד , ונפשי כמו כבודי. ויאמר רבי יהודה בן בלעם הספרדי , שתעה רבי משה , כי כבוד הנפש הוא הגוף , כמו עדי בצואר , כטעם "המשביע בטוב עדיך" (תה' קג , ה); וראייתו: "וכבודי לעפר ישכן סלה" (תה' ז , ו). ואני אומר , שרבי יהודה טעה , כי הנה הכתוב אומר "למען יזמרך כבוד" (תה' ל , יג); "לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי" (תה' טז , ט) - שהוא הגוף; וזה "וכבודי לעפר" (תה' ז , ו) הוא על דרך משל , שנכנעה נפשו עד העפר שאין למטה ממנו. והנה אתן לו עד נאמן , והוא "דבקה לעפר נפשי" (תה' קיט , כה). תחד - מלשון "יחד" (דב' לג , ה). ועל דעת רבי משה הכהן , שהנוח הנעלם - תחת אל"ף "אחד" (בר' א , ה); וכן אמר על "לא תשם" (בר' מז , יט). וטעם בסודם - כמו "בהוסדם יחד עלי" (תה' לא , יד); אחר שכליהם הם חמס (ראה לעיל , ה) , אל תבא נפשי בסודם. הרגו איש - שם המין , כמו "ויהי לי שור וחמור" (בר' לב , ו); והרמז - על אנשי עיר שכם (ראה בר' לד , כה - כו). שור - חומה; וכן "צעדה עלי שור" (להלן , כב) , כי החלם והשורק יתחלפו; ועקרו - כמו "את סוסיהם תעקר" (יהו' יא , ו). וזה אות כי עיר שכם גדולה היתה , כי היא מוקפת חומה.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
שמעון ולוי אחים , ובארץ מכירותם עשו חמס שלא בעצתי , כי בסודם ובקהלם לא באה נפשי וכבודי. והנה הברכה שברכם - כי לא בא יעקב אבינו לקלל את בניו , רק לברכם - על כן אמר: ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה; הנה שקלל האף והעברה שתסור מהם; ואני אחלקם ביעקב - לא תהיה נחלתם מיוחדת כשאר השבטים. וכן היה , כי שמעון כל נחלתו בחלקו של יהודה , ותחת יד יהודה היה; גם לוי אין לו חלק ונחלה , רק מה שנתנו לו השבטים. על כן משה לא הזכיר בברכתו שמו של שמעון , כי היה בלבו על דבר זמרי (ראה במ' כה) , וכשברך יהודה הנה שמעון עמו , כי ביחד היו. גם הוא לא ברך לוי , רק על הכהנים דבר , וישם אהרן כנגד כל השבט: "תומיך ואוריך לאיש חסידך" וגו' (דב' לג , ח) , וזהו אהרן , "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו" (שם , ט) - כאלו לא ראה , גם "אחיו" כאלו לא הכירם , "ואת בניו" כאילו לא ידעם (שם) , כי "מן המקדש לא יצא" (וי' כא , יב) בעבור כל אלה , "כי שמרו אמרתך" (דב' לג , ט) - שצויתים "על כל נפשות מת לא יבא" (וי' כא , יא) , "ובריתך ינצורו" (דב' לג , ט) - ברית הכהנים והקרבנות , רק "ישימו קטורה באפך" (שם , י) ועולות "כליל על מזבחך" (שם). והנה כל הברכה הזאת על הכהנים אמרה.

ר' יוסף בכור שור:
בסודם אל תבא נפשי - אל תהי נפשי באה בסודם , שיהיו הם שרים ומלכים על בניי , ויתיעצו סוד עליהם (ע"פ תה' פג , ד) ויעשו להם רעות באפם. ובקהלם אל תחד כבודי - כשיקהלו יחד להתייעץ , אל תתייחד כבודי וזרעי , פן יעשו רעות בחמתם. כי באפם הרגו איש - רגילים הם להרוג בני אדם בכעסם ובאפם. וברצונם - אפילו בלא כעס עוקרים שוריהם של בני אדם; ולפיכך איני רוצה שימשלו על נפשי וכבודי - כלומר: על בניי , שיוכלו להקהל ולהמתיק סוד (ע"פ תה' נה , טו) עליהם.

רמב"ן:
שמעון ולוי אחים - יאמר: בעלי אחוה , כי יחם לבם על אחותם. ילמד עליהם זכות , כי בקנאתם על האחוה עשו מה שעשו , לומר שאין ראוים לעונש גדול , ולא החטא ראוי לימחל , כי הוא חמס. והנכון בעיני , שאומר כי שמעון ולוי אחים גמורים , דומים ומתאחים זה לזה בעצתם ומעשיהם. וכבר פירשתי (בר' לד , יג) , כי יעקב קצף על שמעון ולוי בהרגם אנשי העיר , בעבור שעשו חמס , כי הם לא חטאו להם כלל ובאו בברית ונמולו , ואולי ישובו אל יי' ויהיו כלם בכלל אנשי בית אברהם , ומן הנפש אשר עשו (ראה בר' יב , ה). ועוד חרה לו , שלא יאמרו כי בעצתו נעשה הדבר , ויהיה חלול השם שיעשה הנביא חמס ושוד; וזה טעם בסודם אל תבא נפשי - התנצלות שלא היה בסודם בענותם במרמה (ראה בר' לד , יג) , ובקהלם לא נתיחד כשבאו על העיר והרגום (ראה שם , כה) , ולכן יקלל אפם ועברתם. וכן תרגם אנקלוס: "ברזהון לא הות נפשי ובאיתכנשותהון למהך" וכו'. ופירוש כלי חמס מכרותיהם , על דעת אנקלוס וכל המפרשים (ראב"ע ורד"ק): כלי חמס מגרותיהם; וכן "מכורותיך ומולדותיך" (יח' טז , ג) , וכן "על ארץ מכורתם" (יח' כט , יד); ואמרו כי פירושו , שעשו חמס בארץ מגורותיהם. ואם כן , יהיה שיעור הכתוב: כלי חמס להם במגורותיהם; ויקרא אותה 'ארץ מגורותיהם' , שגרו בה אחרי כן. אבל לפי דעתי , יאמר: כלי חמס הם מגורותיהם - חייהם , כלשון "ימי מגורי" (ראה בר' מז , מט); יאמר כי כלי החמס עצמם הם מגוריהם , כי בם יחיו ויזונו; ודומה לזה "ערבה לו לחם לנערים" (איוב כד , ה). ובעבור זה יחלקם ביעקב - שלא יוסדו , ויפיצם בישראל - שלא יקהלו. ויהי להם כן , כי נחלת שמעון בתוך בני יהודה , כדכתיב "ויהי נחלת בני שמעון בתוך נחלת בני יהודה" (ראה יהו' יט , א) , והיו עריהם מחולקות זו מזו בכל שבט יהודה; ונחלת לוי - ערי מקלט מנופצות בכל ישראל. וטעם כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור - שעשו החמס באפם , שכעסו על שכם , וברצונם , שהם חפצים בו , לא פשע המומתים ולא חטאתם (ע"פ תה' נט , ד). ואמר אנקלוס , כי טעם שוֹר - כמו "שוּר" בשרק , מן "בנות צעדה עלי שור" (להלן , כב); ותרגם בו עוד: "סנאה" , מן "ותבט עיני בשורי" (תה' צב , יב). והטעם - שעקרו עיר מוקפת חומה , את טפם ואת נשיהם , אחרי הרגם אנשיה; ויהיה עקרו מן "ועקרון תעקר" (צפ' ב , ד). ואחרים פירשו (ראה רד"ק) , כי שור - גדול בבהמות , רמז לחמור ושכם בנו נשיא הארץ , כמו "בכור שורו הדר לו" (דב' לג , יז); "פרות הבשן אשר בהר שומרון" (עמ' ד , א); וכן יכנו הכתובים השרים הגדולים ב'אלים' (ראה שמ' טו , טו) ו'עתודים' (ראה יש' יד , ט). והנכון בעיני , שהכתוב כמשמעו; אמר: כי באפם הרגו כל איש אפם , וברצונם - אחרי אשר שככה חמתם בהריגת האנשים , עקרו כל שור - רמז למקניהם וקנינם , כל אשר בבית וכל אשר בשדה (ראה בר' לד , כח). והזכיר זה לומר , כי בסודם לא באה נפשו בכל אלה , אפילו לעקור להם מקנה וקנין ולבוז שללם כלל. ועקרו - מן "את סוסיהם תעקר" (יהו' יא , ו) , אך הכל לשון אחד וענין אחד.

רד"ק:
בסודם - כשנתיעצו ונקהלו במעשה שכם , לא באה נפשי עמהם , ולא בעצתי עשו מה שעשו; וכפל הענין במלות שונות. אמר תחד - לשון נקבה , כי הכבוד הוא הנפש. כי באפם הרגו איש - דרך כלל , כמו "ואיש ישראל נגש" (ש"א יד , כד) , והדומים לו. וכן שור - כמו "כי בא סוס פרעה" (שמ' טו , יט) , והדומים לו. כי אפשר שלקחו קצת הבהמות עמהם ועקרו קצתם. ויש מפרשים עקרו - כמו הרגו. [בשרשים (שרשים: 'שור'): כתב רבי יעקב בן אלעזר , שהוא כנוי למושל.] ושור - הוא נשיא הארץ חמור (ראה בר' לד , ב); ולגדולה קראו שור , כמו "בכור שורו" (דב' לג , יז). או יהיה שור - חומה , כתרגומו (ת"א). וברצונם - למלא רצונם ותאותם. ובדרש (ב"ר צט , ו): אל תבא - במעשה זמרי , שלא יחסו עד ישראל (ראה במ' כה , ו , יד); ובקהלם אל תחד כבודי - במעשה קרח , שאמר "בן לוי" (במ' טז , א) ולא אמר 'בן ישראל' , כמו שיחסו בדברי הימים "בן לוי בן ישראל" (דה"א ו , כג).

רלב"ג - ביאור המילות:
בסודם - הוא כמו בקהלם; והרצון בו: בהוסדם. וכן נפשי הוא כמו כבודי , כי הנפש היא החלק היותר נכבד שבבעל נפש. וברצונם עקרו שור - הנה 'רצונם' הפך 'אפם' , כטעם "יי' ברצונך העמדת להררי עוז" (תה' ל , ח). והמשיל האדם החזק מאד לשור , כי הוא חזק מאד , וזה מפורסם בעניינו. והרצון בזה , שבאפם יהרגו האנשים; וכן בהראותם שהם ברצון עמהם יעקרו וישחיתו התקיפים שבהם , והם מי שלא יוכלו להרגם באפם. וזה , שהם הרגו אנשי שכם שהיו חזקים מאד מהם , כשהראו אותם שהם ברצון עמהם.
ריכוז קישורים