תנ"ך - פחז כמים אל־תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

פַּ֤חַז כַּמַּ֙יִם֙ אַל־תּוֹתַ֔ר כִּ֥י עָלִ֖יתָ מִשְׁכְּבֵ֣י אָבִ֑יךָ אָ֥ז חִלַּ֖לְתָּ יְצוּעִ֥י עָלָֽה: פ (בראשית פרק מט פסוק ד)

טקסט וניקוד:

פַּחַז כַּמַּיִם אַל־תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה: פ (בראשית פרק מט פסוק ד)

טקסט בלבד:

פחז כמים אל־תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה: פ (בראשית פרק מט פסוק ד)

תיקון קוראים:

פחז כמים אל־תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה: פ (בראשית פרק מט פסוק ד)

תרגום אונקלוס:
עַל דַּאֲזַלתּ לָקֳבֵיל אַפָּך הָא כְמַיָא בְּרַם לָא אַהנִיתָא חוּלָק יַתִּיר לָא תִיסַב אֲרֵי סְלֵיקתָּא בֵּית מִשׁכְּבֵי אֲבוּך בְּכֵין אַחֵילתָּא לְשִׁיוָיִי בְּרִי סְלֵיקתָּא :

מסורה קטנה:
פחז - ל'; אל - תותר - ל'.

רש"י:
וראשית אוני - היא טיפה ראשונה שלו , שלא ראה קרי מימיו (ראה ב"ר צח , ד). אוני - כחי , כמו "מצאתי און לי" (הו' יב , ט); "מרוב אונים" (יש' מ , כו); "ולאין אונים" (שם , כט). יתר שאת - ראוי הייתה להיות יתר על אחיך בכהונה (ראה ב"ר צח , ד); לשון 'נשיאות כפים'. ויתר עז - במלכות (ראה ב"ר צט , ו); כמו "ויתן עז למלכו" (ש"א ב , י). ומי גרם לך להפסיד? פחז כמים - הפחז והבהלה אשר מיהרת להראות כעסך , כמים הללו הממהרים למרוצתם; לכך אל תותר - אל תתרבה ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות לך. ומהו הפחז אשר פחזת? כי עלית משכבי אביך אז חללת אותו שעלה על יצועי: שם שכינה , שדרכו להיות עולה על יצועי. פחז - שם דבר הוא , לפיכך טעמו למעלה , וכולו נקוד פתח; ואילו היה לשון 'עבר' היה נקוד חציו קמץ וחציו פתח וטעמו למטה. יצועי - לשון 'משכב' , על שם שמציעין אותו על ידי לבדין וסדינין; והרבה דומה לו: "אם אעלה על ערש יצועי" (תה' קלב , ג); "אם זכרתיך על יצועי" (תה' סג , ז).

רשב"ם:
כחי וראשית אוני , יתר שאת ויתר עז - דיבור אחד הוא; דרך המקראות לכפול את דבריהם: כחי - חילי , ממוני , וגם אוני ממוני הוא , כדכתיב "מצאתי און לי" (הו' יב , ט); "וידיו תשבנה אונו" (איוב כ , י). כלומר: בכורי אתה , ומתוך כך , חילי וראשית ממוני יתר על אחיך היה לך לשאת , ויתר עז היה לך למלוך על אחיך , אבל פחיזה ובהלה היה לך כמים הנשפכין , לכן אל תותר - לא הבכורה ולא המלכות. כי עלית משכבי אביך - וכן כתוב בדברי הימים "ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתייחש לבכורה. כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף" (דה"א ה , א - ב). יצועי עלה - כלומר: יצועי הייתה עולה. הרבה לשון 'פָעַל' מתפרשים לשון 'פוֹעֵל' , כמו "נתתי כסף השדה" (בר' כג , יג) - נותן אני.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
פחז כמים - בעבור שפחזת כמים , אל תותר - לא יהיה לך יתרון. והיה ראוי להיות 'אל תוּתר' , בשרק בו"ו. ואחרים אמרו (ראה רשב"ח): רֵק אתה כמים הנשפכים ולא הותרתה כלום. רק על דעתי , שלא תמצא מלת 'אַל' רק במקום צווי ― אע"פ שנמצא "ודרך נתיבה אל - מות" (מש' יב , כח) , ואיננו צווי ― ופירושו: אל תבקש יתרון אפילו פחז כמים. ויהיה משקל תותר כמו "זכור מלחמה אל תוסף" (איוב מ , לב). והגאון אמר (רס"ג תורה): אפילו דבר רק כמים לא יהי לך יתרון. ופחז - מגזרת "אנשים רקים ופוחזים" (שו' ט , ד); ואין 'פוחזים' הפוך. אז חללת - מיום שחללת נסתלק יצועי; כאילו אמר: עלה מעלי. גם תמצא מלת 'עלה' - 'כרת' , כמו "אומר אלי אל תעלני" (תה' קב , כה). וזאת הפרשה מפורשת בדברי הימים: "ובחללו יצועי אביו" (דה"א ה , א) , ואמר על יהודה שהוא ה"נגיד , והבכורה ליוסף" (שם , ב). ויש מפרשים (ראה שם , רש"י) "ולא להתייחש לבכורה" (שם , א) - שיהיה תחלת המספר מראובן.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
יתר שאת - יתרון העוז והגדולה היה ראוי לך , רק אתה גרמת לעצמך , בעבור שהיה לך פחז כמים , מגזרת "ריקים פוחזים" (ראה שו' ט , ד) , על כן אל תותר - לא זכית שיהיה לך יתרון; כי אז חללת , ומאותו היום יצועי עלה - נפסק ממני משכב האשה , כי נתעב בעיני. על כן כתוב בפרשת 'וישלח': "ויהיו בני יעקב שנים עשר" (בר' לה , כב). וזאת 'ברכת יעקב' דומה במקצת לפרשת 'וזאת הברכה' (דב' לג) , רק סודֵר השבטים בפרשה הזאת כתולדותיהן , ומשה רבינו תפס דרך אחרת. ובעבור כי ראה משה שהיה בלבו של יעקב על דבר החִלּוּל , הבטיחו שלא יפחד השבט מזה , על כן אמר "יחי ראובן" (שם , ו) - יבטח בשם שיחיה ולא יכרת זרעו. ואם אמרת 'יחיה שנים קצובות כחיי אדם וימות' , על כן אמר "ואל ימות" (שם) - רק יחיה יותר מן הראוי. ואם אמרת 'יהיו בניו מעטים' , על כן אמר "ויהי מתיו מספר" (שם) - כי המעט הם מתי מספר (ראה בר' לד , ל). ומלת "ואל ימות" מושכת אחרת עמה: "ואל ימות" , ואל "יהי מתיו מספר"; כמו "אל באפך תוכיחני ובחמתך תייסרני" (תה' ו , ב) , שהוא: 'ואל בחמתך תיסרני'.

ר' יוסף בכור שור:
פחז כמים אל תותר - כלומר: נחפז היתרון לימשך ולהיות נִגר מעליך כמים שנגרים ונמשכים; לשון "ויהי דוד נחפז ללכת" (ש"א כג , כו); והתיבה הפוכה , כמו "שמלה" (יש' ג , ז) - "שלמה" (שמ' כב , ח). אל תותר - אל תקח יתרון על אחיך. כל 'אל' שבמקרא - לשון בקשה או לשון אזהרה , כמו "אל נא אחי תרעו" (בר' יט , ז); "אל תתנינו בנפש צרינו" (ראה תה' כז , יב); וכאלה רבים; ולשון אזהרה , כמו "אל תדמי בנפשך" וגו' (אס' ד , יג); "אל תקח מאתו נשך" (וי' כה , לו); וכן רבים; כמו שאמרו רבותינו (שבועות ד , א): כל מקום שנאמר 'השמר' , 'פן' ו'אל' אינו אלא 'לא תעשה'; וכאן הזהירו שלא ליקח שררה על אחיו. אל תותר - כמו "אל תט" (מש' ד , כז) , מן 'יטה' , יאמר אל תותר מן 'יתר'; כי היתרון נחפז ללכת ממך כמים. פחז כמים - לשון 'פעל'; ורבנו שלמה פירש שהוא 'שם דבר' , לפי שכולו 'פתח' , ואם היה 'פָעַל' , היה חציו 'קמץ' וחציו 'פתח'; ולפי זה יכולני לפרש: פחיזה כמו למים היה ליתרון שלך , ולפיכך , אל תותר! והיינו הך. כי עלית משכבי אביך - כלומר: דהא עלית משכבי אביך; כי - כמו 'דהא' , דזה אחד מארבע לשונות; ולפיכך היה פחיזת יתרונך כמים. אז - כשעלית על משכבי. חללת - עשית חולין ומחולל. יצועי עלה - אותו שעלה על יצועי , דהיינו: עצמך; שבאותה שעה ירדת מקדושתך ונעשית חול ואבדת הבכורה והמלכות. ולפי שאמר לשון גנאי , כסה דבריו מעט ולא אמר בהדיא: 'חללת עצמך' , אלא: 'אותו שעלה על יצועי'; והיינו הך , אלא שדבר בלשון כבוד , שלא לקרותו חולין בהדיא. ויש לפרש: אז חיללת יצועי עלה - מי שרגיל לעלות על יצועי; כלומר: אותי. ואבן עזרא אמר: אז חיללת עצמך , ויצועי עלה - כלומר: נסתלק; ששוב בלא שכבתו עמה [הג"ה].

רמב"ן:
פחז כמים אל תותר. פחז - שם דבר , מן "אנשים רקים ופוחזים" (שו' ט , ד) , רקים ונמהרים , קלי הדעת. ורבותינו משתמשים בו תדיר (נזיר ד , ב): נסתכלתי בבואה שלי ופחז יצרי עלי - כלומר: קפץ יצרי עלי; ואמרו עוד (סנה' נז , א): אפחיזיהו הוא דקא מגלי - כלומר: קלות דעתם; (שבת פח , א): עמא פחיזא , דאקדמיה פומיה לאודניה , עדין בפחזותיכו קימיתו - נמהרים קלי דעת. ויתכן שהוא הפוך מן 'חפזון' , יאמר: שטף הבא כמים אל תותיר בו , כי עלית משכבי אביך בפחזותך וקלות דעתך , אז חללת אותם כאשר יצועי עלה הפחז שלך , שהוא כמים העולים ושוטפים. וזה כלשון הכתוב במים: "הנה יי' מעלה עליכם את מי הנהר העצומים והרבים... ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו. וחלף ביהודה ושטף ועבר" (ראה יש' ח , ז - ח). ורבותינו אמרו (שבת נה , ב): אז חללת יצועי עלה - שכינה , שדרכו לעלות על יצועי. והכתוב אומר "ובחללו יצועי אביו" (דה"א ה , א) - שהיצוע הוא המחולל! ואולי יכנה אותו שָם , ואם בדרך כנוי יתכן שיהיה העולה עצמו , כלשון "אם אעלה על ערש יצועי" (תה' קלב , ג) , ויאמר: אז חללת אותי; רק דבר בנסתר דרך כבוד; וכן "ובחללו יצועי אביו" - כנוי: 'בחללו העולה על יצועי אביו'. ומן הכתוב הזה כפי פשוטו נראה כמו שפירשתי ב'סדר וישלח' (בר' לה , כב) , כי ראובן נתכון לפסול את בלהה מאביו כדי שלא תלד לו עוד בנים וימעטו בכורתו , על כן אמר לו , שהוא פחיתות וקלות דעת שיחשוב להרויח בו , ולא יבא לו ממנו יתרון , רק הפסד.

רד"ק:
ראובן בכורי אתה - ושנה ושלש ואמר כחי , וראשית , ואוני , כי הוא ראוי לשלש מעלות , כמו שתרגם אנקלוס: "בכרותא כהונותא ומלכותא" , וזהו שאמר: יתר שאת , והוא כולל הבכורה והכהונה , שהם מעלה ונשיאות; ואמר: ויתר עז - על המלוכה , כי המלך צריך עז ותוקף , כמו שאמר "ויתן עוז למלכו" (ש"א ב , י). אמר לו: היית ראוי שיהיה לך יתר שאת , ותהיה יתר עז , לולי שחטאת חטא גדול. זהו שאמר: פחז כמים - קלות ומהירות היה לך; כמו המים הנגרים (ע"פ ש"ב יד , יד) , כן מהרת לעשות תאותך , וגבר יצרך עליך , ולא עמדת לפניו ולא התבוננת בעצמך , כי עון גדול הוא. לפיכך אל תותר - לא יהיה לך יתרון על אחיך , כי עלית משכבי אביך. אז , כשעשית זה , חללת יצועי , ועלה ונפסק ממני , שלא הייתי עוד עם בלהה. ואדני אבי ז"ל פירש יתר שאת - ענין 'כפרה' , והיא הברכה שברכו , שתתגבר סליחתו על עוונו.

רלב"ג - ביאור המילות:
פחז כמים אל תותר - פחז הוא מענין 'מהירות' , וכמהו "ופוחזים" (שו' ט , ד) , כי הם נמהרי לב; ולזה המשילוֹ למים שיגרו במהירות. והנה פחז הוא שֵם תחת 'שם התואר'; ועניינו: 'איש פחז'; וכמוהו רבים בלשוננו. והרצון בזה: אתה איש פחז כמים , שתעשה מעשיך במהירות , בזולת הסתכלות , אם נאות לעשות כן אם לא. הנה לא יהיה לך יתרון בעניינים , - שהיה ראוי שיהיה לך בהם יתרון מצד הבכורה; וזה , שכבר הגעת מזאת התכונה הפחותה אל אשר עלית משכבי אביך , אשר בו מהגנות מה שלא יעלם. אז חללת יצועי עלה - רוצה לומר , שכבר חללת יצועי שעלית בו; וידבר פעם לנכח ופעם שלא לנכח. או יהיה הרצון במלת עלה - נִכְרַת , כטעם "אל תעלני בחצי ימי" (תה' קב , כה); רוצה לומר , שאחרי כן לא קרב אליה יעקב. או יהיה הרצון במלת עלה - נתעלה; רצוני , שכבר היה נוהג בו יעקב במעלה ובקדושה , כמנהג השלם , ולזה היה חטאו יותר עצום כאשר חללו ראובן , כי אין אָשָם מי שילכלך המלוכלך , כאשם מי שילכלך הנקי.
ריכוז קישורים