תנ"ך - ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל: פ (בראשית פרק מט פסוק ז)

טקסט וניקוד:

אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל: פ (בראשית פרק מט פסוק ז)

טקסט בלבד:

ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל: פ (בראשית פרק מט פסוק ז)

תיקון קוראים:

ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל: פ (בראשית פרק מט פסוק ז)

תרגום אונקלוס:
לִיט רוּגזְהוֹן אֲרֵי תַקִיף וְחֵימַתהוֹן אֲרֵי קַשׁיָא אֲפַלֵיגִנוּן בְּיַעֲקֹב וַאֲבַדְּרִינוּן בְּיִשׂרָאֵל :

עין המסורה:
עז - ב' בקמץ: בר' מט , ז; יש' כו , א. וכל אתנחתא וסוף פסוק. עז - ח' קמץ: ראה לעיל , ג. ואפיצם - ב': בר' מט , ז; יר' יג , כד.

מסורה קטנה:
עז - ב' קמצ' וכל אתנ' וסופ' פסו' כות'; קשתה - ל'; אחלקם - ל'; ואפיצם - ב'.

רש"י:
ארור אפם - אפילו בשעת התוכחה לא קלל אלא אפם , וזהו שאמר בלעם: "מה אקב לא קבה אל" (במ' כג , ח; ראה ב"ר צט , ז). אחלקם ביעקב - אפרידם זה מזה שלא יהא לוי במניין השבטים (ראה ב"ר צח , ה) , הרי הם חלוקים. דבר אחר: אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון , כדי שיהיו נפוצים; ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ומעשרות , ונתן לו תפוצתו דרך כבוד (ראה ב"ר צט , ז).

רשב"ם:
ארור אפם - לא יצליחו באפם להנקם ולעשות רעה. ולכן , כי איני חפץ בקהלם ובחיבורם יחד , אחלקם ביעקב - כי לוי נתפזר בשנים עשר שבטים , כדכתיב ביהושוע (יהו' כא); נמצא שמעון לבדו בלא לוי.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
בסדם. אמר רב אהרן , שפירוש אל תבוא נפשי - כמו "ובא השמש" (קה' א , ה); והטעם , שלא ארצה להיות חוץ מעצתם. והנה פירושו הפך הדבר , כי מה טעם ל"כלי חמס" (לעיל , ה)? והלא אמר לשניהם "עכרתם אותי" (בר' לד , ל)! ובאמת , כי הסתכן יעקב וביתו על ידם; לולי חתת אלהים היו מסבבים להשחית הכל (ראה בר' לה , ה). וכן פירש ארור אפם: וברצונם עקרו שור ארור , כי אפם עז. ואלה פירושים קרים , בסדם אל תבא נפשי! ויאמר רבי משה הכהן הספרדי , כי כבודי כמו נפשי; ורבים בספר תהילות כמוהו; ויפה פירש , כי הטעם הוא כפול כדרך הנבואות: "שאל אביך" (דב' לב , ז); "מה אקב" (במ' כג , ח); והנה בסדם כמו בקהלם , ותבא כמו תחד , ונפשי כמו כבודי. ויאמר רבי יהודה בן בלעם הספרדי , שתעה רבי משה , כי כבוד הנפש הוא הגוף , כמו עדי בצואר , כטעם "המשביע בטוב עדיך" (תה' קג , ה); וראייתו: "וכבודי לעפר ישכן סלה" (תה' ז , ו). ואני אומר , שרבי יהודה טעה , כי הנה הכתוב אומר "למען יזמרך כבוד" (תה' ל , יג); "לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי" (תה' טז , ט) - שהוא הגוף; וזה "וכבודי לעפר" (תה' ז , ו) הוא על דרך משל , שנכנעה נפשו עד העפר שאין למטה ממנו. והנה אתן לו עד נאמן , והוא "דבקה לעפר נפשי" (תה' קיט , כה). תחד - מלשון "יחד" (דב' לג , ה). ועל דעת רבי משה הכהן , שהנוח הנעלם - תחת אל"ף "אחד" (בר' א , ה); וכן אמר על "לא תשם" (בר' מז , יט). וטעם בסודם - כמו "בהוסדם יחד עלי" (תה' לא , יד); אחר שכליהם הם חמס (ראה לעיל , ה) , אל תבא נפשי בסודם. הרגו איש - שם המין , כמו "ויהי לי שור וחמור" (בר' לב , ו); והרמז - על אנשי עיר שכם (ראה בר' לד , כה - כו). שור - חומה; וכן "צעדה עלי שור" (להלן , כב) , כי החלם והשורק יתחלפו; ועקרו - כמו "את סוסיהם תעקר" (יהו' יא , ו). וזה אות כי עיר שכם גדולה היתה , כי היא מוקפת חומה.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ארור אפם כי עז - דרך נבואה או תפילה , שיחסר אפו וטוב לו; כי ארור הפך "ברוך" (בר' ט , כו) , וכאשר הברכה תוספת היא , הארירה מגרעת. ועברתם - כפול הטעם , וכן אחלקם ביעקב עם ואפיצם. והטעם , שהם אֵילו ראוים שיתפרדו ולא יתחברו יחדו. והנה מצאנו , כי גורל שמעון נפל בתוך נחלת בני יהודה (ראה יהו' יט , א) , והנה הוא ברשות אחר; גם עריו לא היו דבקים זאת לזאת , רק מפוזרות בינות גורל יהודה (ראה שם , ט). גם כן לוי , שהיו לו ארבעים ושמונה עיר , והן מפוזרות בינות השבטים (ראה יהו' כא , ג ואי').

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
שמעון ולוי אחים , ובארץ מכירותם עשו חמס שלא בעצתי , כי בסודם ובקהלם לא באה נפשי וכבודי. והנה הברכה שברכם - כי לא בא יעקב אבינו לקלל את בניו , רק לברכם - על כן אמר: ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה; הנה שקלל האף והעברה שתסור מהם; ואני אחלקם ביעקב - לא תהיה נחלתם מיוחדת כשאר השבטים. וכן היה , כי שמעון כל נחלתו בחלקו של יהודה , ותחת יד יהודה היה; גם לוי אין לו חלק ונחלה , רק מה שנתנו לו השבטים. על כן משה לא הזכיר בברכתו שמו של שמעון , כי היה בלבו על דבר זמרי (ראה במ' כה) , וכשברך יהודה הנה שמעון עמו , כי ביחד היו. גם הוא לא ברך לוי , רק על הכהנים דבר , וישם אהרן כנגד כל השבט: "תומיך ואוריך לאיש חסידך" וגו' (דב' לג , ח) , וזהו אהרן , "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו" (שם , ט) - כאלו לא ראה , גם "אחיו" כאלו לא הכירם , "ואת בניו" כאילו לא ידעם (שם) , כי "מן המקדש לא יצא" (וי' כא , יב) בעבור כל אלה , "כי שמרו אמרתך" (דב' לג , ט) - שצויתים "על כל נפשות מת לא יבא" (וי' כא , יא) , "ובריתך ינצורו" (דב' לג , ט) - ברית הכהנים והקרבנות , רק "ישימו קטורה באפך" (שם , י) ועולות "כליל על מזבחך" (שם). והנה כל הברכה הזאת על הכהנים אמרה.

ר' יוסף בכור שור:
ארור אפם כי עז - אף ועברה עזה וקשה שלהם תהא ארורה , כי לא יוכלו אחיהם לסבלם להיות מלכים ומושלים עליהם , ולא יודו לדברו אם יאמר שימלכו , אלא אחלקם ואפיצם זה מזה , להתערב עם שאר אחיהם ביעקב ובישראל , ולא יקחו שום עיצה יחד. ולא היה ללוי חלק ונחלה (ע"פ דב' י , ט) , ונתפזר בכל ארץ ישראל , כי כל אחד נתן מעריו ללויים (ע"פ במ' לה , ח) , ושמעון לקח נחלה אצל יהודה כדי שתהא אימת מלכות עליו , כמו שנאמר "ויאמר יהודה אל שמעון" , שהיה אצלו: "עלה עמי בגורלי" (ראה שו' א , ג).

רמב"ן:
שמעון ולוי אחים - יאמר: בעלי אחוה , כי יחם לבם על אחותם. ילמד עליהם זכות , כי בקנאתם על האחוה עשו מה שעשו , לומר שאין ראוים לעונש גדול , ולא החטא ראוי לימחל , כי הוא חמס. והנכון בעיני , שאומר כי שמעון ולוי אחים גמורים , דומים ומתאחים זה לזה בעצתם ומעשיהם. וכבר פירשתי (בר' לד , יג) , כי יעקב קצף על שמעון ולוי בהרגם אנשי העיר , בעבור שעשו חמס , כי הם לא חטאו להם כלל ובאו בברית ונמולו , ואולי ישובו אל יי' ויהיו כלם בכלל אנשי בית אברהם , ומן הנפש אשר עשו (ראה בר' יב , ה). ועוד חרה לו , שלא יאמרו כי בעצתו נעשה הדבר , ויהיה חלול השם שיעשה הנביא חמס ושוד; וזה טעם בסודם אל תבא נפשי - התנצלות שלא היה בסודם בענותם במרמה (ראה בר' לד , יג) , ובקהלם לא נתיחד כשבאו על העיר והרגום (ראה שם , כה) , ולכן יקלל אפם ועברתם. וכן תרגם אנקלוס: "ברזהון לא הות נפשי ובאיתכנשותהון למהך" וכו'. ופירוש כלי חמס מכרותיהם , על דעת אנקלוס וכל המפרשים (ראב"ע ורד"ק): כלי חמס מגרותיהם; וכן "מכורותיך ומולדותיך" (יח' טז , ג) , וכן "על ארץ מכורתם" (יח' כט , יד); ואמרו כי פירושו , שעשו חמס בארץ מגורותיהם. ואם כן , יהיה שיעור הכתוב: כלי חמס להם במגורותיהם; ויקרא אותה 'ארץ מגורותיהם' , שגרו בה אחרי כן. אבל לפי דעתי , יאמר: כלי חמס הם מגורותיהם - חייהם , כלשון "ימי מגורי" (ראה בר' מז , מט); יאמר כי כלי החמס עצמם הם מגוריהם , כי בם יחיו ויזונו; ודומה לזה "ערבה לו לחם לנערים" (איוב כד , ה). ובעבור זה יחלקם ביעקב - שלא יוסדו , ויפיצם בישראל - שלא יקהלו. ויהי להם כן , כי נחלת שמעון בתוך בני יהודה , כדכתיב "ויהי נחלת בני שמעון בתוך נחלת בני יהודה" (ראה יהו' יט , א) , והיו עריהם מחולקות זו מזו בכל שבט יהודה; ונחלת לוי - ערי מקלט מנופצות בכל ישראל. וטעם כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור - שעשו החמס באפם , שכעסו על שכם , וברצונם , שהם חפצים בו , לא פשע המומתים ולא חטאתם (ע"פ תה' נט , ד). ואמר אנקלוס , כי טעם שוֹר - כמו "שוּר" בשרק , מן "בנות צעדה עלי שור" (להלן , כב); ותרגם בו עוד: "סנאה" , מן "ותבט עיני בשורי" (תה' צב , יב). והטעם - שעקרו עיר מוקפת חומה , את טפם ואת נשיהם , אחרי הרגם אנשיה; ויהיה עקרו מן "ועקרון תעקר" (צפ' ב , ד). ואחרים פירשו (ראה רד"ק) , כי שור - גדול בבהמות , רמז לחמור ושכם בנו נשיא הארץ , כמו "בכור שורו הדר לו" (דב' לג , יז); "פרות הבשן אשר בהר שומרון" (עמ' ד , א); וכן יכנו הכתובים השרים הגדולים ב'אלים' (ראה שמ' טו , טו) ו'עתודים' (ראה יש' יד , ט). והנכון בעיני , שהכתוב כמשמעו; אמר: כי באפם הרגו כל איש אפם , וברצונם - אחרי אשר שככה חמתם בהריגת האנשים , עקרו כל שור - רמז למקניהם וקנינם , כל אשר בבית וכל אשר בשדה (ראה בר' לד , כח). והזכיר זה לומר , כי בסודם לא באה נפשו בכל אלה , אפילו לעקור להם מקנה וקנין ולבוז שללם כלל. ועקרו - מן "את סוסיהם תעקר" (יהו' יא , ו) , אך הכל לשון אחד וענין אחד.

רד"ק:
ארור אפם - כל 'ארור' הוא לשון חסרון הברכה והטובה , כמו "וארותי את ברכותיהם" (מל' ב , ב). ופירוש ארור אפם - דרך תפִלה , שיחסר אפם , כי עז הוא מלסבלו; וכפל הדבר במלות שונות לחזק הדבר , ואמר: ועברתם כי קשתה. אחלקם ביעקב - שלא יהיו יחד , כי שמעון - היתה נחלתו חלוקה , כי היה להם בתוך בני יהודה , ולא היתה נחלתם כאחד (ראה יהו' יט , א - ט); ולוי גם כן לא היתה לו נחלה , אלא מגרשי הערים בכל שבט ושבט (ראה במ' לה , א - ח). ובבראשית רבה (צט , ז): אחלקם ביעקב - כיצד? עשרים וארבעה אלפים נפלו משבט שמעון בדבר זמרי (ראה במ' כה , ט) , והיו אלמנותיו עשרים וארבעה אלף , ונתחלקו בשבטי ישראל , שני אלפים בכל שבט ושבט. וכל מי שמסבב על הפתחים , משבטו של שמעון. אמר הקדוש ברוך הוא: ולוי , אף הוא יהא מסבב? מה עשה הקדוש ברוך הוא? האכילו פרוסתו בנקיות , ונתקיימה גזרת יעקב; גדלו הקדוש ברוך הוא ונתן לו אחד מעשרה , והוא מסבב על הגרנות ואומר: תנו לי חלקי!

רלב"ג - ביאור המילות:
ארור אפם - הנה קלל תכונתם הרעה , כדי שישתדלו לסור ממנה. אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל - לפי שלא יאות לבעלי זאת התכונה שיהיו מקובצים , ולזה שם אותם יעקב מפוזרים. וכן היה , כי שבט לוי היה מפוזר בין השבטים , ושבט שמעון גם כן היה מפוזר פזור מה , כמו שנבאר אחר זה (להלן , כח).
ריכוז קישורים