תנ"ך - וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את־היונה ולא־יספה שוב־אליו עוד:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיְשַׁלַּח֙ אֶת־הַיּוֹנָ֔ה וְלֹא־יָסְפָ֥ה שׁוּב־אֵלָ֖יו עֽוֹד: (בראשית פרק ח פסוק יב)

טקסט וניקוד:

וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת־הַיּוֹנָה וְלֹא־יָסְפָה שׁוּב־אֵלָיו עוֹד: (בראשית פרק ח פסוק יב)

טקסט בלבד:

וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את־היונה ולא־יספה שוב־אליו עוד: (בראשית פרק ח פסוק יב)

תיקון קוראים:

וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את־היונה ולא־יספה שוב־אליו עוד: (בראשית פרק ח פסוק יב)

תרגום אונקלוס:
וְאוֹרֵיך עוֹד שִׁבעָה יוֹמִין אָחֳרָנִין וְשַׁלַח יָת יוֹנָה וְלָא אוֹסֵיפַת לִמתָּב לְוָתֵיהּ עוֹד :

עין המסורה:
וישלח - כ"ב: ראה לעיל , ז.

מסורה קטנה:
יספה - ל'.

רש"י:
וייחל - הוא לשון "וַיָחֶל" (לעיל , י) , אלא שזה 'וַיִפְעַל' וזה לשון 'וַיִתְפַעֵל'. וַיָחֶל - וימתן , ויִיָחֵל - ויתמתן.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וייחל - מבניין 'נפעל'. ובא מלעיל , כמו "וילחם" (במ' כא , א); "ויצמד" (במ' כה , ג); כי יש מזה הבניין שהם מלרע , כמו "ויפקד מקום דוד" (ש"א כ , כז). ובא יו"ד וייחל בשרשו השלם , כיו"ד "או ירה יירה" (שמ' יט , יג). ובאחד באדר שלח היונה , ולא יספה כמשפטה לשוב אליו. עוד - לעולם , וכן "עוד טומאתו בו" (במ' יט , יג); "עוד כל ימי הארץ" (להלן , כב).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - דקדוק המלים:
וייחל עוד - בנין 'נפעל' , כמו "ירה יירה" (שמ' יט , יג). טרף בפיה - לפי דעתי: תואר , על כן הוא 'קמץ' הרי"ש , כאלו אמר: טרוף בפיה. ורבי יהודה בן בלעם אמר כי הוא שֵם , כמו "כל טרפי צמחה" (יח' יז , ט); והטעם כפול , כמו "אדמת עפר" (דנ' יב , ב). ומדקדק אמר , שנהיה לטרף בפיה; ואמר כי טרף - שֵם , כמו דָבָר , והזכיר עמו זָכָר; והוא תואר , על משקל חָכָם.

רד"ק:
וייחל עוד - מבנין 'נפעל' , שרשו 'יחל'; ואלו היה מבנין 'התפעל' , היתה היו"ד שהיא פ"א הפועל פתוחה , והיא קמוצה. ולא יספה שוב אליו - אז ידע נח כי חרבו פני האדמה , והיונה מצאה מנוח בארץ ובעצים הרבה , לפיכך לא שבה אליו. וזה היה באחת ושש מאות שנה לנח , כמו שאמר בראשון באחד לחדש , והנה נכנסה שנה אחת ושש מאות לנח , כיון שנכנס תשרי שהוא ראשון. כי שנת שש מאות שלמה לו בשלשים באלול , ובאחד לתשרי נכנס בשנת אחת ושש מאות. ובשבעה עשר יום לחדש השני (ראה להלן , יד) שלמה לו שנה שהיה בתבה. ואע"פ שחרבו פני האדמה , היתה טיט עדין , כי הפנים חרבו ותחתיהם טיט , ואינה ראויה ללכת עליה. לפיכך לא צוהו האל לצאת עד שבעה ועשרים לחדש השני , שיבשה הארץ לגמרי (ראה להלן , יד). ונח לא רצה לצאת עד שצוהו האל לצאת , כי ידע שהאל יצוהו לצאת כמו שצוהו להכנס.
ריכוז קישורים