תנ"ך - ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה־זית טרף בפיה וידע נח כי־קלו המים מעל הארץ:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַתָּבֹ֨א אֵלָ֤יו הַיּוֹנָה֙ לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב וְהִנֵּ֥ה עֲלֵה־זַ֖יִת טָרָ֣ף בְּפִ֑יהָ וַיֵּ֣דַע נֹ֔חַ כִּי־קַ֥לּוּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ: (בראשית פרק ח פסוק יא)

טקסט וניקוד:

וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה־זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי־קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ: (בראשית פרק ח פסוק יא)

טקסט בלבד:

ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה־זית טרף בפיה וידע נח כי־קלו המים מעל הארץ: (בראשית פרק ח פסוק יא)

תיקון קוראים:

ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה־זית טרף בפיה וידע נח כי־קלו המים מעל הארץ: (בראשית פרק ח פסוק יא)

תרגום אונקלוס:
וַאֲתָת לְוָתֵיהּ יוֹנָה לְעִידָּן רַמשָׁא וְהָא טְרַף זֵיתָא תְּבִיר מַחַת בְּפוּמַהּ וִידַע נֹחַ אֲרֵי קַלוּ מַיָא מֵעַל אַרעָא :

עין המסורה:
ותבא - ב' חסר בתורה: בר' ח , יא; יט , לג. עלה - ב' כתיב ה"א (בסמיכות): בר' ג , ז; ח , יא. טרף - ב' בקמץ: בר' ח , יא; הו' ו , א. קלו - ה': בר' ח , יא; ש"ב א , כג; יר' ד , יג; איוב ז , ו; ט , כה.

מסורה קטנה:
טרף - ב' קמצ' כי הוא טרף.

רש"י:
טרף בפיה - אומר אני שזכר היה , לכך הוא קורהו פעמים לשון זכר ופעמים לשון נקבה; שכל לשון יונה שבמקרא - לשון נקבה , כמו "כיונים על אפיקי מים רוחצות בחלב" (שה"ש ה , יב); ["כיוני הגאיות כלם הומות" (יח' ז , טז)]; וכמו "כיונה פותה" (הו' ז , יא). טרף - חטף. ומדרש אגדה (עירובין יח , ב): לשון 'מזון'; ודרשו בפיה - לשון 'מאמר'; אמרה: יהיו מזונותי מרורין כזית זו ובידו של הקדוש ברוך הוא , ולא מתוקין כדבש ובידו של בשר ודם.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
טרף בפיה - יש אומרים , שהיא מלה מוכפלת בטעם , כמו "אדמת עפר" (דנ' יב , ב) , ויפרשו טרף כמו עלה זית , וכן "כל טרפי צמחה" (יח' יז , ט). והראיה - שיש תחת הרי"ש קמץ גדול , כמו "זהב" (בר' כד , כב) ו"עשן" (בר' טו , יז). והנכון בעיני , שיהיה הבי"ת נוסף , כבי"ת "ברוחו שמים שפרה" (איוב כו , יג); "והוא באחד" (איוב כג , יג). ונקמץ , כמו "כי הוא טרף" (הו' ו , א); "אריה שאג" (עמ' ג , ח) , וחביריהם. או יהיה טרף קמוץ , בעבור שהוא 'תואר השם' , כמו ('חכם') , והטעם: כמו 'טרוף' , כי יש תאר דומה לפוֹעֵל , ויש דומה לפָעוּל. וטעם בפיה - שהיה לח.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
וטעם טרף בפיה - שראה כי פיה טרף העלה , ונראה הטרף לח. יש מדקדק שאמר (ראה בפירושו המקובל) , כי בי"ת בפיה נוסף , וטרף - פועל עבר , ואם הוא קמוץ , כמו "כי הוא טרף וירפאנו" (הו' ו , א); "אריה שאג" (עמ' ג , ח); או על דרך "ברוחו שמים שפרה" (איוב כו , יג).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - דקדוק המלים:
וייחל עוד - בנין 'נפעל' , כמו "ירה יירה" (שמ' יט , יג). טרף בפיה - לפי דעתי: תואר , על כן הוא 'קמץ' הרי"ש , כאלו אמר: טרוף בפיה. ורבי יהודה בן בלעם אמר כי הוא שֵם , כמו "כל טרפי צמחה" (יח' יז , ט); והטעם כפול , כמו "אדמת עפר" (דנ' יב , ב). ומדקדק אמר , שנהיה לטרף בפיה; ואמר כי טרף - שֵם , כמו דָבָר , והזכיר עמו זָכָר; והוא תואר , על משקל חָכָם.

ר' יוסף בכור שור:
טרף בפיה - שנכר היה בה שטרפה ונתקה מן העץ ולא מצאה על פני המים; כי טרף - לשון 'תלישה' , כמו "ובשר בשדה טריפה" (שמ' כב , ל) , דמתרגמינן: "ובשר תליש מן חייא חיתא".

רמב"ן:
והנה עלה זית טרף בפיה - מפשטו של פסוק זה יראה שלא נעקרו האילנות ולא נמחו במבול , כי לא היה שם נחל שוטף , בעבור שנתמלא כל העולם מים; אבל בבראשית רבא (ב"ר לג , ו) אמרו: מהיכן הביאה אותו? רבי לוי אמר: מהר המשחה הביאה אותו , דלא טפת ארעא דישראל במיא דמבולא; הוא שהקדוש ברוך הוא אמר ליחזקאל "בן אדם אמר לה את ארץ לא מטהרה היא לא גושמה ביום זעם" (יח' כב , כד) , רבי כיריי אמר: נפתחו לה שערי גן עדן והביאה אותו. והנה כונתם , שנעקרו האילנות ונמחו במקומות המבול , ואף כי יהיה העלה נבל (ע"פ יר' ח , ג); וכך אמרו (ב"ר כח , ג): אפילו אצטרובילין של רחים נמוחו במבול; ודרשו בו "אבנים שחקו מים" (איוב יד , יט). ומאמרם 'דלא טפת ארעא דישראל במיא דמבולא' - שלא היה עליה גשם המבול , כדכתיב "לא גושמה" , ולא נפתחו בה מעיינות רבה , אבל המים נתפשטו בכל העולם וכסו כל ההרים אשר תחת כל השמים , כאשר כתוב מפורש (בר' ז , יט) , ואין סביב ארץ ישראל גדר לעכב המים שלא יבאו בה. וכך אמרו בפירקי רבי אליעזר (פר"א כג): ארץ ישראל לא ירד עליה מי המבול מן השמים , אלא נתגלגלו המים מן הארצות ונכנסו לתוכה , שנאמר "בן אדם אמר לה" וגו'. והנה לדעת רבי לוי , מפני שלא ירד בארץ ההיא הגשם השוטף ולא נפתחו עליה ארבות השמים , נשארו בה האילנות , ובכל העולם נשברו ונעקרו במבול ומטרות עזו. ואני תמה על מאמרם 'מגן עדן' , אם כן לא ידע נח שקלו המים מעל הארץ , כי שם לא נכנסו מי המבול! ואולי היו שעריו סגורים שלא יכנסו שם המים , וכאשר קלו המים נפתחו. ומדעתם זו אמרו שם (ב"ר לו , ג): "ויטע כרם" (בר' ט , כ) - ומהיכן היה לו? אמר רבי אבא בר כהנא: בכניסתו לתיבה הכניס עמו זמורות לנטיעות , יחורים לתאנים , גרופיות לזיתים. טרף בפיה - כתב רבנו שלמה: אומר אני שזכר היה , ולכך קורא אותו פעמים לשון זכר ופעמים לשון נקבה , לפי שכל 'יונה' שבמקרא לשון נקבה הוא; טרף - חטף; ומדרש אגדה (עירובין יח , ב): לשון מזון ודרשו בפיה - לשון 'מאמר'; אמרה: יהיו מזונותי מרורין כזית זו ובידו של הקדוש ברוך הוא , ואל יהיו מתוקים כדבש ביד בשר ודם. ואין כל זה נכון בעיני , כי חֲזָרַת זכר היונים מנקבה לזכר במקום אחד מכל הפרשה אין בו טעם , ואם הלשון לקרֹאתם כולם בשם הנקבות , למה שינה בכאן?! וכן מדרשם בהגדה , לא שיעשו בפיה לשון 'מאמר' כלל , אבל מדרשם מפני שהביאה העלה הזה; כי אם נאמר שאירע כן , לא על חנם פירש אותו הכתוב , כי היה לו לומר: 'והנה עלה טרף בפיה' , והזית איננו מן האילנות הגבוהים מאד שישכנו בו העופות לארך דליותיו; ולכך אמרו כי היה בזה רמז , שהעופות נוח להם להיות מזונותם מרים כלענה ביד הקדוש ברוך הוא , ולא שיהיו טובים בידי האדם; וכל שכן בני אדם שאין רצונם להתפרנס זה מזה. ולשון בראשית רבא (ב"ר לג , ו): אמר רבי אבהו: אלו מגן עדן הביאה אותו , לא היה לה להביא דבר מעולה , או קנמון או פפולסמון!? אלא רמז רמזה לו , אמרה לו: נח , מר מזה מתחת ידו של הקדוש ברוך הוא , ולא מתוק מתחת ידך. אבל בגמרא (סנה' קח , ב) הוסיפו: מאי משמע דהאי טרף לישנא דמזוני הוא? דכתיב "הטריפני לחם חקי" (מש' ל , ח); כי מפני הטעם שאמרנו יעשו לזה סמך , מלשון "הטריפני" , ירמוז כאלו אמר: והנה עלה זית טרוף בפיה; ופשוטו של מקרא פירשו בו (ראה ראב"ע ורד"ק) , שהוא תואר לעלה: והנה עלה זית טרוף בפיה. וסמך לדבר - שהוא קמוץ , כי כן משפטו , אבל נמצאו מהם בזרות: "כי הוא טרף וירפאנו" (הו' ו , א) , כגון "והשיב את הגזלה אשר גזל" (וי' ה , כג); "על שגגתו אשר שגג" (וי' ה , יח); וזולתם רבים.

רד"ק:
ותבא. לעת ערב - בו ביום שבה אליו לעת ערב. טרף - כלו קמוץ , והוא תאר במקום פעול , כמו 'טרוף'; כלומר: שטרפה אותה היונה מאילן הזית בפיה , להביאו אל נח; ולפיכך אמר לשון טרף , כי הכיר בו נח כי טרפתו ושברתו מהזית , לא שמצאתו על פני המים. כי קלו המים - מעטו , כי הדבר המועט הוא קל מהמרובה. והמרובה יקרא 'כבד' , כמו "יכבדו בניו" (איוב יד , כא); "מקנה כבד" (שמ' יב , לח); "חיל כבד" (מ"ב ו , יד) , והדומים להם. ולמה הביאה מן הזית? אולי מצאו ראשון למקום התבה , או לפי שהזית נמצא בעליו כל השנה. ובדרש (סנה' קח , ב): אמרה יונה: יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורים ביד האל , ולא מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם.

רלב"ג - ביאור המילות:
טרף בפיה - הנה תאר היונה בשם זכר ונקבה יחד , כמו "ורוח גדולה וחזק" (מ"א יט , יא); ועניינו , שזה הבעל חיים , והוא היונה , טרף בפיה עלה זית. או תהיה הבי"ת נוספת , כמו שזכר החכם אבן עזרא; והרצון בו , שפיה טרף עלה זית.
ריכוז קישורים