תנ"ך - ויהי
באחת
ושש־מאות
שנה
בראשון
באחד
לחדש
חרבו
המים
מעל
הארץ
ויסר
נח
את־מכסה
התבה
וירא
והנה
חרבו
פני
האדמה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַ֠יְהִי
בְּאַחַ֨ת
וְשֵׁשׁ־מֵא֜וֹת
שָׁנָ֗ה
בָּֽרִאשׁוֹן֙
בְּאֶחָ֣ד
לַחֹ֔דֶשׁ
חָרְב֥וּ
הַמַּ֖יִם
מֵעַ֣ל
הָאָ֑רֶץ
וַיָּ֤סַר
נֹחַ֙
אֶת־מִכְסֵ֣ה
הַתֵּבָ֔ה
וַיַּ֕רְא
וְהִנֵּ֥ה
חָרְב֖וּ
פְּנֵ֥י
הָאֲדָמָֽה:
(בראשית פרק ח פסוק יג)
וַיְהִי
בְּאַחַת
וְשֵׁשׁ־מֵאוֹת
שָׁנָה
בָּרִאשׁוֹן
בְּאֶחָד
לַחֹדֶשׁ
חָרְבוּ
הַמַּיִם
מֵעַל
הָאָרֶץ
וַיָּסַר
נֹחַ
אֶת־מִכְסֵה
הַתֵּבָה
וַיַּרְא
וְהִנֵּה
חָרְבוּ
פְּנֵי
הָאֲדָמָה:
(בראשית פרק ח פסוק יג)
ויהי
באחת
ושש־מאות
שנה
בראשון
באחד
לחדש
חרבו
המים
מעל
הארץ
ויסר
נח
את־מכסה
התבה
וירא
והנה
חרבו
פני
האדמה:
(בראשית פרק ח פסוק יג)
ויהי
באחת
ושש־מאות
שנה
בראשון
באחד
לחדש
חרבו
המים
מעל
הארץ
ויסר
נח
את־מכסה
התבה
וירא
והנה
חרבו
פני
האדמה:
(בראשית פרק ח פסוק יג)
תרגום אונקלוס:
וַהֲוָה
בְּשֵׁית
מְאָה
וּחדַּא
שְׁנִין
בְּקַדמָאָה
בְּחַד
לְיַרחָא
נְגוּבוּ
מַיָא
מֵעַל
אַרעָא
וְאַעדִּי
נֹחַ
יָת
חוּפָאָה
דְתֵיבְתָא
וַחֲזָא
וְהָא
נְגוּבוּ
אַפֵּי
אַרעָא
:
רש"י:
בראשון
-
לרבי
אליעזר
(ר"ה
יא
,
ב)
הוא
תשרי
,
ולרבי
יהושע
הוא
ניסן.
חרבו
-
נעשית
כמין
טיט
,
שקרמו
פניו
מלמעלה
(ראה
ב"ר
לג
,
ז).
ראב"ע פירוש א - הקצר:
חרבו
המים
-
לכן
לא
תוכל
הרגל
לדרוך
על
הארץ
,
שהיא
רכה
,
כי
פניה
חרבו
לבדם;
ואחר
כן
יבשה
הארץ.
והאומרים
(ב"ר
לג
,
ז)
,
כי
על
שנת
הלבנה
נשען
,
בעבור
עשרה
ימים
שהם
נוספים
בעבור
שנת
החמה
,
צריכים
להיות
שנתם
שלימה.
ועוד
,
מי
ימלל
להם
,
ששנה
עמד
נח
בתבה?
רק
עמד
שנת
חמה
,
ועוד
עשרה
ימים.
רד"ק:
וייחל
עוד
-
מבנין
'נפעל'
,
שרשו
'יחל';
ואלו
היה
מבנין
'התפעל'
,
היתה
היו"ד
שהיא
פ"א
הפועל
פתוחה
,
והיא
קמוצה.
ולא
יספה
שוב
אליו
-
אז
ידע
נח
כי
חרבו
פני
האדמה
,
והיונה
מצאה
מנוח
בארץ
ובעצים
הרבה
,
לפיכך
לא
שבה
אליו.
וזה
היה
באחת
ושש
מאות
שנה
לנח
,
כמו
שאמר
בראשון
באחד
לחדש
,
והנה
נכנסה
שנה
אחת
ושש
מאות
לנח
,
כיון
שנכנס
תשרי
שהוא
ראשון.
כי
שנת
שש
מאות
שלמה
לו
בשלשים
באלול
,
ובאחד
לתשרי
נכנס
בשנת
אחת
ושש
מאות.
ובשבעה
עשר
יום
לחדש
השני
(ראה
להלן
,
יד)
שלמה
לו
שנה
שהיה
בתבה.
ואע"פ
שחרבו
פני
האדמה
,
היתה
טיט
עדין
,
כי
הפנים
חרבו
ותחתיהם
טיט
,
ואינה
ראויה
ללכת
עליה.
לפיכך
לא
צוהו
האל
לצאת
עד
שבעה
ועשרים
לחדש
השני
,
שיבשה
הארץ
לגמרי
(ראה
להלן
,
יד).
ונח
לא
רצה
לצאת
עד
שצוהו
האל
לצאת
,
כי
ידע
שהאל
יצוהו
לצאת
כמו
שצוהו
להכנס.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
וספר
שבשנת
שש
מאות
ואחת
שנה
לחיי
נח
,
בשבעה
ועשרים
יום
לחדש
השני
יבשה
הארץ;
הנה
אם
כן
,
היה
מהתחלת
המבול
עד
יבשת
הארץ
שנה
שִׁמְשִׁית
,
שהוא
שנים
עשר
חדש
מחדשי
הלבנה
וקרוב
מאחד
עשר
יום
,
כמו
שנזכר
בבראשית
רבה
(לג
,
ז).