תנ"ך - וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיָּשֻׁ֧בוּ הַמַּ֛יִם מֵעַ֥ל הָאָ֖רֶץ הָל֣וֹךְ וָשׁ֑וֹב וַיַּחְסְר֣וּ הַמַּ֔יִם מִקְצֵ֕ה חֲמִשִּׁ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם: (בראשית פרק ח פסוק ג)

טקסט וניקוד:

וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם: (בראשית פרק ח פסוק ג)

טקסט בלבד:

וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום: (בראשית פרק ח פסוק ג)

תיקון קוראים:

וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום: (בראשית פרק ח פסוק ג)

תרגום אונקלוס:
וְתָבוּ מַיָא מֵעַל אַרעָא אָזְלִין וְתָיְבִין וַחֲסַרוּ מַיָא מִסוֹף מְאָה וְחַמשִׁין יוֹמִין :

עין המסורה:
ושוב - ג' ומלא: *בר' ח , ג , ז; יח' א , יד.

מסורה גדולה:
ושוב ג' ומל' וסימנהון וישבו המים ויצא יצוא ושוב והחיות רצוא ושוב.

מסורה קטנה:
ושוב - ג' ומל'.

רש"י:
מקצה חמשים ומאת יום התחילו לחסור , והוא אחד בסיון. כיצד? בשבעה ועשרים בכסליו פסקו הגשמים; הרי שלשה מכסליו ועשרים ותשעה מטבת - שלשים ושנים; ושבט ואדר וניסן ואייר - מאה ושמנה עשר , הרי מאה וחמשים.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וישובו המים - למטה מהארץ כמשפטם , בסוף חמשים ומאת יום. גם זה החשבון בדרך נבואה יְדָעוֹ (ראה פירושו לבר' ז , יא). והאומרים , כי הנה מצאנו מאה וחמשים יום - חמשה חדשים , וזה לנו אות שהם חדשי החמה , והנה לא דברו נכונה על דבריהם , כי שנים ימים יחסרו; גם האומר , כי בחשבון העיבור היה עושה , וישים בחדש השני מרחשון (כדעת ר' אלעזר , ר"ה יא , ב) , ותהיה השנה שלמה; ולמה כל זה? ואפילו יהיה כתוב כי נח - היה חשבונו על החמה , או תחלת השנה מתשרי , לא נתנו המועדים על יד נח. גם יתכן על מנוח התבה לדבר דברים ארוכים , לכן לא יועילו ולא יצילו כי תהו המה (ע"פ ש"א יב , כא).

ר' יוסף בכור שור:
ויחסרו... מקץ חמשים ומאת יום - שאז ניכר חסרונם , כמו שפירשתי (בר' ז , כד) וכן דרך ההוה. והגשמים פסקו בעשרים ושמונה בסיון , שמשבעה עשר באייר עד עשרים ושמונה בסיון - ארבעים יום , כי יום שבעה עשר באייר אינו מן המניין. ומעשרים ושמונה בסיון עד אחד בטבת , שנראו ראשי ההרים - מאה שמונים ושנים ימים , ומעטו במאה שמונים ושנים ימים חמש עשרה אמה , והם אמה אחת לשנים עשר ימים , כי חמש עשרה פעמים שתים עשרה הם מאה ושמונים ימים , ושני ימים היתירים אין לדקדק , כי אינם עולים לא לאמה ולא לחצי אמה , לא לשליש ולא לרביע. וחשוב: משנחה התיבה בשבעה עשר בתשרי עד אחד בטבת , שנראו ראשי ההרים , הם שבעים ושנים ימים , והם שש פעמים שתים עשרה; נמצאת התיבה שקועה במים , לפי הפשט , שש אמות ולא יותר; ומזה נודע כי חמש עשרה אמה היו על ההרים , כי ניכר מקום שקיעת התיבה - כי יכול אדם להבין בדבר ששׁרה במים ימים רבים , אע"פ שיבש , עד היכן הגיעו המים - וכיון שראו כי חסרו שש אמות בשבעים ושנים ימים , נודע להם כי בשנים עשר ימים היו מחסרין אמה , ומנו משנראו ראשי ההרים , למפרע , עד שכלו הגשמים , ומצאו מאה שמונים ושנים ימים , ונתנו לכל שנים עשר ימים אמה , ומצאו כי חמש עשרה אמה היו המים על ההרים.

רד"ק:
וישובו המים הלוך ושוב - מעט מעט , עד שחסרו לסוף חמשים ומאת יום , כנגד התגברותם שהיו "חמשים ומאת יום" (בר' ז , כד). וארבעים יום שהיה הגשם - הרי שלש מאות וארבעים יום; ועשרים ואחד יום של שליחות העורב והיונה (ראה להלן , ז - יב) - הרי שלש מאות ששים ואחד יום; הרי שנים עשר חדש שהיה נח בתבה (ראה בר' ז , יא; ולהלן , יד). ותחלת חסרונם - בשנים בסיון , כי בו שלם התגבורתם , וכיון שנחו החלו לחסור.
ריכוז קישורים