תנ"ך - ולא־מצאה היונה מנוח לכף־רגלה ותשב אליו אל־התבה כי־מים על־פני כל־הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל־התבה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְלֹֽא־מָצְאָה֩ הַיּוֹנָ֨ה מָנ֜וֹחַ לְכַף־רַגְלָ֗הּ וַתָּ֤שָׁב אֵלָיו֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה כִּי־מַ֖יִם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו אֶל־הַתֵּבָֽה: (בראשית פרק ח פסוק ט)

טקסט וניקוד:

וְלֹא־מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף־רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל־הַתֵּבָה כִּי־מַיִם עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל־הַתֵּבָה: (בראשית פרק ח פסוק ט)

טקסט בלבד:

ולא־מצאה היונה מנוח לכף־רגלה ותשב אליו אל־התבה כי־מים על־פני כל־הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל־התבה: (בראשית פרק ח פסוק ט)

תיקון קוראים:

ולא־מצאה היונה מנוח לכף־רגלה ותשב אליו אל־התבה כי־מים על־פני כל־הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל־התבה: (בראשית פרק ח פסוק ט)

תרגום אונקלוס:
וְלָא אַשׁכַּחַת יוֹנָה מְנָח לְפַרסַת רַגלַהּ וְתַבַת לְוָתֵיהּ לְתֵיבְתָא אֲרֵי מַיָא אַפֵּי כָל אַרעָא וְאוֹשֵׁיט יְדֵיהּ וְנַסבַּהּ וְאַעֵיל יָתַהּ לְוָתֵיהּ לְתֵיבְתָא :

עין המסורה:
רגלה - ב': בר' ח , ט; דב' כח , נו. אל - ז' פסוקים 'אל על אל': בר' ח , ט; יהו' יח , טז; ש"ב יא , יא; יח , יב; מ"א ו , ח; כ , ל; יח' מז , ח. ויבא - נ"א , י"ח מנהן בתורה: ראה בר' ב , יט.

מסורה קטנה:
רגלה - ב' אשר לא נסתה.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ואחר שבעה ימים ששלח את העורב , שלח את היונה , וזה היה ביום שבעה עשר לשבט , שהוא החודש העשירי מיום המבול (ראה בר' ז , יא). והנה הוא על המבט המרובע (רבע חודש) , והעד , שאמר ויחל עוד שבעת ימים אחרים. ומלת ויחל עוד - על דעתי מ"תחלה" (ראה בר' יג , ג); כי אלו היה מגזרת "תוחלת" (מש' י , כח) , היה 'וַיִיחַל' , כמו "וַיִיקַץ" (בר' כח , טז) , או 'ויֵחֶל' , כמו "וישב יעקב" (בר' לז , א). ויתכן להיותה מלה זרה בדקדוק. ויוסף שלח את היונה - בארבעה ועשרים בשבט.

ר' יוסף בכור שור:
ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה - מכאן שהרי אררט גבוהים משאר הרים , שהם כבר נראו זה משבעת ימים; והיונה לא מצאה שאר הרים מגולים לנוח עליהם; והיונה לא היתה יריאה לעוף למרחק , כמו העורב , כי מדרש אומר (ב"ר לט , ח) , כי היונה אינה טורחת לעוף כי אם בכנף אחת , וכשהיא עייפה באותו כנף , חוזרת ועפה בשני; ולכך כתב ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה , אבל בכנפיה היתה נחה; וזהו שאמרו רבותינו (שבת מט , א): מה יונה זו כנפיה מגינות עליה וכו'; אבל העורב אינו כן , וירא להרחיק. אי נמי: כיון שראה הנבילות , ירד עליהם ולא הרחיק. וישלח ידו ויקחה - לבדוק רגליה וכנפיה אם מצא בהם טיט או עפר , או בפיה שום עלה , שיוכל להבין בו אם קלו המים , וכיון שלא מצא , ויבא אותה אליו אל התיבה.

רמב"ן:
ולא מצאה היונה מנוח - אין מנהג העופות לנוח בראשי ההרים הגבוהים על הארץ ואין אילן שם , אף כי בהיות המים על פני כל הארץ , ולכן לא מצאה היונה מנוח אשר ייטב לה (ע"פ רות ג , א) , ובעת הראות האילנות הלכה לנפשה , כי בדליותיהם תקנינה.

רד"ק:
ולא. ותשב אליו אל התבה - אמר אליו , ואמר אל התבה. אליו - להשיב שולחה דבר , כי לא מצאה שום דבר שתביא בפיה לסימן; ואמר אל התבה - שנחה על גבי התבה , כי לא רצתה להכנס , לפי שלא היתה מביאה שום דבר לסימן , ולא נכנסה תוך התבה כמו העורב. וכיון שראה נח כן , שלח ידו בעד החלון ולקחה והביאה אליו. וזמן שליחות העורב ושליחות היונה בפעם הראשונה היו שבעת ימים. והיאך נדע זה? לפי שאמר:
ריכוז קישורים