תנ"ך - את־קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אֶת־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ: (בראשית פרק ט פסוק יג)

טקסט וניקוד:

אֶת־קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ: (בראשית פרק ט פסוק יג)

טקסט בלבד:

את־קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ: (בראשית פרק ט פסוק יג)

תיקון קוראים:

את־קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ: (בראשית פרק ט פסוק יג)

תרגום אונקלוס:
יָת קַשׁתִּי יְהַבִית בַּעֲנָנָא וּתהֵי לְאָת קְיָם בֵּין מֵימְרִי וּבֵין אַרעָא :

מסורה קטנה:
קשתי - ל'.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
את קשתי - הנה נתתי עתה קשת בענן. ואין פירושו כאשר אמר הגאון (רס"ג תורה) , כי בתחלה היתה.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
והאות - הוא הקשת; ודרך הפשט: שעתה נבראה. ודעת הגאון (רס"ג תורה): בעבור שאמר הכתוב נתתי , ולא 'אתן' , כי זה לאות ולסימן. ויש להשיב , כי הגזרות העתידות , פעמים ידברו הנביאים על לשון עבר. וגאון אחר אמר , כי השם חזק אור השמש לחדש אות הקשת , כי לנכחה תהיה לעולם; ואין לו ראיה. והקרוב אלי: כאשר הגשם באוצר , וברצות השם יפתח האוצר; וכתוב "הנותן מטר על פני ארץ" (איוב ה , י); "ואם השמים יתנו רביבים" (יר' יד , כב) - והנה הגשם ברשות השם , וככה הראות הענן. ויהיה אות הברית כדרך "אם תפרו את בריתי היום" (יר' לג , כ); "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ" (דב' ד , כו). ואם ישאל שואל: למה האות בקשת? בעבור כי היא אות לעולם שיכלא הגשם.

ר' יוסף בכור שור:
את קשתי נתתי בענן - לפי שהם יריאים וחרידים שיושחתו , ונתן להם אות שלא יכלו עוד כמו שעשו; כמו לקין שהיה ירא שמא יהרג , ונתן לו אות (ראה בר' ד , טו); וגם לישראל אמר "כל המחלה אשר שמתי" וגו' (שמ' טו , כו) , כי היו חרידים מן המשפטים שראו; וכן כאן שהיו יריאים , נתן להם אות. את קשתי - הוא אות גדול , כי הקשת - דמות כבוד יי' , כדכתיב ביחזקאל "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כך... מראה דמות כבוד" (ראה יח' א , כח) , וכשהגשמים מרבים , אני מביא לפניכם דמות כבוד , שתקבלו פני שכינה , ואם דעתי להשחיתכם , לא הייתי מראה כבודי לכם , שאין דרך המלך לבא בין שונאיו שהם נזופים ממנו.

רמב"ן:
זאת אות הברית אשר אני נותן - המשמע מן האות הזה , שלא היה קשת בענן ממעשה בראשית , ועתה ברא יי' חדשה , לעשות קשת בשמים ביום ענן. ואמרו בטעם האות הזה , כי הקשת לא עשאו שיהיו רגליו למעלה , שיראה כאלו מן השמים מורים בו וישלח חציו ויפיצם לארץ (ע"פ תה' יח , טו) , אבל עשאו בהפך מזה , להראות שלא יורו בו מן השמים; וכן דרך הנלחמים להפוך אותו בידם ככה כאשר יקראו לשלום למי שכנגדם; ועוד , שאין לקשת יתר לכונן חצים עליו. ואנחנו על כרחנו נאמין לדברי היונים , שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתולדת , כי בכלי מים לפני השמש יראה כמראה הקשת , וכאשר נסתכל עוד בלשון הכתוב נבין כן , כי אמר: את קשתי נתתי בענן , ולא אמר 'אני נותן בענן' , כאשר אמר: זאת אות הברית אשר אני נותן , ומלת קשתי תורה שהיתה לו הקשת תחלה; ולכן נפרש הכתוב: הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה , תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם , שכל זמן שאראנה אזכור כי ברית שלום ביני וביניכם. ואם תבקש מה טעם בַּקֶשֶת להיותו אות , הנה הוא כטעם "עד הגל הזה ועדה המצבה" (בר' לא , נב); "כי את שבע כבשות תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה" (בר' כא , ל); כי כל הדבר הנראה שיושם לפני שְנַיִם להזכירם ענין נדור ביניהם , יקרא 'אות' , וכל הסכמה - 'ברית'; וכן במילה אמר "והיה לאות ברית ביני וביניכם" (בר' יז , יא) , בעבור ההסכמה שימולו כל זרע אברהם , "לעבדו שכם אחד" (צפ' ג , ט); ועוד , כי כאשר תֵרָאֶה בַּהִפּוּך הנזכר , יהיה זֶכֶר לשלום , כאשר כתבנו. [ובין שתהיה הקשת עתה בין שהיתה מעולם בטבע , הטעם באות שבה אחד הוא.] אבל יש לרבותינו בפרשה הזאת סוד נעלם , אמרו בבראשית רבא (ב"ר לה , ג): את קשתי נתתי בענן - קִשׁוּתִי , דבר שהוא מוּקָש לי; איפשר כן!? אלא 'קשין דפריא'. והיה בענני ענן על הארץ - רבי יודן בשם רבי יהודה ברבי סימון: לאחד שבידו סולת רותח , ובקש ליתנו על בנו ונתנו על עבדו. ושם עוד: "והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלהים" (להלן , טז) - זו מדת הדין של מעלן; "ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ" (שם) - זאת מדת הדין של מטה; מדת הדין של מעלן קשה , ומדת הדין של מטה רפה. וכבר ידעת מאמרם במסתכל בקשת (חגיגה טז , א): כל שלא חס על כבוד קונו , רתוי לו שלא בא לעולם. ואם זכית להבין דבריהם , תדע כי פירוש הכתוב כן: את קשתי - שהיא מדת הדין הנתונה בענן - בעת הדין , תהיה לאות ברית; "והיה בענני ענן על הארץ" (להלן , יד) - שלא יאר השם פניו אליה מחטאות יושביה , "ונראתה" מדת הדין "בענן" (שם) , ואזכור את הברית בזכר הרחמים , ואחמול על הטף אשר בארץ. והנה האות הזה והברית הוא אות המילה והברית שבה , ולשון המקראות נאות מאד לענין. והנה פירשו (ב"ר לב , ג): "בין אלהים" (להלן , טז) מדת הדין של מעלן , שהיא הגבורה , ו"אשר על הארץ" (שם) - מדת הדין של מטה , שהיא מדה נוחה , מנהגת הארץ עם הרחמים; כי לא אמר 'אשר בארץ' , רק "אשר על הארץ"; וכבר רמזתי סודם בשם "הארץ" (בר' ו , יג). ורבנו שלמה כתב (להלן , טז): בין מדת הדין של מעלה וביניכם; אבל רבותינו לא לכך נתכונו.

רד"ק:
את קשתי נתתי בענן - אמר קשתי עם הכנוי , לפי שהוא האות שלו , שנתן לתולדות הארץ , כמו שאמר ביני ובין הארץ. או אמר קשתי לענין שאמר בנבואת יחזקאל "כמראה הקשת" (יח' א , כח). ולענין זה אמר בבראשית רבה (לה , ג): את קשתי - את קִשׁוּתִי , דבר המוּקָשׁ לי. והקשת הוא , כדברי חכמי המחקר , מניצוץ השמש שמלהט כנגד הענן אחר המטר; ותראה בה הקשת בגוונים ההם. ועתה , אחר המבול , חזק השם אור השמש ללהט יותר בענן , כי לנכחה יהיה לעולם , כדברי החכם רבי אברהם בן עזרא שכתב כן בשם גאון. וכשיראוה בני אדם , יזכרו שהיא אות הברית שנתן האל להם , ולא יפחדו מהמבול. נתתי - כמו 'אתן' , על הדרך שפירשנו; וכן "נתתי כסף השדה" (בר' כג , יג). ויש לפרש נתתי - כמשמעו , כדברי הגאון רב סעדיה (רס"ג תורה); כלומר: הקשת שנתתי בטבע בענן הוא יהיה להם לאות , כי לעולם , כשיכלה הגשם , תראה הקשת. אבל בימי המבול לא נראתה הקשת , כי לא נכלא הגשם כל ארבעים יום וארבעים לילה (ראה בר' ז , יב). והבטיחם האל , כי לעולם יראו קשת בענן , וזה יהיה להם אות , כי לא יהיה מבול לשחת הארץ. ובבראשית רבה (? וראה פסחים נד , א): נתתי - מששת ימי בראשית , לפי שאין כל חדש תחת השמש (ע"פ קה' א , ט). ושָׁנָה ושִׁלֵּש ענין הקשת בענן , לחזק האות בלבם.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ואמר להם השם יתעלה , שהוא נותן להם אות , יתבאר להם בו שלא יהיה עוד מבול; וזה , שכבר נתן השם טבע בעת בריאת העולם שיראה קשת בענן , כשיהיו מימיו מועטים ויהיה ממנו הזלוף החלוש , כמו שהתבאר ב'ספר האותות' , ולזה היה הקשת הוראה על הִפָּסֵק המטר , כשיראה אחר המטר , או על מיעוט המטר , כשיראה בהתחלה. ובהיות העניין כן , הנה יתאמת שלא יהיה מבול , בהתהוות הענן פעם אחר פעם , כשיֵרָאֶה בו הקשת , כי אז יתאמת שלא יתכן שיהיה אז מבול , אבל יפסק המטר , או תמעט ירידתו. והנה גזר השם יתעלה , שאחר התחלת המטר , זמן בלתי ארוך , יראה הקשת ויפסק המטר ההוא בְּדרך שלא יהיה עוד מבול; ולזה ראה השם שיהיה הקשת , אשר יראה תמיד בענן , אות על הברית אשר בין השם יתעלה ובין כל נפש חיה , שלא יהיה עוד מבול לשחת אותם , ולא יעברו עוד מי נח על הארץ (ע"פ יש' נד , ט). וזה האות לא היה לנח לבד , כדרך שאר האותות , אבל שָׂם אותו השם יתעלה קיים בינו ובין כל נפש חיה אשר על הארץ , רוצה לומר , שתמיד יראה להם זה האות בעננוֹ ענן. והנה לא היה מציאוּת הקשת אות , כי הוא נמצא על דרך הטבע , אבל היה האות - הַרְאותו השם יתעלה תמיד בעננו ענן , כמו שביארנו. ובכאן נשלם ביאור הספור הזה לפי הנראה לנו. (עשר תועלות לפרשת 'נח' , חלק ראשון - בקובץ רלב"ג תועלות). (חלק שני: "ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה"; ט , יח - כט).
ריכוז קישורים