תנ"ך - ויאמר אלהים זאת אות־הברית אשר־אני נתן ביני וביניכם ובין כל־נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם: (בראשית פרק ט פסוק יב)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת־הַבְּרִית אֲשֶׁר־אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל־נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם: (בראשית פרק ט פסוק יב)

טקסט בלבד:

ויאמר אלהים זאת אות־הברית אשר־אני נתן ביני וביניכם ובין כל־נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם: (בראשית פרק ט פסוק יב)

תיקון קוראים:

ויאמר אלהים זאת אות־הברית אשר־אני נתן ביני וביניכם ובין כל־נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם: (בראשית פרק ט פסוק יב)

תרגום אונקלוס:
וַאֲמַר יְיָ דָּא אָת קְיָם דַּאֲנָא יָהֵיב בֵּין מֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן וּבֵין כָּל נַפשָׁא חַיתָא דְּעִימְכוֹן לְדָרֵי עָלְמָא :

עין המסורה:
ויאמר אלהים - כ"ה: ראה בר' א , ג.

מסורה קטנה:
ויאמר אלהים - כ"ה; לדרת - ל' חס'.

רש"י:
לדרת עלם - נכתב חסר , שיש דורות שלא הוצרכו לאות לפי שצדיקים גמורים היו: דורו של חזקיה מלך יהודה , ודורו של רבי שמעון בן יוחי (ראה ב"ר לה , ב).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
אות - זָכָר (ראה שמ' ג , יב) ונקבה.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
והאות - הוא הקשת; ודרך הפשט: שעתה נבראה. ודעת הגאון (רס"ג תורה): בעבור שאמר הכתוב נתתי , ולא 'אתן' , כי זה לאות ולסימן. ויש להשיב , כי הגזרות העתידות , פעמים ידברו הנביאים על לשון עבר. וגאון אחר אמר , כי השם חזק אור השמש לחדש אות הקשת , כי לנכחה תהיה לעולם; ואין לו ראיה. והקרוב אלי: כאשר הגשם באוצר , וברצות השם יפתח האוצר; וכתוב "הנותן מטר על פני ארץ" (איוב ה , י); "ואם השמים יתנו רביבים" (יר' יד , כב) - והנה הגשם ברשות השם , וככה הראות הענן. ויהיה אות הברית כדרך "אם תפרו את בריתי היום" (יר' לג , כ); "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ" (דב' ד , כו). ואם ישאל שואל: למה האות בקשת? בעבור כי היא אות לעולם שיכלא הגשם.

רמב"ן:
זאת אות הברית אשר אני נותן - המשמע מן האות הזה , שלא היה קשת בענן ממעשה בראשית , ועתה ברא יי' חדשה , לעשות קשת בשמים ביום ענן. ואמרו בטעם האות הזה , כי הקשת לא עשאו שיהיו רגליו למעלה , שיראה כאלו מן השמים מורים בו וישלח חציו ויפיצם לארץ (ע"פ תה' יח , טו) , אבל עשאו בהפך מזה , להראות שלא יורו בו מן השמים; וכן דרך הנלחמים להפוך אותו בידם ככה כאשר יקראו לשלום למי שכנגדם; ועוד , שאין לקשת יתר לכונן חצים עליו. ואנחנו על כרחנו נאמין לדברי היונים , שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתולדת , כי בכלי מים לפני השמש יראה כמראה הקשת , וכאשר נסתכל עוד בלשון הכתוב נבין כן , כי אמר: את קשתי נתתי בענן , ולא אמר 'אני נותן בענן' , כאשר אמר: זאת אות הברית אשר אני נותן , ומלת קשתי תורה שהיתה לו הקשת תחלה; ולכן נפרש הכתוב: הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה , תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם , שכל זמן שאראנה אזכור כי ברית שלום ביני וביניכם. ואם תבקש מה טעם בַּקֶשֶת להיותו אות , הנה הוא כטעם "עד הגל הזה ועדה המצבה" (בר' לא , נב); "כי את שבע כבשות תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה" (בר' כא , ל); כי כל הדבר הנראה שיושם לפני שְנַיִם להזכירם ענין נדור ביניהם , יקרא 'אות' , וכל הסכמה - 'ברית'; וכן במילה אמר "והיה לאות ברית ביני וביניכם" (בר' יז , יא) , בעבור ההסכמה שימולו כל זרע אברהם , "לעבדו שכם אחד" (צפ' ג , ט); ועוד , כי כאשר תֵרָאֶה בַּהִפּוּך הנזכר , יהיה זֶכֶר לשלום , כאשר כתבנו. [ובין שתהיה הקשת עתה בין שהיתה מעולם בטבע , הטעם באות שבה אחד הוא.] אבל יש לרבותינו בפרשה הזאת סוד נעלם , אמרו בבראשית רבא (ב"ר לה , ג): את קשתי נתתי בענן - קִשׁוּתִי , דבר שהוא מוּקָש לי; איפשר כן!? אלא 'קשין דפריא'. והיה בענני ענן על הארץ - רבי יודן בשם רבי יהודה ברבי סימון: לאחד שבידו סולת רותח , ובקש ליתנו על בנו ונתנו על עבדו. ושם עוד: "והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלהים" (להלן , טז) - זו מדת הדין של מעלן; "ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ" (שם) - זאת מדת הדין של מטה; מדת הדין של מעלן קשה , ומדת הדין של מטה רפה. וכבר ידעת מאמרם במסתכל בקשת (חגיגה טז , א): כל שלא חס על כבוד קונו , רתוי לו שלא בא לעולם. ואם זכית להבין דבריהם , תדע כי פירוש הכתוב כן: את קשתי - שהיא מדת הדין הנתונה בענן - בעת הדין , תהיה לאות ברית; "והיה בענני ענן על הארץ" (להלן , יד) - שלא יאר השם פניו אליה מחטאות יושביה , "ונראתה" מדת הדין "בענן" (שם) , ואזכור את הברית בזכר הרחמים , ואחמול על הטף אשר בארץ. והנה האות הזה והברית הוא אות המילה והברית שבה , ולשון המקראות נאות מאד לענין. והנה פירשו (ב"ר לב , ג): "בין אלהים" (להלן , טז) מדת הדין של מעלן , שהיא הגבורה , ו"אשר על הארץ" (שם) - מדת הדין של מטה , שהיא מדה נוחה , מנהגת הארץ עם הרחמים; כי לא אמר 'אשר בארץ' , רק "אשר על הארץ"; וכבר רמזתי סודם בשם "הארץ" (בר' ו , יג). ורבנו שלמה כתב (להלן , טז): בין מדת הדין של מעלה וביניכם; אבל רבותינו לא לכך נתכונו.

רד"ק:
ויאמר אלהים - פירוש: לנח ולבניו. (ראה לעיל , ח). זה האות אני נותן לכם , שלא תפחדו ממבול מים כשאמטיר על הארץ; וזה האות יהיה לדורות עולם.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ואמר להם השם יתעלה , שהוא נותן להם אות , יתבאר להם בו שלא יהיה עוד מבול; וזה , שכבר נתן השם טבע בעת בריאת העולם שיראה קשת בענן , כשיהיו מימיו מועטים ויהיה ממנו הזלוף החלוש , כמו שהתבאר ב'ספר האותות' , ולזה היה הקשת הוראה על הִפָּסֵק המטר , כשיראה אחר המטר , או על מיעוט המטר , כשיראה בהתחלה. ובהיות העניין כן , הנה יתאמת שלא יהיה מבול , בהתהוות הענן פעם אחר פעם , כשיֵרָאֶה בו הקשת , כי אז יתאמת שלא יתכן שיהיה אז מבול , אבל יפסק המטר , או תמעט ירידתו. והנה גזר השם יתעלה , שאחר התחלת המטר , זמן בלתי ארוך , יראה הקשת ויפסק המטר ההוא בְּדרך שלא יהיה עוד מבול; ולזה ראה השם שיהיה הקשת , אשר יראה תמיד בענן , אות על הברית אשר בין השם יתעלה ובין כל נפש חיה , שלא יהיה עוד מבול לשחת אותם , ולא יעברו עוד מי נח על הארץ (ע"פ יש' נד , ט). וזה האות לא היה לנח לבד , כדרך שאר האותות , אבל שָׂם אותו השם יתעלה קיים בינו ובין כל נפש חיה אשר על הארץ , רוצה לומר , שתמיד יראה להם זה האות בעננוֹ ענן. והנה לא היה מציאוּת הקשת אות , כי הוא נמצא על דרך הטבע , אבל היה האות - הַרְאותו השם יתעלה תמיד בעננו ענן , כמו שביארנו. ובכאן נשלם ביאור הספור הזה לפי הנראה לנו. (עשר תועלות לפרשת 'נח' , חלק ראשון - בקובץ רלב"ג תועלות). (חלק שני: "ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה"; ט , יח - כט).
ריכוז קישורים